חמשת האלבומים הטובים ביותר שיצאו בשנת 2010 על פי פאריסון
De que Estamos Hablando - Elito Reve y su Charangn
לצערי שנת 2010 לא היתה השנה של המוסיקה הקובנית. אומני סון ותיקים דוגמת , Sierra Maestra ואליאדס אוצ'ואה הוציאו אלבומים מאכזבים וסצינת הטימבה נפלה לתרדמת. חבל ההצלה נזרק מכיונו של אליטו רווה אשר ממשיך את התנופה מהעשור הקודם עם תקליט מצוין שיצא באוגוסט השנה.
עם להיטי ריקודים דוגמת Open the door ו Agua para yemaya וביצועי צ'אנגוי מסורתים לקינוח (Elegia a Elio Reve) האלבום De que Estamos Hablando מתמקם בקלילות ברשימה ומוכתר אחר כבוד כאלבום הטימבה של השנה.
Gilberto Gil - Fe na Festa
לפני שבוע פורסם שג'ילברטו ג'יל יגיע להופעה בישראל . התיזמון מצוין מאחר וג'יל השיק השנה את אחד האלבומים הטובים ביותר שלו. ב Fe na Festa חוזר ג'יל למקצבי הפוהו שכל כך מזוהים עם צפון ברזיל ומקליט תקליט שמדיף "עדכניות מיושנת" מהסוג הטוב ביותר.
Yamandu y Domiginguinhos - Lado B
למרות ש Lado B הופק ונוצר בבראזיל הוא מדיף ניחוח צרפתי מתחילתו ועד סופו. האלבום הוא כולו יצירות אינסטרומינטליות שמצליחות לייצר אוירה מרגיעה ואופטימית. זה הוא ללא ספק אלבום האספרסו והקוראסון האולטימטיבי וככזה מגיע לו להשתלב בספרית הקבצים האלקטרונים שלכם.
Diego el Cigala - Cigala & Tango
זה כלל לא פשוט לקחת יצירות קלאסיות, על סף הקיטש, ולצקת בהן עינין מחודש. אמן הפלמנקו הספרדי, דיגו אל סיגאלה, עושה זאת פעם אחר פעם והשנה עם דיסק חדש ומצוין בשם Cigala & Tango. סיגאלה, הפעם ללא הפסנתר של בבו ולדז, נסמך בעיקר על נגינת גיטרה ועל יכולות הביצוע המופלאות שלו. התוצאה מכניסה אותו לרשימת חמשת האלבומים הטובים של השנה.
Systema Solar - Systema Solar
מבין שלל האלבומים האלקטרונים שיצאו השנה מדרום אמריקה בחרתי את Systema Solar כמיצג הטוב ביותר של הזרם. אלבום בכורה שופע רעיונות וצבעוניות - קומביה אלקטרונית, סלסה-רגא, דאב ועוד. מי היה מאמין שהמפרץ היפהפיה של טגאנגה יצמיח את אחת הלהקות המבטיחות של השנה.
בגיל 91 צ'אוולה ורגאס מוציאה את אחד הדיסקים האחרונים בחייה - Por mi culpa. מי שכונתה גברת ארבעים הטקילות, רמז ליכולות השתיה שלה, כבר כמעט שאינה יכולה לעמוד על רגליה ובודאי שלא לשיר כמו בעבר.
אני חסיד גדול של ורגאס, אחת הזמרות המצמררות שיצאו ממקסיקו. יחד עם זאת לא יכולתי להתעלם מהתחושה שהדיסק החדש הוא יותר ניסיון מסחרי למצות את הפוטנציאל של הזמרת מאשר ניסיון אומנותי כנה ליצר משהוא חדש.
כביכול בדיסק , מסכמת ורגאס 7 עשורים של פעילות מוזיקאלית אם חברים לדרך אשר משתפים איתה פעולה בשירה או בנגינה. בין האורחים, לילה דאונס וחואקין סבינה.
בפועל את מרבית הגרסאות שמעתי זה מכבר ובאילו החדשות לכאורה נדמה לי שההפקה המוזיקאלית עשתה שימוש בהקלטות ישנות של ורגאס על מנת להלביש עליהן עיבוד חדש.
למי שלא מכיר את החומרים של ורגאס מומלץ בחםו להאזין לדיסק מכיון שהוא מציע מבחר מצומצם של הטובים בשיריה, במיוחד Luz de luna ו Nosotros .
ביום חמישי תתקים הופעה של הפסנתרן האלג'יראי מוריס אל מדיוני.
מדיוני פיתח סגנון נגינה יחודי משלו בו הוא שוזר יחדיו מוטיבים ממוסיקה ערבית קלאסית ומוסיקה לטינית. התוצאה שמתקבלת היא כה יחודית עד כי אני מצליח לזהות שירים בהם הוא נוטל חלק ללא מאמץ.
כך קרה כאשר שמעתי לראשונה את השיר נשמתי של עמיר בן עיון - העיון ברשימת הקרדיטים רק אישר לי את שידעתי - הליווי בפסנתר הוא של מוריס אלמדיוני.
קטע הוידאו שבהמשך לקוח מתוך סרט תיעודי שנעשה על חיי היהודים באלג'יר בזמן מלחמת העצמאות האלג'יראית.
מדיוני מתאר כיצד החל מנגן על פסנתר והיכן ספג את ההשפעות המוזיקאליות שעיצבו את צורת הנגינה היחודית לו.
למדיוני יש משפחה בארץ ואין זו הפעם הראשונה שהוא מגיע להופעה בארץ, יחד עם זאת האיש כבר עבר את השמונים ומי יודע עד מתי ימשיך להופיע. כאמור ביום חמישי הקרוב במעבדה, המרכז לאומנויות הבמה בירושלים.
עידן רייכל עובד בימים אלו על אלבום חדש בו ישתף פעולה עם זמרת הסול והרית'ם אנד בלוז האמריקאית India Arie. רייכל, האמן הישראלי המצליח ביותר בחו"ל, התוודע לארי במהלך הופעה משותפת באטלנטה והידידות שנרקמה הולידה עבודה משותפת על אלבום שייקרא Open Door. ארי, זכתה בשני פרסי גראמי על אלבומה Voyage to India שייצא בשנת 2002 ויהיה מענין לראות את התוצר של שיתוף הפעולה בין שני המוזיקאים הללו.
הנה קטע מתוך הופעה משותפת שערכו השנים באטלנטה בו הם מבצעים יחדיו את "מי נהר" של עידן רייכל
בחיפושי אחרי תאריכי ההופעות של הפסנתרן מוריס אל מדיוני נתקלתי בהפתעה משמחת - בלוג מוזיקה חדש ומושקע בעריכתו של אופיר טובול הנושא את השם קפה גיברלטר.
מעיון ראשוני התרשמתי מאוד מאיכות הכתיבה והחומרים שעוסקים בעיקר במוזיקת עולם (על אף התנגדות העורך למונח זה) על גווניה השונים והפחות מסוקרים בעברית ובכלל.
הנה תאור הבלוג הלקוח מהאתר עצמו:
"בלוג זה נוצר מאהבת המוזיקה אל אוהבי מוזיקה באשר הם.
מוזיקה נותנת פה לאנשים. את המוזיקה והקצב אי אפשר להפסיק בלב של כל אדם בעולם, גם המדוכא ביותר.
כמו שהלב דופק, גם הקצב של התופים. כמו הזרימה של הדם, זורמת המנגינה.
הקצב לא נפסק. הקצב הוא התנגדות, לחיים חסרי משמעות, לחיים של מכונה. החיים הם קצב והתנגדות. הפסקת הקצב היא מוות.
מוזיקה היא גם עוד כלי של החזקים להשליט את תרבותם. בעזרת המוזיקה אפשר לשטוף לאנשים את המוח או לגרום להם לשכוח את תרבותם. יותר מדי שנים שכל העולם נחשף אך ורק למוזיקה מאמריקה או בריטניה. יותר מדי שנים שכאן בישראל יש סגנון אחד בלבד שנחשב לאיכותי.
האתר הזה קם כדי להביא בפני הקוראים והשומעים משהו אחר. להוריד את חומת הבדלנות וההתנשאות. לחשוף ולהיחשף למוזיקה שנותנת קול לעולם של רוב האנשים. לייצר שיח סביב המוזיקה ומשמעויותיה."
אני מאחל ל"קפה גילברלטר" המון הצלחה ומברך על היוזמה - יישר כוח.
קרליניוס בראון, אחד המוזיקאים הפוריים ביותר בבראזיל, מצטרף לטרנד ומשיק שני אלבומים חדשים Diminuto השקט והאקוסטי וAdobro בעל הגוון האלקטרוני והמסיבתי.
בינתים שמעתי רק את Diminuto ומאוד נהניתי.
במשך השנים בראון נהג לכתוב שירים נוגים בעיקר ליוצרים אחרים דוגמת מריסה מונצ'ה ועומארה פורטונאדו או כחלק מפרויקטים בהם נטל חלק עם אמנים אחרים (Tribalistas, El milagro de Candeal). הפעם הוא נוטל את ההובלה והתוצאה נעימה מאוד לאוזנים. בראון לא מוותר על הציבעוניות ומגוון השירים מכיל סמבה, רוק מינימליסטי ובוסה נובה.
הנה בראון מתאר (פורטוגזית) כיצדנכתבו והופקו השירים באלבום
בשנים האחרונות מוזיקת הכליזמר היהודית הפכה לדבר הכי חם בקרב שוחרי המוזיקה האלטרנטיבית. הפרויקט Abraham inc מעלה את הרף ומצליח להכניס למוזיקת הכליזמר אלמנט שמעולם לא היה בה - סקס אפיל.
אבי הפרויקט - מוזיקאי יהודי המכונה "SoCalled" חיבר את נגן הקלרינט המופלא David Krakauer לנגן הטרומבון Fred Wesley והצליח להוציא מהשנים סאונד פאנקי ומקפיץ שאוטומטית הופך את ההרכב להרכב חתונות אולטימאטיבי.
התקליט השלם עדין לא יצא, אבל אתם מוזמנים להתרשם מהקטע הבא:
מפגש בין שני ענקי הבלוז - בי בי קינג ובאדי גאי מתרחש באלבומו החדש של באדי גאי Living proof .השיר בשם "Stay around a little longer" מספר סיפורם של שני מוזיקאים שחיו חיים מלאים והצליחו להגשים את חלמותיהם הגדולים ביותר ויחד עם זאת הם אינם מרגישים מוכנים לרדת מהבמה כיון שהם עדין יש בהם משהוא לתת.
השבוע יחל פסיטבל העוד בבית הקונפדרציה בירושלים - אחד הפסטיבלים הטובים ביותר שנערכים בארץ.
כמידי שנה יארח הפסטיבל הופעות של אמנים מלאומים שונים אשר המשותף בינהם הוא מוזיקה מזרחית.
על פי לוח ההופעות, המזרח משתרע מארץ ישראל ועד להודו ולכן טעות לחשוב על מוזיקה מזרחית כמקובל בארץ (מוזיקת פופ הנשענת על מאפיינים של מוסיקה ערבית קלאסית ורמבטיקו).
לצד הרכבים המבצעין מוזיקה מקורית יערכו מספר הופעות מחווה לאמני עבר. המעניינת שבהם לדעתי היא המחווה לזמר העיראקי נאזם אלע'זאלי שמבצע נגן העוד יאיר דלאל.
הנה קטע מתוך עלון הפסטיבל המתאר את המופע שיערך ביום שבת הקרוב (13.11) בבית הקונפידרציה בירושלים :
"נגן העוּד והכינור יאיר דלאל במופע מחווה לאחד מגדולי הזמרים העיראקים: נאזם אלע'זאלי, ששיריו עדיין מושרים ברחבי המזרח התיכון כולו.
אלע'זאלי למד בנערותו משחק באקדמיה לאמנות בבגדד, אך לאחר שפגש את הזמר המפורסם מוחמד אלקובנג'י החל ללמוד אצלו שירה ולהופיע כזמר. אלע'זאלי הצטרף לתזמורת רשות השידור בבגדד, עבד עם המוסיקאי ונגן העוּד האגדי ג'מיל באשיר, וקולו המיוחד ושירתו המרגשת כבשו עד מהרה את אוזניהם ואת לבם של מעריצים רבים בעיראק וברחבי המזרח התיכון.
אלע'זאלי נשא לאשה את הזמרת היהודייה סלימה מורד פאשה, מלכת חיי הלילה של בגדד, שהיתה מבוגרת ממנו ב-15שנה וכבר מפורסמת מאוד. סלימה טיפחה את אלע'זאלי, העניקה לו רבים משיריה, והשניים אף הופיעו יחד באירועים מיוחדים.
אלע'זאלי נפטר באופן פתאומי מהתקף לב ב-1963, כשהיה בשיא תהילתו.
במופע המחווה יתארחו זמרים ונגנים שכמה מהם נולדו בבגדד וזכו להכיר את שיריו של אלע'זאלי בזמן אמיתי, ובהם דלאל סלאם, יוסי בגדדי וחיים אנקרי, וכן המוסיקאי והזמר דודו טסה, שהקליט באחרונה את "פוג אל נח'ל" המפורסם של אלע'זאלי."
והנה קטע מתוך "פוג אלנח'ל" בביצועו של ע'זאלי ולאחר מכן בביצוע המחודש של דודו טסה
צ'וצ'ו ולדז ( Chucho Valdes) הוא הפסנתרן המוערך ביותר בקובה. בנו של בבו ולדז, פסנתרן מוערך בזכות עצמו, והמיסד של הרכב הג'אז המיתולוגי אירקרה (Irakere) רכש צ'וצו' במהלך השנים קהל מעריצים בכל העולם.
אלבומו החדש, Chucho's steps, שהוקלט בהואנה מקבץ תחת קורת גג אחת כמה מטובי מוסיקאי הג'אז להרכב הנושא את השם Afro-Cuban Messengers.
האלבום Lado B (צד שני) הוא אחד מאלבומי הבוקר הטובים ביותר ששמעתי בזמן האחרון. אינסטרומנטלי, לא מסורבלי ומאוד עגולים ונקי, הוא מסייע לי להתניע את היום לאט לאט בקצב האספרסו.
Domiguinhos הוא אחד מנגני האקרודיאון הטובים בברזיל ו-Yamandu Costa הוא וירטואוז על הויולאו (גיטרה בעלת 7 מיתרים) ביחד הם אחראים לקסם של אלבום שמלווה אותי בבקרים האחרונים. יש משהוא מאוד צרפתי בתקליט הזה שמזכיר קצת את רישאר גליאנו ובכל זאת היצירות הן בחלקן מקוריות של דומינגיניוס ובחלקן נכסי צאן ברזל ברזילאים אשר נכתבו בידי פיצ'ינגיניה ולואיס גונזגה.
הנה סקירה קצרה של מספר אלבומי סלסה שיצאו לאחרונה. רובם אינם מבריקים אבל מצאתי אותם ראויים לסיקור מכיון שהיוצרים שלהם הם אמנים שהוכיחו את עצמם בעבר ואני עוקב באדיקות אחרי הקרירה המוזיקאלית שלהם:
Manolito y su Trabuco - Una Vez Mas
ב 2007 הוציאה הלהקה את אחד האלבומים הטובים של העשור (Hablando en serio) אולם לאחר מכן היא לא הצליחה לשחזר את הרמה הגבוה שהציגה בתקליט. אחד מחברי ההרכב הכי מזוהים עם הלהקה, הזמר סיססטו "אל אינדיו" יורנטה, הודיע על פרישה מהלהקה לטובת קריירת סולו ושני האלבומים שהלהקה הקליטה (Beat cubano ו-Control) אכזבו ולא עמדו בציפיות המבקרים והקהל.
כעת עם "Una vez mas" נראה שהלהקה יוצאת מהמשבר עם אלבום המכיל להיטי טימבה דוגמת "La Noche" ו-"Mi pilosofia", דואט עם Paulito FG.
את אל אינדיו החליף אל נורו ( El Noro ) אקס Salsa mayor וכיום חבר בלהקתו של Pupi y los que son son והוא מוסיף צבע וכוח ברג'יסטרים הגבוהים לצידם של ריקרדו אמארי ומיאמי ולדז, חברי ההרכב הקבועים. אל נורו גם שר את
אחד השירים הטובים באלבום, דווקא סון מונטונו בשם Santiago אשר ניחן בגרוב יוצא דופן ומעוטר בסולו פסנתר יוצא דופן של חוזה לוגו פסנתרן הבית של ג'ילברטו סנטה רוסה.
בסך הכל, למעט קצת בלדות מעצבנות של ריקרדו אמארי, אהבתי את התקליט ואני מאמין שהוא מבשר על חזרתה של הלהקה לתלם.
לשיפוטכם :
Spanish Harlem Orchestra(SHO) - Viva la Tradicion
ה SHO משופעת בכוכבים ונגנים מעולים ולכן בכל פעם שהיא מוציאה תקליט רף הציפיות הוא גבוה במיוחד. Viva la Tradicion הוא אלבומם הרביעי מזה כעשור ולצערי גם הוא, כמו קודמיו, אינו מצליח לעמוד בציפיות. הלהקה ששמה לעצמה למטרה להנציח את הסאונד והעיבודים של שנות השבעים מצליחה לעשות זאת בעיקר בזכות נגנים כמו ג'ימי בוש (טרומבון), לואיסיטו קינטרו (כלי הקשה) והמפיק אוסקר הררננדז אולם היא חסרה את כשרון ההלחנה. כתוצאה מכך, למעט רצועה מקורית אחת ומוצלחת - El negro tiene tumbao אותה מבצע איזאק דלגאדו, היצירות היחידות המוצלחות באמת הם אלו אשר נכתבו ובוצעו במקור על ידי הרכבים אחרים דוגמת Salsa dura שנכתב בוצע במקור ע"י מנוליטו סימונה.
אלבום הבכורה של הסונרוס היה הצלחה מסחררת וקבע רף גבוה מאוד. אלבומם השני, למרות שהופק בידיד סזאר "פופי" פדרוסו לא הצליח ליצר אצלי את אותה התרגשות וכעת הם עומדים למבחן האלבום השלישי. מנהיג ההרכב יאנס בודגן גייס להרכב את אחד הווקליסטים האהובים על בקובה - El nene והסינגל הראשון ששוחרר - Limpia mi Son בהחלט מבשר טובות .
Gilberto Santa Rosa - Irrepetible
הבעיה העיקרית אם ג'ילברטו סנטה רוסה היא שהדחף לעמוד בסטנדרד מסחרי של הוצאת אלבום בשנה גורם לו להתפשר על איכות החומרים שהוא מקליט ומבצע. Irreptible בניגוד לשמו הוא אלבום שחוזר על עצמו עד כדי מיאוס . עוד אלבום משעמם רווי בלדות סתמיות ושירי סלסה רומנטית שאינם תורמים במאום לרפרטואר המפואר של סנטה רוסה.
Protegid של כרמן סואזה (Carmen Suaze) הוא בראש ובראשונה תקליט ג'אז. הסיבה שאני מסקר אותו בבלוג נעוצה בהשפעות האפריקאיות הרבות שמשולבות במוסיקה של סואזה והופכת אותו לתקליט ג'אז יחודי שיכול לענין גם חובבי מוזיקת עולם.
סואזה היא בת למהגרים מקאפו ורדה שהשתקעו בליסבון. יחד עם מוסיקת המורנה מקאפו ורדה עושה רושם שהיא הקשיבה הרבה לדיוות ג'אז גדולות כמו אלה פיטצ'ראלד, נינה סימון ודידי ברידג'וטר.
ב-Protegid היא משלבת בין כל ההשפעות הללו ויוצרת תקליט קליל וקולח שנשמע מקורי כבר בהאזנה ראשונה.
Quantic הוא שם הבמה של הדי ג'י והיוצר וויל הולנד. בדומה לתקליטנים אחרים דוגמת ג'יל פיטרסון, שאב אל סבח ודי ג'י דולורס גם הולנד מקדיש את חייו לחיפוש אחר צלילים וסגנונות מוסיקלים אשר אינם זוכים לתשומת הלב הראויה ברחבות הריקודים בארופה וארה"ב ובהפקת אלבומי פיוז'ן בעלי ערך אומנותי של ממש.
Dog with a rope הוא תקליטו האחרון וה-14 במספר. התקליט מתמקד בתפר שבין מקצבי הרגאי,סקא ודאב ומקצבים לטינים כמו גואואנקו וקומביה.
האלבום הוקלט בקאלי, קולומביה, מקום מושבו של הולנד בארבעת השנים האחרונות והוא משלב כישרונות מקומים עם הפקת סאונד מתקדמת.
למרות המרחק הגאוגרפי הקצר בין ג'מיקה לקובה, פורטוריקו וקולומביה לא שמעתי מעודי תקליט שמצליח להעביר את הקשר הבלתי נמנע בין המקצבים הלטינים לצלילי הדנסהול והרגאי שיצאו מג'מיקה - כולם בניה של אפריקה. Dog With a Rope מצליח להעביר לנו את המובן מאילו בצורה יוצאת מהכלל, במיוחד בגרסאות הכיסוי ל Swing Easy, במקור של ה-Soul Vendors ו-Cumbia Sobre el Mar אשר בוצעה במקור על ידי רפאל מחיה.
Dog with a Rope הוא חגיגה אמיתית של צלילים וצבעים, מתאים למסיבה ולבוקר אנרגטי במיוחד.
במהלך שלושת השנים האחרונות, מאז הכריז נשיא מקסיקו פליפה קלדרון מלחמה על ארגוני הפשע המאורגן, נהרגו במקסיקו כ-30 אלף איש כתוצאה ממאבקי שליטה בין קרטלי הסמים השונים.
המומחים חלוקים בדעתם. בעוד ישנם כאלו שטוענים שמספר ההרוגים הגבוה מעיד על הלחץ והמצוקה בהם מצויים ארגוני הסמים ישנם אחרים שטוענים כי התופעה תלך ותחמיר כל עוד לא תתבצע לגליזציה של הסמים הקלים.
ארגוני הסמים נלחמים על עוגת הכנסות המוערכת בכ-40 מילארד דולאר בשנה. ההכנסות הגדולות תורמות בעקיפין לכלכלת מקסיקו אך גם הופכות את השחיתות השלטונית לפגע רע המחלחל גם לתעשיות החוקיות. בנוסף על כך מלחמת הקרטלים כבר חצתה מזמן את גבולות עולם הפשע והיא לא מהססת לפגוע בחפים מפשע על מנת להשיג את מטרותיה.
הסרט הבא ממחיש את הקלות בה פועלים קרטלי הסמים במקסיקו
המציאות הבלתי אפשרית המתוארת בסרט החלה קורמת עור וגידים רק בשנים האחרונות.
פריחתם של ארגוני הסמים במקסיקו החלה בתחילת שנות ה-90 שעה שקרנם של קרטלי הסמים בקולומביה החלה לרדת.
כאשר נתיבי ההברחה המסורתים של הסמים לארה"ב, שוק הסמים הגדול ביותר בעולם, החלו נחסמים בזה אחר זה, פנו יצרני הקוקאין בקולומביה לארגוני פשע מקומים במקסיקו על מנת שאלו יבריחו את הסם לארה"ב.
העובדה ששתי המדינו הללו חולקות גבול משותף באורך של 3169 ק"מ הפכה את שינוע הסמים לארה"ב למשימה קלה מאין כמוה. ככל שעבר הזמן צברו ארגוני הסמים במקסיקו יותר כוח, כסף וניסיון וניצלו את מלחמת החורמה שהכריזה ארה"ב על פאבלו אסקובר ומרעיו על מנת להסיט את מאזן הכוח מהיצרנים בקולומביה למשנעים במקסיקו.
את הריק שהשאירו הקרטלים של מדיין וקאלי תפסו עד מהרה 4 קרטלים עיקרים - קרטל המפרץ (El Golfo) , קרטל טיחואנה (Tijuana), קרטל חוארז (Juarez)וקרטל סינאלואה (Sinaloa).
קרטל חוארז:
חוארז היא עירת גבול המונה כ1.5 מיליון תושבים. מידי יום עוברים את הגבול בחוארז אלפי אנשים בדרכם ל-אל פאסו טקסאס והפוך. הסמיכות למעבר הגבול הפכה את העיר לכר פעולה אטרקטיבי במיוחד עבור ארגוני הפשע המאורגן והביא לדירוגה של העיר כעיר בעלת מספר הרציחות הגבוה במקסיקו.
מי שאחראי להפיכתו של קרטל חוארז לשם דבר הוא אמאדו פואנטס, הידוע בכינוי El senor de los cielos (אדון השמים) בשל צי המטוסים הפרטים (12 מטוסי בואינג 727) שהיה ברשותו ושימש אותו על מנת להעביר סמים לארה"ב.
בשנות ה-90 נאמד הונו של פואנטס ב25 מיליארד דולאר (פי 2 מהכנסותיה השנתיות של חברת טבע) הוכנסותיו השבועיות נאמדו ב200 מיליון דולר.העוצמה שצבר הביאה אותו לראש רשימת המבוקשים בארה"ב והטבעת החלה מתהדקת.
Amado Carillo Funtes
בשנת 1997 מת פאנטס על שולחן הניתוחים בשעה שעבר ניתוח פלסטי מורכב לשינוי זהות. למרות שעוד באותו היום נרצחו כל הרופאים שטיפלו בו, עד היום לא ברור אם מדובר בניתוח שכשל או בהתנקשות מתוכננת, מה שברור הוא שמאז החל מעמדו של הקרטל להדרדר והעיר חוארז הפכה למוקד התנגשות יומי בינו לבין קרטל סינאלואה.
גופתו המרוטשת של פואנטס לאחר הניתוח הפלסטי הכושל שעבר
קבוצה הצבאית המוציאה לפועל את הרציחות נקראת La linia והיא מטילה את חיתתה על תושבי העיר.
קרטל סינאלואה:
קרטל סינאלואה הוא הקרטל החזק ביותר במקסיקו. הקרטל אחראי לכמעט ממחצית הברחות הסמים המתקימות במדינה ואף מחזיק נציגויות בערים המרכזיות בארה"ב. במשך שנים התבסס הקרטל על שותפות בין האחים אלרדו וארתורו בלטראן-לאיוה וחואקין "El Chapo" גוזמן. לאחר שאלפרדו נתפס בידי המשטרה האשים ארתורו בלטראן-לאיוה את גוזמן בהלשנה ופתח במלחמה כנגדו.
חואקין "El Chapo" גוזמן נחשב כיום לפושע המבוקש ביותר במקסיקו. על ראשו קיים פרס של 5 מיליון דולר אולם נראה כי הוא פועל באין מפריע תוך שהוא מצליח לשחד את הפקידים הבכירים ביותר בממשל.
מלבד המלחמה שהכריז כנגד הקרטל של האחים בלטראן-לאיוה שחברו לקרטל המפרץ הוא מנסה בהתמדה להשתלט על העיירה חוארז וטיחואנה תוך כדי מלחמה בלתי פוסקת בקרטלים של חוארז, המפרץ וטיחואנה.
לדעת מומחים גוזמן מכניס לכיסו מידי שנה כ-10 מיליארד דולר מה שהביא אותו למקום ה-41 ברשימת האנשים העשירים ביותר בתבל שפרסם המגאזין Forbes.
קרטל המפרץ (El Golfo):
קרטל המפרץ פועל באופן מסורתי לאורך החוף המזרחי של מקסיקו.
כוחו של הקרטל נשען בעיקר כל קבוצת יוצאי יחידות עילית של הצבא אשר החליפו צד והחלו מבצעים בעבורו התנקשויות ומבצעים מיוחדים. הקבוצה שקרויה Los Zetas החלה צוברת כוח ובשנת 2009 פנתה כנגד הקרטל עצמו על השליטה בנתיבי ההברחה. ה-Los zetas אחראים במידה רבה להסלמה באלימות ולשימוש ההולך וגובר בכלי נשק כבדים כמו מקלעים על מנת לחסל חשבונות. כיום קרטל המפרץ הינו מפולג ואיבד הרבה מכוחו לטובת הקרטלים של סנילואה וה-Zetas.
קרטל טיחואנה:
קרטל טיחואנה הוקם על ידי האחים אריאנו-פליקס. כיום הוא נחשב לקרטל הכי חלש בעיקר בעקבות מעצרו של חויאר אריאנו-פליקס בידי משמר החופים בשנת 2006. יחד עם זאת שליטתו בטיחואנה, אחת מעירות הגבול החשובות ביותר במקסיקו מעניקה לו עוצמה כלכלית בלתי מבוטלת.
סרט קצר המתאר את ארבעת הקרטלים העיקרים (ספרדית)
באופן טרגי תלויה מקסיקו רבות בשכנתה מצפון - ארה"ב. היד שמעבירה למקסיקו תקציבי ענק ללוחמה בסמים אינה מצליחה לשלוט בהשתוללות מבית. בנוסף על כך, העובדה שכל דכפין יכול לרכוש נשק קל בארה"ב באופן חוקי מקלה על חברי הכנופיות להצטייד בנשק. על פי נתונים רשמים עולה כי 90% מאספקת הנשק לכנופיות מגיעה מארה"ב.
אולם לא בהכל ניתן להאשים את ארה"ב.
במקסיקו קיימת שחיתות בממדים מפלצתים שהחלה מחלחלת גם לתעשיות לגאליות. לפני כשנתים נעצר ראש הראשות ללוחמה בסמים בחשד לקבלת חצי מיליון דולאר כל חודש מקרטל חוארז. לאחרונה פיטר הנשיא קלדרון כ-10 אחוזים מכוח השיטור הפדראלי כיון שהיו חשודים בשיתוף פעולה עם קרטלי הסמים.
ימים יגידו האם המאבק שהכריז הנשיא קלדרון ישא פרי. ניסיון השנים מראה שגם אם קרטלי הסמים במקסיקו ימחקו אזי ימצא מישהוא אחר שיספק את תאוות הסמים של השוק בארה"ב.
ליום הולדת 30 קנה לי אחי כרטיס להופעה משותפת של יסמין לוי ביחד עם התזמורת הקאמרית הקיבוצית בניצוחו של ירון גוטפריד.
כך מצאנו את עצמנו נדחסים לאולם בקיבוץ המעפיל ומורידים דרמטית את הגיל הממוצע של מנויי התזמורת.שערתי שמרבית חברי הקיבוץ אינם יודעים מה הם עומדים לשמוע ונהניתי לראות את הרחש שעבר בקהל בשעה שיסמין לוי פצחה ברפרטואר שלה.
העיבוד התיזמורתי העניק נופח דרמטי לשירת הלדינו הכואבת ואנחנו רק קיווינו שמישהו הקליט ואולי יום אחד יפרסם .
ואכן מסתבר שלפחות העיבוד הקאמרי ל Una noche mas זכה לחיי נצח באינטרנט וכך גם אתם יכולים להנות לפחות באופן חלקי מהחוויה.
מי שהשתכנע מהאיכויות המוסיקאליות כדאי שידע שב-26 לספטמבר תופיע יסמין במופע זריחה מיוחד במצדה בליווי כלי מיתר במסגרת פסטיבל התמר.
נטשה אטלס מוציאה אלבום חדש בשם "מונקליבה". פירוש השם בערבית הוא "חזרה לאחור" והוא מרמז על דרכו של העולם במאה ה-21 שלדעת אטלס במובנים רבים חוזר לאחור.
מבחינה מוזיקאלית אטלס הולכת ומעמיקה בשורשים של המוסיקה הערבית הקלאסית. הקו המוסיקאלי שאיפין את אלבומה הקודם "אנא הינה" מקבל משנה תוקף באלבום זה כאשר מרבית הלחנים והעיבודים נשענים על המסורת הערבית הקלאסית ומלווים בעיבוד תזמורתי מלא הכולל כלי מיתר ונשיפה. זניחת הקו האלקרוני שאיפין את אלבומיה של אטלס בראשית המאה מאפשר ביטוי רב יותר ליכולתה הוקאלית. בקטעים מסוימים (מוואשה אזכורוני) מזכירה אטלס את פירוז הלבנונית.
לצד הקטעים המסורתיים משלבת גם אטלס מעט אלקטרוניקה (בתכלם) והרבה ג'אז. ההשפעות הג'אזיות באות לידי ביטוי בקטעים Le core Le vent , La nuit et sur ו-נאפורת אל אנואר ומקורן ביכולת הנגינהה מרשימה של זואי אל רחמאן, פסנתרנית שנוטה להזכיר את מוריס אלמדיוני.
את מרבית הקטעים באלבום כתבה הלחינה אטלס ביחד עם סאמי שיבי שגם אחראי על הפקת האלבום. השנים עשו עבודה מצוינת אשר בהחלט ראויה לתשומת ליבם של אלו המתענינים במוסיקה ערבית.
סאו פאולו היתה מאז ומתמיד האחות המכוערת והעשירה של ריו דה ז'אנירו המולטית הסקסית וסלואדור דה בהיה השחורה והיצרית. אין זה פלא אפוא שהשתים האחרונות נטלו בעלות כמעט מוחלטת על אספקת הכשרונות המוזיקלים בברזיל.
בשנים האחרונות המצב השתנה וסאו פאולו הפכה לכרך תוסס אשר מצמיח מידי שנה עשרות יוצרים מוזיקאלים בעיקר בתחום הראפ האלקטרו והפופ האורבאני.
אל שורת היוצרים מצטרפות שתי זמרות צעירות ומבטיחות אשר קיים דימיון רב בין יצירתן.
Ceu - Vagerosa
שנתים אחרי אלבום בכורה מבטיח שזיכה אותה במועמדות לגראמי מוציאה Ceu אלבום שני שגם אם לא מצליח לשחזר את הרמה של אלבומה הראשון בהחלט מאשש את ההבטחה והתקוות הרבות שנתלו בה.
Vegerosa הוא אלבום פופ מתוחכם שמרבה להתנסות ולהשתמש בצלילים חדשים. התוצאה לעיתים מאולצת אולם במקומות בהם הפשטות נשמרת (Vira Lata, Comadi) הכישרון של Ceu מתפרץ במלוא עוזו ומותיר את חותמו.
אלבום בכורה מצוין ל-Luisa Maita בת למשפחה עם שורשים סורים מוסלמים ויהודים ממזרח ארופה.
בדומה ל Ceu גם מאיטה יוצרת אלקטרו-פופ אורבאני אשר משקף נאמנה את החיים המודרנים במטרופוליטן הגלובלי. מפיקי הסאונד עשו עבודה מצוינת שהקפיצה את האלבום מדרגה.
בקרב הקהל הרחב קיימת תמימות דעים שאום כלתום היא הגדולה שבזמרות הערביות הקלאסיות. באחת הביוגרפיות שלה נאמר ש 4 מיליון איש שנכחו בהלוויתה (1975). גם אם המספר אינו מדויק אין ספק שעוד בימי חייה זכתה אום כלתום להיות הזמרת הערבית הנערצת ביותר.
אום כלתום נולדה כבת להורים מהמעמד הנמוך במצרים.למזלה היא ניחנה בקול מצו חזק ועוצמתי שתעתע במאזינים ואפשר לה להעמיד פני בן - הדרך היחידה באמצעותה יכלה להתקבל למקהלה ולעלות על במה. שגדלה קשה היה להתעלם מכישרונה והיא החלה מופיעה בפומבי - כמעט תמיד עם משקפים שחורות.
אום כלתום הקליטה החל משנות ה-20 של המאה הקודמת ועד לסוף שנות השישים. לצד קטעי מוזיקה קצרים לסרטים היא נודעה בזכות ביצועיה ליצירות ערביות קלאסיות אשר ארכו למעלה משעה. ישנן עשרות הקלטות של שיריה, רובן מהופעות חיות ולכן האיכות אינה אחידה אולם ניתן להשיג הקלטות טובות ליצירותיה הידועות (אל אטלאל, בעד אנאכ, אמאל חיאתי ).
לאורך השנים שיתפה אם כלתום פעולה עם מספר כותבים אבל היו אלו המשורר אחמאד ראמי ונגנן העוד ריאד אלסנבאטי אשר כתבו לה את מרבית שיריה.
מעבר לקול העוצמתי בו ניחנה, שמה יצא למרחוק בזכות היכולת שלה לאלתר ולהרגיש את הקהל. לעיתים יכלה כולתום לחזור על אותו משפט מוסיקאלי מספר פעמים בוריאציות שונות תוך שהיא מתכתבת עם תגובות הקהל. יכולת זו היתה פעמים רבות מביאה את הקהל למצב טראב (אקסטאזה) מה שרק עודד את כולתום להמשיך ולאלתר בצורה וירטואוזית אף יותר.
ב1964 הקליטה אם כלתום את היצירה הגדולה ביותר שלה - אינתא עמרי אשר נחשבת בצדק לאחת הפסגות במוזיקה הערבית הקלאסית. מי שכתב והלחין את השיר הוא עבד אל ואהב. ואהב שילב בהקלטת האולפן המקורית גיטרה חשמלית דבר שנחשב מהפכני באותה תקופה.
למרות אורכה היחסי (מעל ל40 דקות) אינתא עמרי היא מקום טוב להתחיל בו את המסע המורכב לעולמה של המוזיקה הערבית הקלאסית. יש בה לא מעט קטעים מלודים והמקצבים המשתנים תכופות יוצרים עינין מתמשך.
The Budos הם חבורה של לבנבנים מברוקלין שמקליטים קטעי מוזיקה אינסטרומנטלית שכמו נלקחו מניגריה של שנות השבעים.
קצת פחות מתוחכמים מהאח הגדול - Antibales, אבל עם הרבה יותר גרוב ונשמה מצליחים ה Budos להעביר למאזין את האנרגיות האפלות והסקסיות של הAfrobeat והSoul-Funk. התקליט החדש שלהם The Budos III יצא עכשיו לחנויות והוא ממשיך את הקו של שני אלבומיהם הקודמים, ריף גיטרות ובס קבוע ומעליהם כלי נשיפה שמעניקים את הטעם והמרקם הסופי.
בערב, כשהשרב יישבר (לעזאזל, מתי הוא ישבר?!?!?) עם בקבוק בירה ביד זה הפסקול האולטימטיבי.
באופן עקרוני אני נגד הוצאה מחודשת של אלבומים קיימים. בדרך כלל הוצאות שכאלו נועדו למנף הצלחה קיימת באמצעות תוספת של מספר קטעים שהושמטו מהאלבום המקורי. אלבומים טובים הם יצירה שלמה אשר זכתה להכרת הקהל בזכות טעמו של המחבר והחלטותיו להכניס קטעים מסוימים ולהשאיר בחדר העריכה קטעים מסוג אחר. נשאלת השאלה - מה נשתנה?
ובכל זאת כשמדובר ביסמין לוי אני מייחל לקריסת תאוריה זו. ואם אמצא בין חמשת קטעי הבונוס החדשים אותם צירפה לאלבום Sentir שיר אחד ראוי הרי שמצאתי עולם ומלואו.
הנה קטע יחסי הציבור שהוציאה הזמרת (מתוך www.musicaneto.co.il) :
" לאחר מכירות של עשרות אלפי עותקים ברחבי העולם, יוצא אלבומה הרביעי של דיוות הלדינו הבינלאומית יסמין לוי במהדורת Deluxe כפולה ומוגבלת, הכוללת מגוון רחב ובלתי שגרתי של תוספות: 5 שירים מהקלטות אולפן שלא שוחררו במהדורה הקודמת, מתוכם, 2 שירים חדשים לגמרי של יסמין: El Canto De La Sirena ו-Algo De Ti, שיר אחד של חביאר לימון (שהפיק את האלבום), El Amor Contigo מתוך האלבום בביצוע אקוסטי וגרסת פופ של המפיק קיפר (Kipper, שעבד עם סטינג) לשיר המוכר והמצליח – Me Voy מאלבומה השני La Juderia. אגב השיר הזה (המקורי כמובן) זיכה אותה בפרס על יצירה מקורית בקטגוריית מוסיקת עולם בדצמבר 2008. בנוסף, תוכלו למצוא במהדורה סרט דוקומנטרי שמציע הצצה אל תהליך יצירתו של האלבום וחוברת תווים ל-4 משיריה של יסמין לוי (טעימה קטנה לקראת הוצאתו של ספר תווים הכולל את התווים לכל שיריה של יסמין). זו הזדמנות מצוינת למי שעדיין לא רכש את האלבום המעולה הזה וגם למי שכבר יש..."
באופן אישי עוד לא הזדמן לי להניח את ידי על הדיסק אבל הנה הגרסא המדוברת של Kipper ל-Me voy
ואם ביסמין לוי ובגרסאות בונוס עסקינן, הנה דואט שלה עם הזמר הטורי אברהים טטליסס שלא עשה את דרכו אל דיסק הבונוס וחבל שכך.
Eso que anda סרט תיעודי חדש שמצא את דרכו לרשת מזמן הצצה מופלאה לביוגרפיה של הלהקה הכי מפורסמת בקובה - Los Van Van . בימאי הסרט, איאן פרדון, מנציח את מסע ההופעות שערכה הלהקה בקובה בשנת 2006 לרגל צאת התקליט Chapando . Chapando סימל את תחילתו של עידן חדש בלהקה והוקלט ללא שנים מסמלי ההכר של הלהקה, הפסנתרן סזאר "פופח" פדרוסו והסולן הכריזמטי פדרו "פדריטו" קלאוו שעזבו לטובת קרירת סולו.
נדמה שפרדון תפס את הלהקה באחת מנקודות הזמן הקריטיות ביותר שלה והוא מנתח באמצעות ראיונות עם אנשים וקטעי ארכיון את השפעתה על המוזיקה הפופולארית בקובה ואת עתידה המוזיקאלי.
זה סרט חובה לכל חובב מוסיקת טימבה והתוכן שבו מפצה בקלות על איכות הצפיה הבינונית והמחסור בתרגום.
Carlou D נחשב לאחד הראפרים הבכירים בסנגל. למרות זאת ב-Muzikr אלבומו האחרון שיצא בחסות הליבל World Village הוא מבצע תפנית חדה ובוחר להקליט אלבום בעל גוון מוסיקלי רך ומלטף.
במקום לירות מילים למקצבים אלקטרונים מפליא קרלו לנגן על גיטרה אקוסטית ומשלב כלים מסורתיים כמו קורה ותופי סאבר עם פסנתר וסקספון על מנת ליצר אוירה חמה ועכשוית.
על מנת להכניס עינין למלודיות משחק קרלו עם הטונציות שלו - חזק ועמוק בטונים הנמוכים ופלצט עדין בגבוהים.
הקטעים היחודיים באלבום הם אלו השואלים אלמנטים מוזיקאלים מהמסורת הסופית (זרם איסלאמי) ומשלבים טקסטים בשבחו של האל . בערבית נקראים שירי ההלל לאלוהים זיכר (Zikr) ומכאן גם שמו של האלבום - Muzikr.
מלבד שירי התפילה ניתן למצוא באלבום בלדות מצוינות, דוגמת, Goree, בה מתארח יוסו נד'ור ו-Namenala שנכתב לזכר אימו של קרלו. אם נוסיף למקבץ הזה את Sen Regal אשר מושפע מרגאי ומזכיר מאוד את סיזלה ואלבומו המופתי - Soul Deep הרי לנו אלבום מענין מאמן שאם ימשיך בדרך זו עוד נרבה לסקר אותו כאן.
הרבה לפני ה"רגאי" הסטלאני, ה"סקא"הרוקיסטי וה"דאנסהול" הוולגרי שלט בג'מיקה סגנון מוזיקאלי בשם "מנטו" (Mento). המנטו, ששלט באי בשנות החמישים והשישים, מזכיר מאוד את הקליפסו ומנוגן באמצעות גיטרות אקוסטיות, בנג'ו,מרקס וקופסת רומבה.
בדומה לקובה, גם ג'מיקה של שנות החמישים שימשה כמקום מפלטם של בכירי המאפיה והיותה כר פורה לעשרות הרכבים מוזיקאלים שנהגו להופיע על במות בתי המלון וההימורים שפרחו בקינגסטאון. על רקע זה פרחה להקה בשם ה-Jolly Boys שהתמחתה במוסיקת מנטו וליותה בין השאר את השחקן ארול פלין שנהג להופי בג'מיקה באופן תדיר.
60 שנה מאוחר יותר עושים חברי הלהקה קאמבק מזהיר באדיבותם של שני מפיקים בריטים - Jon Baker ו-Marc Jones אשר בחרו בקפידה 12 קטעי רוק אשר מבוצעים בסגנון המנטו. התקליט Great Expectations מכיל בין השאר קטעים דוגמת , Rehab של אימי וינהוס וPerfect day של ה-Velvet Underground .
אמנם עוד לא יצא לי להאזין לאלום במלואו אבל הקליפ הבא בחלט עושה חשק להכיר את הJolly Boys ושאר ההרכבים שמקליטים את מוסיקת המנטו.
בנוסף, מצאתי את האתר המענין הזה העוסק כולו במוזיקת המנטו.
כמו גם הקליפ המלא והיפה לRehab - מוכיח שסקסי זה ממש לא עינין של גיל ושינים
אני לא יכול לספר לכם הרבה על ההמלצה הבאה אבל הקשבתי לתקליט מספיק פעמים בשביל לדעת שמדובר באחד התקליטים היפים ביותר שהוקלטו בברזיל בזמן האחרון.
רוברטה סה (Roberta Sa), זמרת צעירה שחיה בריו והקליטה עד כה 2 אלבומים בלבד חברה לשלישית Trio Madeira להקלטה של אלבום מחווה ליוצר הסמבה הפורה Roque Ferreira. עיבודי הגיטרות והקואקיניו מרהיבים והקול של רוברטה סה חמים ומלטף.
כמידי שנה באוגוסט מוקרנים על מסכי הסינמטקים בכל הארץ שורה של סרטים המציעים מבט פנימי ושונה על חבל הארץ הענקי שקרוי ברזיל. מעבר לסרטים העלילתיים יוקרנו מספר סרטים תיעודיים אשר כולם עוסקים במוזיקה. אני כבר סימנתי את "לנינה בהמשכים" אשר מתעד את יצירתו של Lenine אחד היוצרים המוערכים בברזיל ו"פילוסופיה בהמשכים - הזעיר הברוגני" אשר מלווה את Martinho da villa אחד מאגדות הסמבה אשר עדין מהלך בקרבנו.
לאחרונה עלה לאויר אתר מבית היוצר של מעדנית RONIMOTTI שמוקדש כולו לאיטליה. איטליה היא קצת עולם ומלואו אשר בשל המוזיקה הגרועה שהיא מייצרת בשנים האחרונות נבצר ממנה לתפוס מקום של כבוד בבלוג זה. יחד עם זאת, בכל מה שקשור לאוכל, סטייל ותענוגות החיים אין לאיטלקים במה להתבייש.
האתר Villaggio.co.il עושה לאיטלקים כבוד ומשמש אכסניה למעריצים מושבעים אשר חולקים את אהבותיהם עם שאר העם.
מי שעקב אחר הסיפור שליווה את הפרת האלבום המצליח ה"בואנה ויסטה סושיאל קלאב" יודע שבמקור התכוון המפיק ניק גולד (World circuit) להפגיש בין מוסיקאים ממאלי למוסיקאים מקובה על מנת להקליט אלבום משותף. המוזיקאים ממאלי לא קיבלו אשרת כניסה לקובה וניק גולד נאלץ לאלתר ולמצוא מוזיקאים מקומיים מחליפים. במקום אתונות הוא מצא את אברהים פרר, רובן גונזלס, פיו לאיוה ועוד מספר דינוזאורים שקמו לתחיה והביאו לו מלוכה.
14 שנה לאחר מכן חוזר גולד אל כוונתו המקורית והפעם מצליח לסדר ויזה לשורה של מוזיקאים מעולים ממאלי שנפגשים עם אליאדס אוצ'ואה להקלטות אלבום שיקרא "AfroCubism"
הנה קטע פרומו מתוך האלבום שנראה מרתק מאין כמוהו. מבטיח לעקוב
De que estamos hablando אלבומו החדש של Elito Reve דלף לאינטרנט ואני מתענג עליו כבר במשך שבוע. לאחר ש -Frescesito אלבומו האחרון של ההרכב (2007), ביסס אותו עמוק בתודעה הציבורית ונחשב בעיני לאחד האלבומים הטובים של השנים האחרונות מגיע De que estamos hablando וממשיך את הקו.
גם באלבום הנוכחי,מי שנותן את הטון לצידו של Elito הוא Aiser Hernandez הבסיסט המוכשר של הלהקה שמאחראי לעיבודים המוזיקאליים ולהלחנה של חלק ניכר מהרצועות באלבום.
הלהקה ממשיכה לעשות מוזיקת טימבה בעלת זיקה לרומבה ולצ'אנגוי אשר נתמכת בהרכב מוזיקאלי בשל וקו קדמי מהמשובחים בקובה.
הרצועה הטובה ביותר לטעמי היא Open the door בביצועו של El Sinsonte
אולם גם גם שיר הנושא (על שם אחת קריאות הבינים המופרסמות של Elito) ו Agua Para Yemaya הן רצועות יוצאות מהכלל המצוידות בעושר מוזיקאלי וגרוב נדירים.
אולי בעקבות הואן ואן, מצטרפת ללהקה זמרת בשם Susel אשר זוכה לחדש שיר ישן של ההרכב - "Ya se cantar ya se bailar" . למרות איכות השירה של Susel השיר הזה אינו נמנה על הרצועת האהובות עלי באלבום ובאופן כללי הנוכחות של קול נשי בהרכב אינה מורגשת.
למעט סוזל מונה הקו הקדמי של הלהקה את Dagoberto Valdez ו-Sinsonte הותיקים לצד הרכש החדש Emilio El Nino.
שתי הקטעים האחרונים באלבום הם קטע צ'אנגווי מסורתי בו מתארחים לג'אם סשן חופשי הפסנתרן צ'וצו' ולדאז ונגן הטרס - פא'צו אמט וקינה לאליו רווה - אביו של אליטו והמיסד של הלהקה אשר זכה לכינוי - El Padre de la slsa ואחראי לחשיפתם של כמה מכישרונות מוזיקאלים (פורמל, פופי, אל אינדיו - כולם היו בני טיפוחיו).
אלבום שללא ספק יתחרה על תואר אלבום השנה ב2010. מומלץ מאוד.
אלבום חדש לדיגו אל סיגאלה העונה לשם Cigala & Tango. האלבום מתעד הופעה חיה שנערכה בבואנוס איירס ובה ביצע סיגאלה ממיטב הקלאסיקות של ארגנטינה.
סיגאלה ממשיך את הפלירטוט המוכר של שירת פלמנקו חרוכה ביחד עם קלאסיקות לטיניות השיכות לז'אנר מוסיקלי אחר. באלבומיו הקודמים (Lagrimas negras ו Dos lagrimas) היה זה הסון הקובני שנתן את הטון וכעת הטנגו והבנדוניון משמשים כרקע לשירתו המרשימה של סיגאלה.
אין כאן בשורה חדשה . מי שאהב את ביצועיו של סיגאלה יאהב את הדיסק הזה ומי שמאס בביצועים המלודרמטים והעיבודים החדגונים יטב לו לו יעבור לפוסט הבא.
אהבתי מאוד את הביצוע ל Alfonsina y el Mar של אריאל רמירז ואת Los hermanos של אטואלפה יופנקי שסיגאלה מבצע אותו ביחד עם אנדרס קאלאמרו.
הנה קליפ יפהפה, מלא אוירה ונוסטלגיה לשיר En esta tarde gris, טנגו שנכתב בשנת 1941 בידי מריאנו מורס וחוזה קונטורסי.
