התחלתי לכתוב את פאריסון בשנת 2005. התגוררתי בפאריס, למדתי כלכלה ובין קרואסון אחד למישנהו העליתי על הכתב את החוויות המוסיקאלית אליהן נחשפתי בעיר האורות.
במרוצת השנים, מבלוג שעסק בעיקר במוזיקה לטינית, הפך פאריסון למקום שמארח מוזיקה מכל העולם.
למיטב ידיעתי זה הבלוג היחידי בעברית שמכסה את המתרחש בסצנה הסלסה העולמית והטימבה בפרט ובין היחידים שמכסה מוזיקת עולם.
ניסיתי לכתוב ביקורת שאינה מתנשאת ומשקפת את טעמי האישי בלבד. בשנה אני מאזין לעשרות אלבומים מכל העולם - השתדלתי לכתוב רק על אלו שבאמת אהבתי.
צריך המון משמעת על מנת לכתוב בלוג. במהלך השנים ראיתי כי קיים קשר הדוק בין כמות העדכונים לבין כמות הקוראים (בעיקר אלו שחוזרים). בשיאו היו לפאריסון מעל ל-70 קוראים קבועים ו-1000 כניסות יחידות בחודש. זה לא הרבה אם הצלחתי לחדש למישהו משהו - זכיתי.
לאחרונה אני מרגיש שאני מתחיל לזייף, שזה גם מתחרז עם להתעיף. הבורגנות שנחתה עלי לא מאפשרת לי לקחת את הזמן הדרוש על מנת לתחזק את הבלוג וכבר אמר מישהוא שיותר טוב כלום מכמעט.
אני פורש ומשאיר מעל ל-360 רשומות שקרוב לודאי יהפכו לזבל דיגיטאלי שמרחף לו בענן האינטרנטי האין סופי.
אני יודע שפאריסון עוד יחזור אבל עד אז שלום.
עמרי חלמיש
במרוצת השנים, מבלוג שעסק בעיקר במוזיקה לטינית, הפך פאריסון למקום שמארח מוזיקה מכל העולם.
למיטב ידיעתי זה הבלוג היחידי בעברית שמכסה את המתרחש בסצנה הסלסה העולמית והטימבה בפרט ובין היחידים שמכסה מוזיקת עולם.
ניסיתי לכתוב ביקורת שאינה מתנשאת ומשקפת את טעמי האישי בלבד. בשנה אני מאזין לעשרות אלבומים מכל העולם - השתדלתי לכתוב רק על אלו שבאמת אהבתי.
צריך המון משמעת על מנת לכתוב בלוג. במהלך השנים ראיתי כי קיים קשר הדוק בין כמות העדכונים לבין כמות הקוראים (בעיקר אלו שחוזרים). בשיאו היו לפאריסון מעל ל-70 קוראים קבועים ו-1000 כניסות יחידות בחודש. זה לא הרבה אם הצלחתי לחדש למישהו משהו - זכיתי.
לאחרונה אני מרגיש שאני מתחיל לזייף, שזה גם מתחרז עם להתעיף. הבורגנות שנחתה עלי לא מאפשרת לי לקחת את הזמן הדרוש על מנת לתחזק את הבלוג וכבר אמר מישהוא שיותר טוב כלום מכמעט.
אני פורש ומשאיר מעל ל-360 רשומות שקרוב לודאי יהפכו לזבל דיגיטאלי שמרחף לו בענן האינטרנטי האין סופי.
אני יודע שפאריסון עוד יחזור אבל עד אז שלום.
עמרי חלמיש
