אני לא בטוח שמור קרבאסי תיהיה מרוצה מהכותרת של הפוסט , אבל ההשואה, גם אם לא מקורית במיוחד, מתבקשת.
הדימיון בין השתים הוא יותר ממקרי. שתי הזמרות המוכשרות הינן נצר לשושלת ירושלמית מפוארת בעלות זיקה לפיטנות ספרדית. שתיהן פועלות מזה כמה שנים בלונדון שם הם מבצעות שירי לדינו ישנים יחד עם יצירה מקורית ששואבת השראה משירת הפלמנקו. אבל כאן בערך מסתיימת ההשוואה. בעוד הקול של יסמין, בעלת נוכחות לטוב ולרע, תופס את המאזינים מהרגע הראשון, הקול של קראבסי, רך, רב גוני יותר ומלטף את דרכו אל המאזינים באיטיות כובשת.
אל תטעו, גם כאן תמצאו עוצמה שקטה, אבל במידות מתונות הרבה יותר.
באלבום הבכורה שלה "The beauty and the sea" חוברת קראבסי לגיטריסט הלונדוני ג'ו טילור על מנת לבצע שבעה שירים שכתבה והלחינו יחדיו ויצירות עממיות כמו "שחרחורת". אהבתי במיוחד את La Galana y La Mar ואת Como el pashra que bola אבל כל האלבום שומר על רמה אחידה ומוכיח ששירת לדינו היא הרבה מעבר לטרנד חולף. כן ירבו.
ג'ילברטו "פולפו" קולון (Gilberto "pulpo" Colon ) מנגנן על פסנתר מאז היה בן 14. לכינוי "pulpo" (תמנון) זכה בשל יכולתו להלך על הקלידים במהירות כה רבה כאילו היה בעל 8 זרועות ידים.
ב1975 כשהוא בן 21 בלבד התבקש פולפו להפוך להיות לקלידן ומנהל מוסיקאלי של הקטור לואה. הקטור שזה עתה נפרד מחברו לדרך - וילי קולון, חיפש אישיות מוזיקאלית שתדע לשמור אותו בפסגה גם בתור אומן יחיד. פולפו לא אכזב והיה שותף אמיתי לקרירה מפוארת שנמשכה עד לסוף שנות השמונים.
כעת בתקליט הבכורה שלו "Hot Bread" גומל לו פולפו ומקדיש לו 2 רצועות מתוך 10.הראשונה מבינהם הינה ביצוע קולי מצוין ל "Sonero Mayor" ששר לואה בתקליט Cosa Nuestra והשניה היא ביצוע אנסטרומנטלי ל-"Murga de Panama" שבוצע במקור בתקליט Asalto Navideno.
הנה הביצוע המקורי של לואה ל-Sonero Mayor
ומיד אחריו הביצוע מתוך האלבום החדש של Pulpo
הדבר היחיד שמפתיע באלבום של פולפו הוא משך הזמן שלקח ליוצר כלכך מוכשר להפיק אלבום בכורה. פולפו אסף סביבו את מיטב הנגנים בסצינת הסלסה בניו יורק (צ'ינו נונז, פקניו ריורה ועוד) והפיק את אחד מאלבומי הלאטין-ג'אז הטובים שיצאו בשנת 2008. אגב, את מרבית הרצועות הטובות אתם יכולים לשמוע בנגן המומלצים, במעלה הבלוג.
Hot Bread הוא אלבום מספיק מתוחכם ומרענן על מנת לשמש כמוזיקת רקע בבאר יין ועל מנת לגרום לכם להנות מפקקי הבוקר. ולכן הוא מומלץ מאוד!
סוף כל סוף מצאתי שרות חדש שמאפשר לחלוק מוזיקה עם חברים. ולכן אני משיקת רשימת השמעה שתתעדכן מידי מספר ימים ובה תוכלו למצוא את הרצועות הלטיניות המומלצות ביותר שמתנגנות אצלי בזה הרגע. בקרוב גם תיוחד רשימת השמעה למוזיקת עולם והיא תכיל רצועות מגוונות יותר.
אגב, אני יודע שיש כבר לא מעט מבקרים קבועים לבלוג (האח הגדול רואה הכל) ואשמח לשמוע תגובות על השירים, לשמוע המלצות שלכם ולעודד הפריה הדדית. אנא כתבו....
Tranquilamente -Tranquilo הוא שמו של האלבום החדש של אוסקר דה לאון, הנציג המצליח ביותר של ונצואלה בשמי הסלסה העולמית. מאז פרץ בשנת 1975 עם להיט הענק Lloraras הוא אינו נכנע לפיתויי המקצוע (סמים, סמים ועוד סמים) והצליח לבסס את עצמו כיוצר, מפיק מוסיקאלי ומבצע מהשורה הראשונה.
כעת אחרי מספר אלבומים בינונים הוא חוזר עם אלבום מצוין אשר שמו אינו מרמז כלל וכלל על תוכנו.
Tranquilamente -Tranquilo הוקלט כולו בפורטו ריקו והופק ע"י Angel "Cucco Pena" . התוצאה המתקבלת היא סאונד נקי ועשיר משופע בכלי נשיפה ומזכיר מאוד את Directo al Corason של ג'ילברטו סנטה רוסה.
אופיר "קותי" קותיאל ראוי לכל המחמאות האפשריות על היצירה המקורית Thru-you. אמנם הוא לא הראשון שממקסס קטעי וידאו שנוצרו והועלו על ידי הגולשים ב-youtube אבל הוא הראשון שעושה זאת בצורה מקצועית ומוצלחת. על כך מעידות יותר ממילין כניסות לאתר שלו שנצברו תוך 7 ימים בלבד.
מוזיקה ערבית קלאסית היא מוזיקה מורכבת וקשה לעיכול, במיוחד לאוזן הישראלית שצריכה להתגבר על המטען השלילי שמקושר באופן כמעט אוטומטי ובלתי מודע עם השפה והתרבות. האלבום אנה הינה של נטשה אטלס הוא מקום טוב להתחיל בו. נכון הוא רחוק שנות דור מההקלטות הדהויות של פריד אל אטרש ואום כולתום אבל בבסיסו הוא מכיל את כל האלמנטים הערבים הקלאסיים - רבעי טון, מאוולים וכלי נגינה מסורתים כמו עוד וכינור.
עד היום התמקדה נטשה אטלס ביצירה אלקטרונית המשלבת מוטיבים ערביים יחד עם השפעות מערביות. למרות שהיא נחשבת לאחת המובילות בסצנת מוזיקת העולם העולמית, אני מכיר טוב את אלבומיה ואף אחד מהם לא תפס אותי. באלבום הנוכחי היא מחדשת יצירות ערביות קלאסיות דוגמת "אל אציל" של עבד אל חלים חאפז המצרי ו "יא לור חובוקי "של פירוז הלבנונית. לדידי, זו הפעם הראשונה בה היא מוכיחה שיש לה איכויות נדירות.
אטלס לא נטשה לגמרי את חיבתה לתרבויות אחרות.
"La Vida Callada" הוא דואט מינימליסטי ומקסים עם קלרה סנאברס המבוסס על פואמה שכתבה הציירת המקסיקאית פרידה קאלו ומושר בספרדית ו "Black is the color" היא מבצעת באופן נוגה בלדת עם סקוטית. באופן מפתיע משתלבים הביצועים הללו ברצף המוסיקלי הכולל של האלבום.
האלבום החדש של לוס ואן ואן,"Arrasando" , הוא העתק חיוור של אלבומם האחרון "Chapeando". אין דרך אחרת לומר זאת והאמינו לי שניסיתי להימלט מקביעה כה חד משמעית. האזנות חוזרות ונשנות רק חיזקו בי את התחושה שבארבעת השנים שחלפו מאז הושק אלבום האולפן האחרון והמצוין של הלהקה לא הצליחו חברי ההרכב לייצר אמירה מוזיקאלית מקורית.
הבשורות הטובות בדיסק מגיעות בדמותו מרוברטו קרלוס רודריגז –"קוקורוצ'ו" , מי שהחליף את "פופי" בתפקיד הקלידן המוביל בהרכב.
שלושת השירים שהלחין "קוקורוצ'ו" הנם טובים בכמה רמות מעל שאר השירים באלבום. למעשה, בזכותם מצליח האלבום הזה להפוך מכישלון מוחלט לאלבום טוב. לא מצוין, לא חדשני ולא פנומנאלי פשוט טוב.
השיר הפותח את Arrasando, נושא את שמו ונפתח במחווה ל "Mas que Nada" של סרג'יו מנדס הברזילאי. רוברטון מוביל טימבה רוויות כינורות אופיינית לואן ואן ואליו מצטרפים מאיטו ריוורה ויני ולדס.
השיר השני "Si Tu ne Quieres tu" הוא סלסה-סון מלודית אשר מבוצעת ברגש ובכישרון רב על ידי מאיטו ריוורה. לאחר מכן מגיעה נפילה בדמות "Tu a la Tuyo , yo a lo mio"– אחד השירים המעצבנים באלבום בביצוע של יני ולדז שלא מצליחה להצדיק הנוכחות שלה בקו הקדמי של להקת הטימבה הטובה ביותר בעולם.
אני קופץ ל-Por eso me mantengo- ללא ספק השיר הטוב ביותר באלבום. אחרי Corasonו- Anda Ven quireme מ-Chapeando, מוכיח הביצוע של אבל "ללה" רודריגז לשיר שהלחין "קוקרצ'ו" כי הוא אחד הקולות המרתקים ביותר בלהקה. Me Trajo Dos רק מחזק את התחושה הזאת למרות שהוא שיר פחות טוב בהרבה.
מעבר לדמיון בשם (""Arrasando פירושו בעברית לשבור ולהרוס בדומה לChapando"" שפירושו לחתוך ) מזכיר האלבום את Chapeandoבהפקה ובעיבודים המוזיקלים. השיא מגיע בדמות "La rumba no" שמחקה כמעט אחד לאחד את ""El Muntunoכולל הסדר של הסולואים בסיום השיר.
עד אפוס הסיום המרשים של רוברטון ("El Traviso") נדרשים המאזינים להתמודד עם מספר רצועות בינוניות ביותר, בינהם שיר פופי להחריד של ונסה פורמל (""Un tumbo pala los dos), הבת של, שלא עושה כבוד למשפחה ושיר נשכח של רובן בלדס.( ושמישהו ולמה לעזאזל צריך מאסטרו חואן פורמל הגדול להתבזות ולשחזר שיר מגירה של רובן בלדס.)
לוס ואן ואן נמצאים בתקופת מעבר. חואן פורמל, המנהיג הבלתי מעורער של הלהקה, עובר לתפקיד המפיק הכללי ומשאיר את עבודת הניהול המוזיקאלי והתזמור לבנו סמואל. סמואל הוא מוזיקאי מחונן אבל מלחין הרבה פחות מוצלח מאביו וגם חסר את החדשנות שאיפיינה את חואן לאורך הקרירה המוזיקאלית המפוארת שלו. כולי תקווה שסמואל ידע לחבור אל המוזיקאים הנכונים (דוגמת קוקורוצ'ו) ולפצות על כך. כי אם לא, ה"רכבת" צפויה להגיע לסוף המסע.
