עד היום התמקדה נטשה אטלס ביצירה אלקטרונית המשלבת מוטיבים ערביים יחד עם השפעות מערביות. למרות שהיא נחשבת לאחת המובילות בסצנת מוזיקת העולם העולמית, אני מכיר טוב את אלבומיה ואף אחד מהם לא תפס אותי. באלבום הנוכחי היא מחדשת יצירות ערביות קלאסיות דוגמת "אל אציל" של עבד אל חלים חאפז המצרי ו "יא לור חובוקי "של פירוז הלבנונית. לדידי, זו הפעם הראשונה בה היא מוכיחה שיש לה איכויות נדירות.
אטלס לא נטשה לגמרי את חיבתה לתרבויות אחרות.
"La Vida Callada" הוא דואט מינימליסטי ומקסים עם קלרה סנאברס המבוסס על פואמה שכתבה הציירת המקסיקאית פרידה קאלו ומושר בספרדית ו "Black is the color" היא מבצעת באופן נוגה בלדת עם סקוטית. באופן מפתיע משתלבים הביצועים הללו ברצף המוסיקלי הכולל של האלבום.
מומלץ מאוד!
