לוקח זמן עד שמתרגלים לאלבום החדש של סזאר "פופי" פדרוסו - Tranquilo que yo controlo. למרות שהיה ברור לי מהשמיעה הראשונה שלא מדובר בסטיית תקן משאר האלבומים שהוציא פופי מאז שפרש מ"הרכבת" (Los Van Van) הדוהרת של פורמל לנסיעת סולו, לא הצלחתי לשים את האצבע על שנים או שלושה להיטים שיהפכו לקלאסיקות על רחבת הריקודים.
האזנות חוזרות ונישנות לאלבום לא הוכיחו אותי לגמרי על טעותי אולם גרמו לי לגלות רבדים אחרים שהופכים את האלבום למענייו, מרתק לשמיעה ולדעת רבים לאלבום הטימבה הטוב ביותר של שנת 2008.
האלבום נפתח בפזמון החוזר (coro)של קטע גואואנקון-טימבה (Si me qiueres conocer) שכתב אנג'ל בונה ומבצע מנדי קנטרו. הקורו בסגנון סנטריה על רקע השירה העוצמתית של קנטרו מקנה לשיר עוצמה ויחודיות ומוכיח לנו עוד פעם כי "פופי" היה שותף מלא של חואן פורמל לחדשנות שאיפינה את הלוס ואן ואן.
ברצועה השניה עוטה "פפיטו" גומז רוח קרב ויוצא חוצץ ב- Se parece aquel כנגד להקות הטימבה החדשות תוך שליחת רמזים עבים לעברו של Maikel Blanco y su Salsa Mayor . השיר הוא אחד הטובים באלבום וכמובן שהטקסט הפרובוקטיבי מספק חומר אינסופי להתנצחויות בפורומים השונים ברחבי האינטרנט.
לאחר מחווה קצרה לקהל האיטלקי בדמות A La Italiana מגיע השיר הטוב ביותר באלבום - Un poquito al reves שמספק טקסט אופטימי וקרקע פוריה לפפיטו להפגין את כשרון השירה האדיר שלו. על מנת שלא לקפח אף אחד ולחדוות המאזינים, מנדי קנטרו לא נשאר חייב וקורע את הרחבה עם Bailalo hasta fuera העצבני. בכדי להרגע ,מזמן לנו האלבום דואט מרענן של פפיטו ומנדי ביחד עם הדיוה הגדולה של מוזיקת הסון - עומארה פורטונאדו. השלושה מבצעים מחווה לארסניו רודריגז ושרים את Vecina Presteme el cubo .
מכאן ואילך מתקשה האלבום להתרומם.למרות ביצוע אינסטרומנטלי בסגנון דאנסון ל Como los anos passan של
אורסטה לופז (אחיו של קאצ'או) השיר היחידי שראוי להשמעות נוספות הינו va bajando שמבוצע על ידי פפיטו.
אין ספק ש Tranquilo que yo controlo הוא עוד אלבום טוב מבית היוצר של מאסטרו פופי, יחד עם זאת מענייו יהיה לעקוב אחר ההקכב הנוכחי של הלוס סון סון אשר צרפו לשורותיהם את מיקל פרז וזמרת צעירה בשם לילי במקום פפיטו הכל יכול שעזב לארה"ב.
הנה מיקל פרז מנסה להתמודד עם Se parece aquel :
