אחרי דודו טסה ואמיר בן עיון שהוציאו אלבומים בערבית מצטרפת ריטה לחגיגה ומשיקה אלבום שכולו שירים בפרסית.
מי שאחראי על הפקת האלבום הם עמי רייס ורן אלמליח מכנסיית השכל והוא יכלול שירים בשפת המקור ושירים מתורגמים מפרסית.
הסינגל הראשון מתוך האלבום - שאנה (מסרק) הוא לא פחות ממצוין.
צ'יקו וריטה הוא סרט אנימציה חדש שבימו והפיקו של חויאר מריסקאל ופרנאנדו טראובה הזכור לטובה מ-Calle 54.
הסר מגולל את סיפור אהבתם של ריטה, זמרת מצליחה וצ'יקו, פסנתרן הליווי שלה. התפאורה היא קובה וניו יורק של שנות הארבעים והחמישים והיא כוללת כמובן את המאורעות הדרמטים שהתרחשו באותה עת.
על הפסקול אחראי הפסנתרן בבו ואלדז שהסיפור משקף במידה מסוימת את הביוגרפיה האישית שלו.
אני שומע עשרות אלבומים בשנה. רובם לא מוצאים את דרכם לבלוג מכיון שאני נמנע מלכתוב על אלבומים שאני לא אוהב.
הפעם בחרתי לחרוג ממנהגי ולכתוב על שתי אמניות שאני מאוד מעריך. שתיהן מגיעות מעולמות שונים מוסיקלים שונים והסיבה ששתיהן מצאו את הדרך לאותה רשימה היא הציפיה שעוררו בי אלבומיהן הקודמים והאכזבה שנחלתי מיצירתן החדשה.
מור קרבסי - Daughter of the spring
אלבום הבכורה של מור קרבסי The beauty and the sea הוא אחד האלבומים האהובים עלי. לראיה בחרתי אותו כאחד מחמשת האלבומים הטובים שסיקרתי בשנת 2009. לצערי, באלבומה החדש Daughter of the spring קרבסי ושותפה ליצירה ג'ו טילור לא מצליחים לשחזר את המלודיות הנפלאות שהיו מנת חלקו של האלבום הראשון.
מרבית השירים פשוט אינם טובים מספיק לטעמי והאלבום אינו מתחבר לכדי רצף אחד.
בולטים לטובה "יסמין" ו"Asentada en mi ventana".
אני בטוח שזו לא המילה האחרונה של מור קרבסי והיא עוד תמצא את דרכה לרגש את המאזינים כפי שעשתה באלבומה הראשון.
Omara Portuondo & Chucho valdes - Omara & Chucho
צ'וצו' ולדז נחשב לאחד משלושת הפסנתרנים המובילים כיום בקובה. עומארה פורטונאדו היא זמרת הסון/בולרו הבלתי מעורערת של האי.
שניהם כבר לא ילדים (69 ו 80 בהתאמה) וזה הוא לא שיתוף הפעולה הראשון בינהם. כל אלו יצרו ציפיה לאלבום מיוחד שיסמן עוד פסגה בקרירה מפוארת.
Omara & Chucho הוא אלבום נוגה אשר מזכיר מפגש בין נגן ברים מזדקן לזמרת שנעוריה כבר מאחוריה. יש שיראו בכך משהו נוסטלגי להתענג עליו, באופן אישי היה לי קשה להתחבר.
אם מבודדים את נגינת הפסנתר של ולדז ואת שירתה של פוטנואדו מבינים שלשניהם יש יכולות נדירות, אולם משהוא בבחירת השירים והעיבודים המינימליסטים מפספס בעיני.
יוצאת מהכלל היא הרצועה Esta tarde vi llover בה מתארח וינסטון מרסילס בחצוצרה. שאר הרצועות מתחברות לכדי אלבום ג'אז טוב שנעים לשמוע ברקע אבל לא מצליחות לחדור מעבר.
חיפוש ברחבי הרשת אחרי השם לארו ביה (Laru Beya) מעלה כי מדובר ברצועת חוף קסומה במדינת בליז ששוכנת בין מקסיקו לגואטמלה. חוף הים הבתולי שמתגלה בתמונות מלווה אותי בשעה שאני מאזין לאלבום הבכורה של אוריליו מרטינז (Aurelio Martinez) הנושא את אותו השם.
מרטינז שימש כנגן הליווי של אנדי פלסיו האמן שחשף לעולם המערבי את היופי הטמון במוזיקת הגריפונה - תרבות שמתקיימת מעל לארבע מאות שנה לחופי הים הקאריבי.
מותו המפתיע של פלסיו לפני כשנתיים השאיר בפי רבים תחושה של החמצה מכיון שברור היה שישנם עוד חומרים רבים שלא הוקלטו והופצו במערב. מי שהרים את הכפפה היה המפיק הבריטי איואן דוראן שהפיק את אלבומו של פלאסיו ובמובנים רבים עזר למרטינז להמשיך את המסע להכרה במוזיקה ובתרבות של בני הגריפונה שהתחיל פלאסיו.
לארו ביה הוקלט בסנגאל ובבליז . השירים באלבום מבוססים כולם על לחנים וטקסטים עממים, רובם זוכים לראשונה להיות מוקלטים. העיבודים מי שמכיר את Watina, אלבומו של אנדי פלאסיו, ימצא את העיבודים פחות מלנכולים ויותר מגוונים.
המוזיקה של הגריפונה נשענת על מקורותיה האפריקאים ולכן החיבור לסנגאל נשמע טבעי.
יוסו נדו'ר ב-Lubara Wanwa ו Wamada מקונן ברגש ועוצמה נדירים, רודי גומיס הסולן של Orchestra Baubab מוסיף צבע נוגה ויכולת וקאלית מרשימה ב-Bisien Nu. שניהם הופכים את הרצועות הללו לטובות ביותר באלבום.
מרטינז עצמו ניחן בקול חודר שמגיע לשיאו ב Mayahuaba . הוא גם אחראי לכלי ההקשה והגיטרה בחלק מהרצועות.
Laru Beya הוא ללא ספק אחד האלבומים הטובים ששמעתי השנה ואני מהמר שהוא יופיע ברשימות סיכום השנה של פאריסון.
