חוזרים למקורות - "קהלת" ו"האחים אל כוויתי"

בשנים האחרונות חזינו במספר רב של אמנים ישראלים פונים למקורות היהודים על מנת לחפש מקור השראה ליצירתם.
מה שהתחיל במשפחת בנאי המשיך עם שולי רנד, אתי אנקרי, קובי עוז ואפילו ברי סחרוף.
שני אלבומים חדשים מסמנים מגמה חדשה של חזרה של אומנים ישראלים ממוצא מזרחי לשירה בשפה הערבית.

האלבום חדש של עמיר בן עיון - "קהלת" הוא למעשה שילוב בין שני המגמות.

אביו של בן עיון תרגם חלקים מספר קהלת לערבית  וללדינו ובן עיון הלחין ושר. 

השפה הערבית מתאימה לבן עיון וניכר שהוא מרגיש בה טבעי לחלוטין. 

בן עיון לא שינה במאום את סגנון ההלחנה הכה יחודי לו וגם העיבודים ממשיכים את את הקו אותו אימץ באלבומיו האחרונים.

בכך אולי יש החמצה. הייתי רוצה לשמוע את בן עיון שר לקולם של עיבודים ערבים קלאסיים, אולי בלויוי התזמורת האנדלוסית הישראלית שיכולה לשמש תפאורה מושלמת לשיריו, שירתו והטקסטים באלבום.
אני חושש שהעיבודים השבלונים מידי ב"קהלת" הופכים אותו לעוד אלבום טוב של בן עיון אבל לא מאלו שיבלטו בחלוף השנים .

ועוד משהוא - את האלבום הורדתי באופן חוקי מהאתר של בן עיון. אני מוצא ש-39 שקלים הם סכום הולם עבור האלבום. חבל רק שהאלבום ירד ללא שמות לשירים וללא מילות השירים ופרטי הנגנים.

לעומת בן עיון, דודו טסה הולך עם הפרויקט הערבי שלו עד הסוף.
טסה, נצר למשפחת של מוזיקאים נחשבים מעיראק (האחים אל כוויתי), בחר 11 שירים שהלחינו וסבו ואחיו לפני יותר משישים שנה והתאים אותם לרוח הזמן הנוכחית.
כמעט כל שיר זכה לעיבוד יחודי ומבוצע בידי אמן אחר אולם יופיו של האלבום "האחים אלכוויתי" טמון בחיבור בין הקטעים שמציע יצירה אחודה וקוהרנטית.
בחלק מהשירים עשה טסה שימוש בהקלטות המקוריות מעיראק ובחלק בחר לארח את אימו, ברי סחרוף ויהודית רביץ.
כולם שרים בערבית וכולם נשמעים מצוין . העיבודים נשענים במידה רבה על התזמור הערבי הקלאסי ומשלבים גם אלמנטים של רוק ואלקטרוניקה שמאוד מאופיינים עם יצירתו של טסה.
אהבתי במיוחד את "ויין יא גלוב" ששר טסה, ואת "ואללה עג'בני ג'מלאכ" שזכה לעיבוד דאב סטפ גאוני.

מי שישכיל להתגבר על מכשול השפה ימצא אלבום מגוון מענין וכיפי לשמיעה. חבל שאין סיבוב הופעות שמלווה את האלבום.