יום שבת, מרץ 07, 2009

נטשה אטלס - מחזירה עטרה ליושנה



מוזיקה ערבית קלאסית היא מוזיקה מורכבת וקשה לעיכול, במיוחד לאוזן הישראלית שצריכה להתגבר על המטען השלילי שמקושר באופן כמעט אוטומטי ובלתי מודע עם השפה והתרבות. האלבום אנה הינה של נטשה אטלס הוא מקום טוב להתחיל בו. נכון הוא רחוק שנות דור מההקלטות הדהויות של פריד אל אטרש ואום כולתום אבל בבסיסו הוא מכיל את כל האלמנטים הערבים הקלאסיים - רבעי טון, מאוולים וכלי נגינה מסורתים כמו עוד וכינור.
עד היום התמקדה נטשה אטלס ביצירה אלקטרונית המשלבת מוטיבים ערביים יחד עם השפעות מערביות. למרות שהיא נחשבת לאחת המובילות בסצנת מוזיקת העולם העולמית, אני מכיר טוב את אלבומיה ואף אחד מהם לא תפס אותי. באלבום הנוכחי היא מחדשת יצירות ערביות קלאסיות דוגמת "אל אציל" של עבד אל חלים חאפז המצרי ו "יא לור חובוקי "של פירוז הלבנונית. לדידי, זו הפעם הראשונה בה היא מוכיחה שיש לה איכויות נדירות. 
אטלס לא נטשה  לגמרי את חיבתה לתרבויות אחרות.
"La Vida Callada" הוא דואט מינימליסטי ומקסים עם קלרה סנאברס המבוסס על פואמה שכתבה הציירת המקסיקאית פרידה קאלו ומושר בספרדית ו "Black is the color" היא מבצעת באופן נוגה בלדת עם סקוטית. באופן מפתיע משתלבים הביצועים הללו ברצף המוסיקלי הכולל של האלבום.
מומלץ מאוד!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה