ג'ילברטו סנטה רוסה מעולם לא היה חלק מהזמרים המועדפים עלי ואחרי ההופעה שלו ביום שישי שעבר הבנתי שהוא מעולם לא יהיה...

למרות זאת נהניתי מאוד מההופעה. סתירה, לא ממש, שהרי מזמן כבר למדתי שמידת ההנאה בהופעה קשורה יותר לאווירה שמסביב, לקהל, לסאונד ולמיקום שלך כצופה ביחס לבמה. בכל מה שקשור לאלו, התנאים היו מעל למצופה.

הבעיה עם ג.ב.ס היא שהוא יותר מידי מושלם. הבחור כבר שר 30 שנה על הבמה והקול שלו לא זז מילימטר מאותו מנעד אדיר שאפשר להיות כוכב בינלאומי בקנה מידה שכזה. הוא שר בדיוק כמו בתקליטי האולפן שהוציא, זה האחרון שייצא לפני חודשיים (Directo al corason) וזה הראשון (Perspectiva) שייצא ב1991.

אותם "אלתורים" בין קורו אחד למשנהו ואותם קטעי סולו של כלי הנגינה. לזכותו יאמר שהוא עושה את הכל בקלילות שלא תאמן, חנוט בחליפה לאורך כל הערב הוא נתן הופעה של שעתיים וחצי מדלג בין Un monton de estrellas לPerdoname ושאר הלהיטים.

אמנים גדולים, יודעים לנצל את הבמה על מנת להציע לקהל את כל הערכים המוספים שתקליט מסחרי אינו יכול להציע. זו ההזדמנות להציג עיבודים חדשים, קטעי נגינה ואלתורים ספונטאניים.

למרות שג.ב.ס מגיע מפורטוריקו , המוזיקה שלו הצליחה לסחוף אחריה קהלים בכל רחבי העולם הלטיני. בקהל נרשמה נוכחות מרשימה לקולומביה פרו בוליביה מה שתרם לאווירה והפך את הערב ל"פיאסטה" מזיעה וריחנית...

נהניתי מכל דקה גם אם הדי.ג'י החליט לנגן כל הערב את אותו זמר...