יום ראשון, אפריל 30, 2006

Cubadisco

"קובהדיסקו" הוא אחד האירועים המוזיקאליים הגדולים ביותר בקובה. האירוע מוקדש כולו לקידום תעשיית המוזיקה הקובנית שבשנים האחרונות התגלתה כמקור הכנסה בעל ערך רב למדינה.

במהלך שבוע (20-28 במאי) מציגים חברות תקליטים שפועלות ורשומות בקובה (חברות שמפיקות מוזיקה קובנית אבל אינן פועלות בקובה כמו Envidia אינן מורשות להשתתף) את מרכולתן בתקווה להשיג חוזי הפצה בחו"ל.

במהלך השבוע מתקיימות בהוואנה עשרות הופעות של צמרת האומנים הקובנים הנוכחית, ולצידם, לא פחות מעניין, מופיעים הכישרונות של המחר.

מי שמעוניין, באתר האירוע מוצעות חבילות תיירות שכוללות לינה וכניסה להופעות במחירים שנעים בין 38 ל125 דולר לאדם בחדר זוגי.

השיא של האירוע הוא טקס הענקת הפרסים לאלבומים הטובים ביותר של השנה החולפת (2005).

25 הקטגוריות כוללות בין השאר את הפרס לאלבום הטוב ביותר תחת הסגנון: טרובה/רוק/פופ, מוסיקת פלוקלור, ראפ/רגאטון,וכמובן מוסיקת ריקודים פופלארית.

הזוכה הגדול של השנה שעברה היה מנוליטו סימונה עם "Locos por mi Habana". השנה המועמדים הם :

  1. Pupi y que los son son – Mi timba cerra
  2. La charanga habanera – El ciclon de la Habana
  3. Marca – Soy yo
  4. Sur Caribe – Credencials
  5. Adelberto Alvarez y su son – Mi Linda habanera
  6. Issack Delgado – Prohibido

לדעתי איזאק דלגאדו הוא הראוי ביותר , אבל אני עדין לא יושב בוועדה שמחלקת את הפרס..

יום ראשון, אפריל 16, 2006

ג'ילברטו סנטה רוסה מעולם לא היה חלק מהזמרים המועדפים עלי ואחרי ההופעה שלו ביום שישי שעבר הבנתי שהוא מעולם לא יהיה...

למרות זאת נהניתי מאוד מההופעה. סתירה, לא ממש, שהרי מזמן כבר למדתי שמידת ההנאה בהופעה קשורה יותר לאווירה שמסביב, לקהל, לסאונד ולמיקום שלך כצופה ביחס לבמה. בכל מה שקשור לאלו, התנאים היו מעל למצופה.


הבעיה עם ג.ב.ס היא שהוא יותר מידי מושלם. הבחור כבר שר 30 שנה על הבמה והקול שלו לא זז מילימטר מאותו מנעד אדיר שאפשר להיות כוכב בינלאומי בקנה מידה שכזה. הוא שר בדיוק כמו בתקליטי האולפן שהוציא, זה האחרון שייצא לפני חודשיים (Directo al corason) וזה הראשון (Perspectiva) שייצא ב1991.

אותם "אלתורים" בין קורו אחד למשנהו ואותם קטעי סולו של כלי הנגינה. לזכותו יאמר שהוא עושה את הכל בקלילות שלא תאמן, חנוט בחליפה לאורך כל הערב הוא נתן הופעה של שעתיים וחצי מדלג בין Un monton de estrellas לPerdoname ושאר הלהיטים.

אמנים גדולים, יודעים לנצל את הבמה על מנת להציע לקהל את כל הערכים המוספים שתקליט מסחרי אינו יכול להציע. זו ההזדמנות להציג עיבודים חדשים, קטעי נגינה ואלתורים ספונטאניים.

למרות שג.ב.ס מגיע מפורטוריקו , המוזיקה שלו הצליחה לסחוף אחריה קהלים בכל רחבי העולם הלטיני. בקהל נרשמה נוכחות מרשימה לקולומביה פרו בוליביה מה שתרם לאווירה והפך את הערב ל"פיאסטה" מזיעה וריחנית...

נהניתי מכל דקה גם אם הדי.ג'י החליט לנגן כל הערב את אותו זמר...

יום ראשון, אפריל 09, 2006

עלי פארקה טורה נפטר

עלי פארקה טורה נפטר השבוע והוא בן 67 במותו. טורה היה האיש שבמידה רבה היה מזוהה עם צליל ה"Desert Bluz", שהגיע ממדבר הסהרה. הוא רכש בגיל מאוחר יחסית (20 +) מיומנות מרשימה בנגינת גיטרה ופיתח טכניקת נגינה שונה מזו המוכרת לנו מהרוק אנד רול והבלוז.

מי שרוצה להכיר את היצירה של מי שנחשב לגדול המוזיקאים במאלי, יכול להתחיל עם האלבומים הבאים:

Ali Farka Toure – African Blues ( 1990)

מי שרוצה לשמוע מידבר מוזמן להאזין לאלבום הזה של עלי פארקה טורה. בלוז אפריקאי חם וכבד שאינו פשוט כלל להאזנה. באופן אישי קשה לי להתחבר אבל מי שאוהב את הסגנון יאהב את האלבום.

Ali Farka Toure – Radio Mali ( 1996)

עלי פארקה טורה מתיישב בסלון הביתי ומארח את כל המאזינים לקונצרט מינימליסטי ופשוט. צריך סבלנות של מדבר בשביל להנות מהאלבום, אבל אם מאזינים לא במצב רוח הנכון, מזומנת למאזינים הנאה מושלמת.

Ali Farka Toure & Toumani Diabate – In the Heart of the Moon ( 2005)

מפגש ענקים שנמשך שעתים בלבד והותיר אחריו אלבום אלבום מופלא, שכולו יצירות אינסטרומנטליות. אם הגיטרה של עלי היא המדבר אז הקורה של טומאני היא הגשם, ויחדיו הם הולכים נהדר. האלבום הוקלט תוך פחות מיום וכל השירים נכתבו במהלך ההקלטות. אלבום נהדר ומומלץ מאוד.

יום חמישי, אפריל 06, 2006

Cosa Nuestra - Willie Colon & Hector Lavoe

עשרה אלבומים משותפים הוליד שיתוף הפעולה בין נגן הטרומבון וילי קולון והזמר הקטור לואה. עשרה אלבומים שיצאו בין 1967 ל1975 ובמידה רבה עיצבו את פניו של סגנון וסאונד ייחודי שלימים זכה לכינוי - "סלסה דורה" (Salsa Dura).
בשנות העשרה לחיי, כש"הביטלס" היו גיבורי התרבות האולטימטיביים, חשבתי לעצמי שאם אוכל לבחור לחיות בתקופת זמן אחרת, אז הייתי הולך על סוף שנות השישים תחילת שנות השבעים. המיקום - סאן פרנסיסקו. היום, הייתי חוזר לאותה תקופת זמן, אבל לניו יורק.
באותה תקופה, הפכה מוסיקת הריקודים האפרו-קאריבית ממוזיקה אתנית שפונה לקהל מצומצם, למוזיקה שסוחפת אחריה המונים. המהפך הזה התאפשר בעזרת שילוב נדיר של אומנים מוכשרים באופן יוצא דופן, וחברת תקליטים שהבינה את הפוטנציאל המסחרי שטמון במוזיקת הריקודים האפרו-קריבית והחליטה לשווק אותה לפי כללי המשחק של אמריקה.
ניו יורק, שבמשך שנים אירחה אומנים לטיניים לסיבובי הופעות מזדמנים הפכה בבת אחת למרכז מוסיקאלי שניהל דיאלוג כשווה בין שווים הוואנה סאן חואן וקאלי.
ג'וני פאצ'אקו, האיש שעומד מאחורי "פאניה רקורדס"(ביחד עם ג'רי מאצ'וקי) ואמנים כמו סליה קרוז, לארי הרלאו, צ'או פליסאנו וכו, אחראי במידה רבה לחיבור בין וילי קולון להקטור לבוא.
האלבום הראשון שהקליטו השנים – El Malo, יצא בשנת 1967. וילי קולון היה אז בן 17 בלבד והקטור לבוא בן 21. למרות שהוא לא זכה לאהבת המבקרים הוא כבש את הקהל וסלל את הדרך לבאים אחריו.

Willie Colon & Hector Lavoe


האמת היא שכל אחד מהאלבומים שהקליטו השנים, ראוי לטור משלו, בכל אופן, בחרתי לפתוח עם Cosa Nuestra , תקליט שייצא בשנת 1971 ונחשב ל "(הכנס/י איזו קלישאה שמתחשק/ת לך) " הסלסה.
כל מי שרוצה לערוך הכרות עם המוזיקה של השנים טוב יעשה אם יתחיל עם התקליט הזה.
זה הוא התקליט הרביעי במספר שהוציאו השנים. הלהקה שמלווה את הצמד כבר הרבה יותר מנוסה ומשופשפת אבל ההתמקצעות לא באה על חשבון היצירתיות והתאווה להתנסויות.התקליט כולו, עומד בסימן נגינת הטרומבון של וילי קולון והקול החודר של הקטור לאווה, עוד לפני שהוא החל מתדרדר לסמים.
רצועת הפתיחה,Che Che Cole נפתחת אם דקלום של תפילה בשפת הבאנטו (ניב אפריקאי), שמובילה לשילוב של שני מקצבים שמקורם מפורטו ריקו – בומבה (Bomba) ובאקינה (Baquine) ביחד עם הבמבה (Bembe) שמגיע מקובה. מי שרוצה לקבל אחת ולתמיד הגדרה למילה סלסה, שיקשיב...
הטומבאו של No me llores mas ממשיך את אווירת הקרנבל, אבל האזנה למילים מעבירה צמרמורת בכל מי שמכיר את סיפור חייו הטרגי של הקטור לאווה.בשיר הקטור, כאילו חוזה את מותו בטרם עת (1991).
אחר כך מגיע Ausencia בולרו מלודרמטי וקורע לב, בו הקטור לאוה מוכיח למה הוא זכה לכינוי El Cantante de los Cantantes (בתרגום חופשי: הזמר האהוב ביותר על שאר הזמרים).


Hector Lavoe - El Cantante de los cantantes
וילי קולון מפגין את היכולות הוירטואוזיות שלו כנגן טרומבון ב Juana Peña , אחד הלהיטים הגדולים ביותר באלבום. הטרומבון של וילי קולון, צרוד ומלא נשמה ובמיטבו מצליח להתחבר לקול של הקטור ולהמשיך את האימפרוביזציה שלו כאילו מדובר ביישות אחת.
להקות רבות מנסות לשחזר כיום את הסאונד של הטרומבון של וילי קולון,אולם מעטים (ראה מקרה ג'ימי בוש) מצליחים להעביר את הרחוב והעיר לאוזני המאזינים.
בעוד וילי קולון (יליד הברונקס) הושפע רבות מהסאונד של נגני הג'אז של ניו יורק, הקטור לאוה (פונסה,פורטו ריקו) מעולם לא נפרד מהרחוב האפרו קאריבי. ב Sangrigorda הוא מתחיל דיאלוג מתמשך עם הסמלים האפריקאים והסאנטריה , דיאלוג שיגיע לשיאו באלבום מאוחר יותר בתקליט – El Juicio עם .Aguanile
תקליט שלא נס לחיו גם היום ומומלץ לכל מי שרוצה להתחבר לשורשים של מוזיקת הריקודים הלטינית המודרנית.