אחד היתרונות הגדולים בצרפת הסוציאליסטית, הוא תקציבי התרבות הגבוהים היחסית שמאפשרים מימון של תערוכות איכות חינם לקהל הרחב. הוטל דה וייל הלא הוא בניין העירייה (ולא המלון הכי מפואר בעיר ...) מציע מידי מספר חודשים תערוכות מתחלפות שעוסקות בעיקר בפאריס או בנושאים הקשורים למרקם התרבותי העשיר של העיר.
אני חייב להודות שאלו תערוכות מעולות שבולטות בעיקר בשל העיצוב הייחודי של חלל התערוכה.
וכך מצאתי את עצמי עומד וממתין בקור הגדול של שבוע שעבר שעה וחצי על מנת להיכנס לתערוכה הנוכחית שעוסקת בדמותה של פאריס כפי שהיא משתקפת בקולנוע.
לצערי ההכרות שלי עם הקולנוע הצרפתי מצטמצמת לשנים האחרונות (אודרי טאטו ומעלה), אבל אני בטוח שמי שחובב קולנוע צרפתי יישמח לראות בתערוכה שלל הסברים ותיעוד של תעשיית הקולנוע הצרפתי ומקומה של הבירה בתעשיית הקולנוע בעולם כולו. התערוכה היא לא גדולה ועברנו על מיירב המוצגים בחצי שעה.
רק כשהגענו לסוף התערוכה, הבנו שהסיבה לתור הגדול שהשתרך בכניסה, נעוצה בספה ענקית ומפנקת שהמארגנים הניחו בסוף התערוכה. ממול לספה מוקרנים ללא הפסקה קטעים מסרטים שמאוגדים לפי נושאים (ביסטרו, מגדל אייפל, אהבה, סיין וכו'). וככה מצאנו את עצמיניו שרועים למשך עוד כשעה וחצי אל מול המסך הגדול.
אני חייב להודות שאלו תערוכות מעולות שבולטות בעיקר בשל העיצוב הייחודי של חלל התערוכה.
וכך מצאתי את עצמי עומד וממתין בקור הגדול של שבוע שעבר שעה וחצי על מנת להיכנס לתערוכה הנוכחית שעוסקת בדמותה של פאריס כפי שהיא משתקפת בקולנוע.
לצערי ההכרות שלי עם הקולנוע הצרפתי מצטמצמת לשנים האחרונות (אודרי טאטו ומעלה), אבל אני בטוח שמי שחובב קולנוע צרפתי יישמח לראות בתערוכה שלל הסברים ותיעוד של תעשיית הקולנוע הצרפתי ומקומה של הבירה בתעשיית הקולנוע בעולם כולו. התערוכה היא לא גדולה ועברנו על מיירב המוצגים בחצי שעה.
רק כשהגענו לסוף התערוכה, הבנו שהסיבה לתור הגדול שהשתרך בכניסה, נעוצה בספה ענקית ומפנקת שהמארגנים הניחו בסוף התערוכה. ממול לספה מוקרנים ללא הפסקה קטעים מסרטים שמאוגדים לפי נושאים (ביסטרו, מגדל אייפל, אהבה, סיין וכו'). וככה מצאנו את עצמיניו שרועים למשך עוד כשעה וחצי אל מול המסך הגדול.
