השניים החליטו להפיק פרויקט ייחודי אשר בו ייטלו חלק שורה של זמרים מוכשרים מאפריקה ביחד עם נגני אולפן לטיניים מניו יורק ומיאמי.
התוצאה הייתה אלבום סלסה (Trovador) שהופק על פי כל כללי הז'אנר הלטיני ובלט לטובה בשל השפה והשירה האפריקאית שהתלבשו מצוין על הלחנים והעיבודים הלטיניים.
מאז הפיקו השנים עוד שישה תקליטים שהניבו שלל להיטים שהושרו בשפות רבות ומגוונות כמו וולוף,ספרדית וצרפתית.
Ketukuba – שפירושו "במקור מקובה" ( באחד הניבים המדוברים בבנין), הוא התקליט השביעי של צמד המפיקים הסנגאלי.
מבחינת העיבודים והלחנים, התקליט אינו מספק הפתעות מיוחדות. שתי הרצועות הטובות בתקליט הן עיבודים לשירים מוכרים:
השיר "מריו", אשר מגולל את תלאותיו של ג'יגולו לטיני שנעזב פעם אחר פעם ע"י הנשים הרבות אותן הוא מנסה לפתות, הושר במקור ע"י פרנקו לקצב הרומבה . ואילו השיר "נינה נינה" שמבוצע באלבום ע"י ג'ו קינג, הוא ביצוע מצוין שעולה על המקור של ה"פאניה אל סטראס".
כמו בתקליטים הקודמים של סילה ומאיגה, את העניין מספקים בעיקר הזמרים אשר מצליחים לרגש ולחבור לסלסה בטבעיות למרות שהשירה אינה בספרדית.
חבל במקצת לגלות שסילה ומאיגה אינם מתפתחים עם השנים מבחינת הלחנים והעיבודים, למרות שהסטנדארטים של ההפקה הם גבוהים מאוד.
לסיכום, מי שמכיר את אפריקאנדו לא יפול מהכסא ולאלו שלא Ketukuba יכול בהחלט להוות את הצהר לעולמה של אחת הלהקות המעניינות ביותר שפועלות בזירת הסלסה העולמית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה