משהו טוב קורה בסצינת המוזיקה הנשית הערבית.
קולן של יוצרות ומבצעות ערביות זוכה לפופולאריות ומצליח להגיע לקהלים גדולים בארצות המקור ומעבר להן.
כמובן שכל יוצרת נבדלת זו מרעותה אבל ישנו גם הרבה מהמשותף. השירה היא בערבית ולעיתים גם באנגלית והטקסטים מדברים על נושאים יומיומים של אהבה, יחסים,מוות, געגוע וכדומה.
העיבודים לרוב הם מינימליסטים ולעיתים גם מכילים אלמנטים אלקטרונים.
אפשר ליחס את הפריחה הזאת למספר גורמים. ראשית הקלות שבה יכול היום כל יוצר להנגיש לקהל חומרים חדשים (יוטיוב, אינסטגרם וכדומה). שנית, דור חדש של יוצרים שמרגיש חופשי יותר לבטא עמדות שעד היום לא היו פופולריות בקרב החברה הערבית.
ולסיום, אי אפשר להתעלם מההצלחה של סועד מסאי האלג׳ראית אשר פרצה בתחילת שנות האלפים ופילסה דרך לכה רבים אחריה.
הרהרתי בדברים האמורים שעה שהאזנתי למנאקיר (לק) של חיה זערתי - זמרת שנולדה בנצרת ומתגוררת בחיפה.
השיר הופיעה לראשונה באוסף יצירה פלסטינית עכשוית ב-2014.
וכעת הוא יוצא במסגרת הקלטות חיות של יוצרים פלסטינים תחת פרויקט בשם Delia sessions.
יפה מאוד.
