במהלך השנים התוודעתי ללא מעט הרכבי סלסה שלא פועלים בארצות לטיניות מובהקות או בקרב הקהילה הלטינית בארצות הברית.
למרבה ההפתעה, חלקם כמו Salsa Celtica מסקוטלנד, Soneros All Stars משוודיה וVitaly y su Timba Habanera מסלובניה הוציאו תקליטים מצוינים שעד היום אני חוזר אליהם.
אולי בשל כך, שלא הרמתי גבה כשנתקלתי בהרכב Dislocados שמגיע מאוקראינה ומוציא אלבום שלישי בשם La Evolucion .
מובילים את ההרכב שמונה 10 אנשים, פסנתרן מחונן בשם Ilya Yeresko וזמרת בשם Karolina Patocki.
יחדיו הם פועלים קרוב לכמה שנים. המלחמה באוקראינה פרצה לאחר הוצאת האלבום La evolucion וקטעה סיבוב הופעות מתוכנן.
למרות זאת ניתן להאזין לאלבום בשירותי האזנה השונים.
השיר שתפס לי את האוזן הוא La Campna - גואחירה נפלאה ביחד עם ג׳ימי בוש (טרומבון) ונלסון גונזלס ( גיטרת טרס ).
נתחיל בחדשות שמטלטלות את עולם הטימבה : מאיטו ריוורה עוזב את להקת לוס ואן ואן ואת מקומו ימלא אקס "פופי והסון סון" - מנדי קאנטרו. ריוורה שאף כונה מאיטו ואן ואן היה אחד הזמרים המזוהים ביותר עם הלהקה מאז שהצטרף לשורותיה בשנת 1992 ונכנס לנעליו הגדולות של פדריטו קלאוו. למאיטו יש את כל הכלים על מנת להשיק קרירת סולו מוצלחת, מעבר להיותו אחד הזמרים המוערכים בקובה הוא גם מלחין ומעבד ולזכותו עומד אלבום סולו יוצא מהכלל שיצא בשנת 2006. יחד עם זאת, היציאה מהקן החם של חואן פורמל אינה פשוטה ועל כך יכול להעיד פרדיטו קלוו שמצא את הקרירה שלו מדשדשת למרות הפופלאריות העצומה ממנת הוא נהנה בתחילת שנות ה-90. הנה השיר האהוב עלי ביותר בביצועו -Soy todo, מתוך הופעה חיה שנערכה בתאטרון קרל מרקס בהבאנה.
עוד ועוד פיסות וקטעים מהאלבום החדש והמדובר של Habana D'primera ממשיכים לזלוג לרשת. שני הקטעים האחרונים כרגיל מרמזים שמשהוא גדול עומד לצאת:
הראשון - Nadie Sabe Na
והשני - Mas pegao que antes
ואם באלבומים חדשים עסקינן , אז גם מנוליטו סימונה עתיד בקרוב להשיק אלבום חדש שמסתמן כחזרה לשגרה לאחר מספר אלבומים מאכזבים. לראיה, השיר הבא (אין לי מושג מה שמו) שככל הנראה נכתב על ידי לא אחר מאלכסנדר אבראו ידידנו מהאיטם הקודם ומבוצע בקאסה דה למוסיקה של גליאנו.
שנות השבעים נחשבות לתור הזהב של מוזיקת הסלסה.חברת התקליטים "פאניה רקורדס" הצליחה להחתים שורה של מוזיקאים לטינים מוכשרים ולהפיק עשרות תקליטים שהפכו בין לילה לרבי מכר. מיליונים של מהגרים לטינים מצאו ביטוי חברתי-תרבותי
במוזיקה ובריקוד.
אחד הארועים המכוננים באותה תקופה נרשם באוגוסט 1971 במועדון ה"צ'יטה" שעה כל אמני ה"פאניה" עלו לראשונה על במה אחת למופע היסטורי שבישר את תחילתו של המפץ. השירים שנוגנו באותו מופע Anacaona”, “Quítate Tú”, “Descarga Fania”, “Ponte Duro” , “Descarga Fania מושמעים עד היום.
את ההכנות למופע כמו גם המופע עצמו תיעד הבמאי ליאון גסט שגם ערך סרט בשם "Our Latin Thing" . כעת, 40 שנה לאחר המופע ההיסטורי, מוציאה חברת "פאניה" את הסרט מחדש ביחד עם דיסק כפול ובו שירי המופע ביחד עם מספר קטעי בונוס.
De que estamos hablando אלבומו החדש של Elito Reve דלף לאינטרנט ואני מתענג עליו כבר במשך שבוע. לאחר ש -Frescesito אלבומו האחרון של ההרכב (2007), ביסס אותו עמוק בתודעה הציבורית ונחשב בעיני לאחד האלבומים הטובים של השנים האחרונות מגיע De que estamos hablando וממשיך את הקו.
גם באלבום הנוכחי,מי שנותן את הטון לצידו של Elito הוא Aiser Hernandez הבסיסט המוכשר של הלהקה שמאחראי לעיבודים המוזיקאליים ולהלחנה של חלק ניכר מהרצועות באלבום.
הלהקה ממשיכה לעשות מוזיקת טימבה בעלת זיקה לרומבה ולצ'אנגוי אשר נתמכת בהרכב מוזיקאלי בשל וקו קדמי מהמשובחים בקובה.
הרצועה הטובה ביותר לטעמי היא Open the door בביצועו של El Sinsonte
אולם גם גם שיר הנושא (על שם אחת קריאות הבינים המופרסמות של Elito) ו Agua Para Yemaya הן רצועות יוצאות מהכלל המצוידות בעושר מוזיקאלי וגרוב נדירים.
אולי בעקבות הואן ואן, מצטרפת ללהקה זמרת בשם Susel אשר זוכה לחדש שיר ישן של ההרכב - "Ya se cantar ya se bailar" . למרות איכות השירה של Susel השיר הזה אינו נמנה על הרצועת האהובות עלי באלבום ובאופן כללי הנוכחות של קול נשי בהרכב אינה מורגשת.
למעט סוזל מונה הקו הקדמי של הלהקה את Dagoberto Valdez ו-Sinsonte הותיקים לצד הרכש החדש Emilio El Nino.
שתי הקטעים האחרונים באלבום הם קטע צ'אנגווי מסורתי בו מתארחים לג'אם סשן חופשי הפסנתרן צ'וצו' ולדאז ונגן הטרס - פא'צו אמט וקינה לאליו רווה - אביו של אליטו והמיסד של הלהקה אשר זכה לכינוי - El Padre de la slsa ואחראי לחשיפתם של כמה מכישרונות מוזיקאלים (פורמל, פופי, אל אינדיו - כולם היו בני טיפוחיו).
אלבום שללא ספק יתחרה על תואר אלבום השנה ב2010. מומלץ מאוד.
בעוד שמדינות ארופאיות כמו שוודיה וסקוטלנד מתגאות בהרכבי סלסה מצוינים (Calle real, Salsa Celtica) דווקא ספרד לא הצליחה להטביע את חותמה בסצינת הסלסה העולמית.
Bloque 53 מתיימרת לשנות את פני הדברים.
אלבומם החדש - La ruta de la salsa הינו אחד האלבומים הטובים ביותר ששמעתי השנה.
האלבום מייצג היטב את האקלקטיות של ברצלונה ושל חברי ההרכב אשר מגיעים מרקעים שונים (ונצואלה, ארגנטינה וספרד). הקו המוזיקאלי נוטה לכיוון הסלסה "דורה" של ניו יורק עם שירים דוגמת Baila la negra ו Ese Dolor שיכולים לשרוף את הרחבה ויציאות אינטלגינטיות כמו Barcelona tiene שהופכות את האלבום לאלבום שכיף להאזין לו גם בבית.
החסרון היחיד של ההרכב הוא בחוסר האיזון בקו הקדמי של הזמרים. אני מקווה שבעתיד הם ישכילו להעמיד זמר קבוע בעל נוכחות.
האלבום Siembra של וילי קולון ורובן בלדס נחשב לאחד מאלבומי הסלסה הטובים ביותר בכל הזמנים.
התקליט שיצא בשנת 1978 מסמן את פסגת יצירתם המשותפת של וילי קולון - נגן הטרומבון המוכשר והזמר רובן בלדס. Siembra הוא גם האחרון בשרשרת של אלבומי מופת שיצאו תחת הליבל Fania, חברת התקליטים שהובילה את מהפכת הסלסה בניו יורק של שנות השבעים.
32 שנה לאחר שיצא לחנויות יוצאת גרסא דיגיטאלית מחודשת ל-Siembra וזה זמן טוב להקדיש לאלבום ולעומדים מאחוריו מספר מילים.
רובן בלדס, נולד בפנמה ונדד לארה"ב בעקבות הוריו. הוא החל לעבוד בחברת התקליטים Fania כאחראי דואר וכך יצר קשר עם האמנים שהסתובבו במסדרונות. בלדס שכתב והלחין שירים למגירה המתין בסבלנות להזדמנות להציג את מרכולתו.בשנת 1978 אחד השירים שכתב "El Cantante" תפס את אוזנו של וילי קולון וזה שיכנע אותו להעביר את השיר לשותפו ליצירה הזמר הקטור לואה. מילות השיר מיטיבות לתאר את נסיבות חייו הטרגיות של הזמר אשר התמכר לסמים.
למטה, מתוך הסרט El Cantante, המחזת הרגע בו העביר בלדס את השיר ללואה.
השיר הפך בין לילה ללהיט ענק ולשיר הכי מזוהה עם הקטור לואה עד ליום מותו. בלדס שקיבל גושפנקא על הכישרון שלו התקדם למרכז הבמה והחל לעבוד ביחד עם קולון שחיפש שותף ליצירה במקומו של הקטור לואה.
התוצאה המשותפת של עבודתם היא האלבום Siembra שיצא באותה שנה והכיל 7 רצועות אשר כמעט כולן הפכו ללהיטים ענקים. העיבודים לשירים הושפעו בין השאר מהדיסקו ששלט באותה תקופה ועושים שימוש נרחב בבס קופצני וכינורות א-לה-בי ג'יס. אבל אם מנטרלים את העיבודים הפומפוזים והקול של בלדס, שאינו מהמשובחים, אנחנו נשארים עם מלודיות מצוינות ומילים אינטלגינטיות שהולידו וקלאסיקות דוגמאת Pedro Navja ו-Dime.
לפני מספר חודשים כתבתי על להקת סלסה מצוינת שמגיעה מקולומביה - La 33. את הפוסט כתבתי לאחר שנחשפתי לגרסאת הכיסוי המצוינת שביצעה הלהקה בהופעה לשיר "רוקסן" של להקת פוליס.
והנה, כאילו נשמעה תפילתי וחברי הלהקה הקליטו את גרסאת הכיסוי הנהדרת הזאת ושילבו אותה באלבומם החדש - Ten Cuidaudo (הזהר), השלישי במספר.
מי שאהב את הדיסקים הקודמים של הלהקה, לא יתאכזב. מרבית השירים מתאימים לרחבת הריקודים ,נהנים מהפקת קול מהוקצעת ועיבודי Salsa Dura שמזכירים הרבה יותר את ניו יורק מאשר את סצינת הסלסה העיפה בקולומביה.
בנוסף לרוקסן מכיל האלבום מספר להיטים בטוחים דוגמת Me quedo ו Salsa Resucito ומצליח להשאר מענין גם לאחר רגעי השיא.
ללא ספק האלבום הטוב ביותר שיצא השנה ובעשור כולו. אלכסנדר אבראו מקליט יצירת מופת מהוקצעת ובשלה שלכאורה אינה מספקת משהו חדש שלא נראה בעבר. זו אולי ההוכחה שאלבום טוב צריך בעיקר מלודיות מצוינות. ברם, החצוצרה והקול החם של אבראו לא מזיקים ונותנים את המגע שהופך אלבום גדול למופתי.
בסך הכל אלבום די מאכזב שמזכיר מאוד את האלבום הקודם (והמצוין) Chappeando . אחרי שהתרגלנו לסטנדרט הגבוה של פורמל אין ספק שלא קיבלנו את התמורה הרגילה. יוצא דופן הוא הלהיט Me Mantengo ששר ללה גונזלס המוכשר. שיר הסלסה הטוב ביותר של שנת 2009.
עוד הפקה מהוקצעת מבית היוצר של סיגאלה המראה שמבצע טוב יכול להפיח רוח רעננה גם בנדושות שבקלישאות הלטיניות. דיסק שכבש אחר כבוד את ברי היין בתל אביב שצצו השנה כפיטריות אחרי הגשם.
הדיסק הזה יצא ב2008 אבל הגיעה לתודעה שלי רק השנה. דיסק בכורה מקסים לזמרת ישראלית צעירה שהולכת בדרכה של יסמין לוי ומקליטה תקליט מקסים הכולל יצירה מקורית וביצועים מעולים לשירי לדינו מסורתיים. לקרבסי יש קול הרבה פחות מלודרמטי וכבד מיסמין מה שהופך את השירים לנגישים במרבית שעות היממה (ולא רק כשבא לבכות...)
ואם השתמע איזו שהוא דבר ביקורת על יסמין לוי הרי שאין שמח ממני על מתנת סוף השנה שקיבלנו מהזמרת הישראלית המצליחה ביותר בעולם. מה לא נכתב, הולל וסופר ועדין נדמה שסופרלטיבים לא יספיקו. שימו יד על Santir ולא תתחרטו.
יסמין לוי משתמשת בכישרון רב בקול שלה ומקליטה דואטים עם הלני ויטאלי ואביה המנוח. ביצוע מצוין להללויה של ל. כהן מאפשר למי שעוד לא מכיר להתחבר ליוצרת ישראלית גדולה.
סזאר "פופי" פדרוסו ו-לוס קה סון סון משחררים סינגל ראשון מתוך אלבום שעתיד לצאת ב-2010השיר נקרא Vino a comerse la Habana ושר אותו זמר חדש בהרכב בשם Rusdell
גם Elito Reve משיק שיר ראשון מאלבום עתידי אותו שר זמר חדש בהרכב בשם Emilio Frias. השיר נקרא Agua
אלבום חדש להרכב Tumbao Habana עושה גלים ונדמה שיש למה לחכות. הקליפ למטה צולם בתחרות ריקודים שבועית שעורכת הטלויזיה הקובנית.
לאחרונה השיק ליבל הסלסה המפורסם בעולם "Fania Records" אתר חדש. הליבל אינו מיצג אמנים עכשווים אבל עדין אוחז בהקלטות של אגדות חיות ומתות דוגמת הקטור לואה, וילי קולון, צ'או פליסיאנו ועוד.
באתר ניתן למצוא את הדיסקוגרפיות המלאות של כל האמנים שיוצגו על ידי חברת ההפקות שהקימו ג'וני פצ'קו וג'רי מצוקי וכן ניתן להאזין לשירים ולקרוא סקירות על אלבומים שהוציא הליבל במשך השנים.
במובנים רבים מדובר במוזיאון אלקטרוני לתור הזהב של הסלסה בארה"ב. מומלץ בחום.
כבר קרוב לשנה שבקהילת הבלוגים שמסקרים את סצינת הטימבה הקובנית מסתובבים דמואים מתוך תקליט הבכורה של להקת Havana D'primera . ככל שהשתחרר יותר מידע על התקליט ויותר רצועות ראו אור כך גברה התחושה כי תקליט גדול נולד.
גם אני נמנה על מעריציו של אלכסנדר אבראו, נגן חצוצרה שניחן בכשרון הנדיר להפוך כל סולו שהוא נוגע בו לנעימה בתוך נעימה, מעין ישות נפרדת בעלת חיים משל אשר מתחשק לך לשמוע הלוך ושוב.
למי שרוצה דוגמא שתמחיש את יכולתו של אברו להפליא בחצוצרה מומלץ להאזין בנגן המומלצים של פאריסון לביצוע הנפלא של הילה מומפיה ומאיטו ריוורה ל-Me Voy Contigo שהוספתי לאחרונה.
אבל לא בכשרון הנגינה בחצוצרה של אלכסנדר עסקינן אלא בתקליט מופלא שמבליט את יכולותיו כזמר, מלחין ומעבד מהשורה הראשונה.
Haciendo Historia הוא שמו של התקליט וכבר מהאזנה ראשונה ניתן להבין שמדובר בתקליט מצוין אשר בטוחני שישרוד שעות רבות ברכב, באי-פוד של כל חובב טימבה ויספק רגעי עונג לרקדנים מבינכם.
Ay por dios que boberia....
Havana D'primera מורכבת מ-14 נגנים!!! רובם נגנו עם אבראו כאשר ליווה את איזאק דלגדו, כעת כאשר דלאגדו עושה חייל ב"יומה" הם חברו לאבראו.
השיר הפותח את האלבום הוא Resumen de los 90 אשר מסכם אחר כבוד את שנות הזהב של הטימבה ומרבה לצטט מלהיטי טימבה של מנולין, צ'ראנגה הבאנרה ולוס ואן ואן. לאחר מכן מגיעים שני ביצועים חדשים לשירים שהוקלטו זה מכבר עם הפרויקט הקודם של אבראו - Grupo Danson:
Mi Musica ו- Historia Verdadera. זה האחרון הוא מופת של תזמור מוזיקאלי ונפתח עם אקרודיאון א-לה-"ביאנו" קולומביאני שמתפתח לטימבה קטלנית שמכילה מספר שינויי מקצב וקורוס שיהפכו לנכס צאן ברזל.
Como yo no hay dos...
ב-Cuando el rio suena מתגלה אבראו כזמר של ממש. השיר מתחיל במקצב פאנק ומתפתח לסלסה/טימבה בסגנון שמזכיר מאוד את איזאק דלגאדו. אבראו עובר ברגישות על פני מספר אוקטבות, רך בנמוכים וקריספי בגבוהים.
גם הסון/סלסה Las cosas de un amigo מוכיח עד כמה רב גונית יכולה להיות היצירה של אבראו.
אני לא בטוח ש-Haciendo Historia ישנה את פני המוזיקה הקובנית אבל הוא בודאי מבשר את בואו של שחקן חיזוק משמעותי במיוחד.
האלבום החדש של לוס ואן ואן,"Arrasando" , הוא העתק חיוור של אלבומם האחרון "Chapeando". אין דרך אחרת לומר זאת והאמינו לי שניסיתי להימלט מקביעה כה חד משמעית. האזנות חוזרות ונשנות רק חיזקו בי את התחושה שבארבעת השנים שחלפו מאז הושק אלבום האולפן האחרון והמצוין של הלהקה לא הצליחו חברי ההרכב לייצר אמירה מוזיקאלית מקורית.
הבשורות הטובות בדיסק מגיעות בדמותו מרוברטו קרלוס רודריגז –"קוקורוצ'ו" , מי שהחליף את "פופי" בתפקיד הקלידן המוביל בהרכב.
שלושת השירים שהלחין "קוקורוצ'ו" הנם טובים בכמה רמות מעל שאר השירים באלבום. למעשה, בזכותם מצליח האלבום הזה להפוך מכישלון מוחלט לאלבום טוב. לא מצוין, לא חדשני ולא פנומנאלי פשוט טוב.
השיר הפותח את Arrasando, נושא את שמו ונפתח במחווה ל "Mas que Nada" של סרג'יו מנדס הברזילאי. רוברטון מוביל טימבה רוויות כינורות אופיינית לואן ואן ואליו מצטרפים מאיטו ריוורה ויני ולדס.
השיר השני "Si Tu ne Quieres tu" הוא סלסה-סון מלודית אשר מבוצעת ברגש ובכישרון רב על ידי מאיטו ריוורה. לאחר מכן מגיעה נפילה בדמות "Tu a la Tuyo , yo a lo mio"– אחד השירים המעצבנים באלבום בביצוע של יני ולדז שלא מצליחה להצדיק הנוכחות שלה בקו הקדמי של להקת הטימבה הטובה ביותר בעולם.
אני קופץ ל-Por eso me mantengo- ללא ספק השיר הטוב ביותר באלבום. אחרי Corasonו- Anda Ven quireme מ-Chapeando, מוכיח הביצוע של אבל "ללה" רודריגז לשיר שהלחין "קוקרצ'ו" כי הוא אחד הקולות המרתקים ביותר בלהקה. Me Trajo Dos רק מחזק את התחושה הזאת למרות שהוא שיר פחות טוב בהרבה.
מעבר לדמיון בשם (""Arrasando פירושו בעברית לשבור ולהרוס בדומה לChapando"" שפירושו לחתוך ) מזכיר האלבום את Chapeandoבהפקה ובעיבודים המוזיקלים. השיא מגיע בדמות "La rumba no" שמחקה כמעט אחד לאחד את ""El Muntunoכולל הסדר של הסולואים בסיום השיר.
עד אפוס הסיום המרשים של רוברטון ("El Traviso") נדרשים המאזינים להתמודד עם מספר רצועות בינוניות ביותר, בינהם שיר פופי להחריד של ונסה פורמל (""Un tumbo pala los dos), הבת של, שלא עושה כבוד למשפחה ושיר נשכח של רובן בלדס.( ושמישהו ולמה לעזאזל צריך מאסטרו חואן פורמל הגדול להתבזות ולשחזר שיר מגירה של רובן בלדס.)
לוס ואן ואן נמצאים בתקופת מעבר. חואן פורמל, המנהיג הבלתי מעורער של הלהקה, עובר לתפקיד המפיק הכללי ומשאיר את עבודת הניהול המוזיקאלי והתזמור לבנו סמואל. סמואל הוא מוזיקאי מחונן אבל מלחין הרבה פחות מוצלח מאביו וגם חסר את החדשנות שאיפיינה את חואן לאורך הקרירה המוזיקאלית המפוארת שלו. כולי תקווה שסמואל ידע לחבור אל המוזיקאים הנכונים (דוגמת קוקורוצ'ו) ולפצות על כך. כי אם לא, ה"רכבת" צפויה להגיע לסוף המסע.
אחרי שנה מאכזבת במקצת שלא כלל הברקות מיוחדות, מצאתי שביב של תקווה בדמותאלבום הבכורה של Alexander Abreu ולהקתו - Habana D'primera. אלכסנדר עצמו הוא אחד מנגני החצוצרה הותיקים והמוערכים ביותר בקובה. אני זוכר לו במיוחד סולו חצוצרה קורע מדואט של הילה מומפיה ומאיטו ריורה (Me voy contigo) אבל הוא עבד בין השאר עם פאוליטו פ.ג., איזאק דלגאדו ואירקרה הגדולים.
לפני כשנתים החליט אלכסנדר אבראו לעבור לקידמת הבמה ולשיר את הקטעים שהוא עצמו חיבר ועיבד. הוא עשה זאת בתחילה עם Grupo Danson וכעת כבר למעלה משנה הוא מופיע עם Habana D'primera איתה הוא עתיד לשחרר תקליט בכורה אשר קטעים ממנו ניתן לשמוע בדף ה-MSN של הלהקה. מקפיץ ואיכותי, במיוחד Historia Verdadera בו ניתן לצפות גם בקליפ המצורף :
לוקח זמן עד שמתרגלים לאלבום החדש של סזאר "פופי" פדרוסו - Tranquilo que yo controlo. למרות שהיה ברור לי מהשמיעה הראשונה שלא מדובר בסטיית תקן משאר האלבומים שהוציא פופי מאז שפרש מ"הרכבת" (Los Van Van) הדוהרת של פורמל לנסיעת סולו, לא הצלחתי לשים את האצבע על שנים או שלושה להיטים שיהפכו לקלאסיקות על רחבת הריקודים.
האזנות חוזרות ונישנות לאלבום לא הוכיחו אותי לגמרי על טעותי אולם גרמו לי לגלות רבדים אחרים שהופכים את האלבום למענייו, מרתק לשמיעה ולדעת רבים לאלבום הטימבה הטוב ביותר של שנת 2008.
האלבום נפתח בפזמון החוזר (coro)של קטע גואואנקון-טימבה (Si me qiueres conocer) שכתב אנג'ל בונה ומבצע מנדי קנטרו. הקורו בסגנון סנטריה על רקע השירה העוצמתית של קנטרו מקנה לשיר עוצמה ויחודיות ומוכיח לנו עוד פעם כי "פופי" היה שותף מלא של חואן פורמל לחדשנות שאיפינה את הלוס ואן ואן.
ברצועה השניה עוטה "פפיטו" גומז רוח קרב ויוצא חוצץ ב- Se parece aquel כנגד להקות הטימבה החדשות תוך שליחת רמזים עבים לעברו של Maikel Blanco y su Salsa Mayor . השיר הוא אחד הטובים באלבום וכמובן שהטקסט הפרובוקטיבי מספק חומר אינסופי להתנצחויות בפורומים השונים ברחבי האינטרנט.
לאחר מחווה קצרה לקהל האיטלקי בדמות A La Italiana מגיע השיר הטוב ביותר באלבום - Un poquito al reves שמספק טקסט אופטימי וקרקע פוריה לפפיטו להפגין את כשרון השירה האדיר שלו. על מנת שלא לקפח אף אחד ולחדוות המאזינים, מנדי קנטרו לא נשאר חייב וקורע את הרחבה עם Bailalo hasta fuera העצבני. בכדי להרגע ,מזמן לנו האלבום דואט מרענן של פפיטו ומנדי ביחד עם הדיוה הגדולה של מוזיקת הסון - עומארה פורטונאדו. השלושה מבצעים מחווה לארסניו רודריגז ושרים את Vecina Presteme el cubo .
מכאן ואילך מתקשה האלבום להתרומם.למרות ביצוע אינסטרומנטלי בסגנון דאנסון ל Como los anos passan של
אורסטה לופז (אחיו של קאצ'או) השיר היחידי שראוי להשמעות נוספות הינו va bajando שמבוצע על ידי פפיטו.
אין ספק ש Tranquilo que yo controlo הוא עוד אלבום טוב מבית היוצר של מאסטרו פופי, יחד עם זאת מענייו יהיה לעקוב אחר ההקכב הנוכחי של הלוס סון סון אשר צרפו לשורותיהם את מיקל פרז וזמרת צעירה בשם לילי במקום פפיטו הכל יכול שעזב לארה"ב.
הנה מיקל פרז מנסה להתמודד עם Se parece aquel :
יום רביעי, מרץ 21, 2007
כמובטח סקירה קצרה על פועלה של ה-Spanish Harlem Orchestra (SHO), אחת מלהקות הסלסה הטובות ביותר בניו יורק, שתבוא להופעה חד פעמית בקונגרס הסלסה ה-6 שיערך ב-28 לאפריל באילת.
SHO הינו הרכב שכולל נכון להיום 13 נגנים אותו מוביל מאז הקמתו לפני כ-6 שנים הפסנתרן אוסקר הרננדז. למרות גילו הצעיר של ההרכב, הוא מונה כמה מהנגנים היותר מנוסים ומשופשפים (ג'ימי בוש, צ'ינו נונז ועוד) בסצינת מוזיקת הריקודים הלטינית בניו יורק.
במוזיקת הסלסה קשה לדבר במונחים של הרכב קבוע וSHO הם לא יוצאים מהכלל. אוסקר הרננדז משכיל לשלב בכל תקליט מוזיקאים שונים שמביאים עימם רעיונות מוזיקאלים חדשים ומפיחים משב רוח רענן בחדר ההקלטות.
ההרכב הראשון שהקליט את התקליט Un Gran Dia en el Bario בשנת 2000 זכה מייד להתעניינות הן מצד הקהל והן מצד המבקרים.
האלבום שרובו כלל גרסאות כיסוי לשירי סלסה משנות ה-70 השמחות, החזיר לניו יורק את הצבע שאבד לה מאז שנות ה-80, עת החל סגנון הסלסה הרומנטית להרוס כל חלקה טובה של טעם מוזיקאלי.
התקליט של SHO היה בעל אופי מובהק ומבקרי המוזיקה הדביקו לסגנון הנגינה של SHO בין לילה t; הכינוי salsa dura– כלומר סלסה קשה לעיכול (בניגוד לסלסה רומנטית שהיא יותר קליטה, דביקה וכיו"ב). במילים אחרות SHO שמו את הדגש על איכות העיבודים והנגינה ופחות על המראה החיצוני של הזמרים והמלודיה.
האלבום Un Gran Dia en el Bario פרץ דרך לאלבומי סולו מעולים של נגן הטרומבון ג'ימי בוש ונגן כלי ההקשה צ'ינו נונז ועוד, שהמשיכו את קו הנגינה הבלתי מתפשר והחזירו לניו יורק את היוקרה שאבדה לה כמרכז הסלסה השלישי בעולם (שני הערים האחרות הם הוואנה וסאן חואן).
האלבום השני שייצא בשנת 2005 - Across 110th Street, המשיך היכן שעצר Un Gran Dia en el Bario (זה הוא שמה של רצועת הפתיחה באלבום) וגם הוא מכיל קטעי מוזיקה מצוינים ומארח בין השאר את רובן בלאדס, מי שעבד שנים רבות עם אוסקר הרננדז.
לפני כשבוע בדיוק ייצא האלבום השלישי United we Swing וסביר להניח שבהופעה שבוע הבא יבוצעו קטעים רבים מתוכו, לצערי לא ייצא לי לשמוע את האלבום אבל כולי תקווה שהוא יעמוד ברף הגבוה שהעמיד שני האלבומים הקודמים.
איכות ההופעה תקבע לפי הנגנים שיגיעו. לפי השמועות נגן הטרומבון ג'ימי בוש בכבודו ועצמו יכבד אותנו בנוכחותו. ג'ימי נחשב, בצדק לדעתי, ליורש של וילי קולון ולמי שיראה אותו נושף בטרומבון מובטחת חוויה מרוממת חושים.
כל הכבוד לאמרגנים שהצליחו להביא להקה בסדר גודל, יחד עם זאת חבל שלאחר מאמץ שכזה לא מנסים להשאיר את הלהקה לעוד הופעות במרכז. אני משוכנע שיש קהל מספיק גדול אשר מעוניין לראות את הלהקה קרוב לבית וללא הצורך לשלם עבור קונגרס ריקודים.
* נתחיל בבשורה משמחת. לפי שמועה שהגיעה לאוזני אנחנו עומדים להתכבד באורחים רמי מעלה מחו"ל - Spanish Harlem Orquestra. מדובר באחד ההרכבים הטובים ביותר שפועלים כיום בניו יורק. הלהקה תגיע להופעה אחת בקונגרס הסלסה שיערך באילת 26-28 לאפריל. אני מבטיח לספק פרטים נוספים בהמשך. * לפני שבועים פרסמתי ש"פפה" הזמר המוביל של Los que son son פורש לקרירה עצמאית, בינתיים מסתבר שיושרו ההדורים ופפיטו יחזור לשיר עם הלהקה, מה שיבטיח את המשך האיכויות הקוליות שסיפק לנו עד כה ההרכב המעולה הזה. * ועם מדברים על "פופי" וה-Los que son son אזי הם עומדים לשחרר בספטמבר אלבום חדש שיכלול בין השאר קטעים שכתב Anjel Bone * פופי עצמו משתף פעולה עם יאנה בודגן בפרויקט המשך לאלבום הראשון של ה-Sonores All Stars אחד האלבומים הטובים ביותר שיצאו בשנת 2005. אני מחכה לכך בקוצר רוח.. * הנה פרומו לסרט תיעודי שעומד לצאת בקרוב. הסרט עוסק ב"רואדה קזינו" סגנון הריקוד הקובני המסורתי שבארץ הצליחו להמאיס עד אימה. http://www.youtube. com/watch? v=xJVe0rrMFKY
אמנם קצת באיחור אבל גם לשנת 2006 מגיע את הסיכום שלה. לאחר היבול המוצלח בשנת 2005, בה מרבית ההרכבים המובילים הוציאו תקליטים מופלאים, היה זה אך טבעי שהשנה החולפת תתאפיין בבינוניות מרגיזה. ובכל זאת הצלחתי לשלוף שלושה אלבומים שבלטו לטובה.
Manolito simonet y Su Trabuco – Hablando en Serio
למרות שסינגלים מתוכו יצאו כבר בתחילת 2005, Hablando en serio יצא באופן רשמי בשנת 2006. מבחינת האיכויות המוזיקאליות הוא יכול בקלות להתברג לחמישיה הפותחת של 2005 ולמרות זאת כיוון שלא סקרנו אותו שנה שעברה אני בקלות רבה מכתיר אותו לאלבום השנה של פאריסון. למרות שלא מדובר בהרכב הפרונט לין (זמרים) הטוב ביותר של הטרבוקו, נדמה שמנוליטו סימונט, האיש והחיוך, הצליח לכבוש פסגות מוזיקאליות חדשות והוציא תחת ידיו אלבום מופת שכל שיר בוא הוא יצירה מורכבת שמספקת למאזין הסקרן אין ספור בריקים וטומבאוים מבריקים ולרקדנים שלל להיטים שליחם אינו נס גם לאחר שנה של השמעות רצופות ברחבות הריקודים. זה הוא התקליט הטוב ביותר של הטרבוקו מאז החלו לעבוד תחת שרביטו של מנוליטו בשנת 1996מה שהפך אותם לאחת הלהקות המבוקשות ביותר להופעות בקובה ובעולם (מישהוא אמר ישראל?).
Mamborama - directamente al mambo
ממבורמה ההרכב של ביל וולפר ממשיך לעמוד בסטנדרד הגבוה שהציב האלבום הראשון (Entre La Habana y el Yuma ) שיצא בשנת 2003. וולפר, מוזיקאי אמריקאי, כבר מזמן חדל להיות ה "Wana be Cubano" והפך למוזיקאי מבוקש, שטובי הנגנים הקובנים מוכנים להקליט בשבילו. בין אילו שהתייצבו הפעם ניתן למנות את סזאר "פופי" פדרוסו , ג'יראלדו פילוטו מקלימקס,מנוליטו סימונט, רוברטון מהלוס ואן ואן, Cubanito 20.02 ואל טוסקו מ NG La Banda שהפליא לנגן על חליל הצד ברצועה "Pajarita" וגם מביא עימו את זמר הבית שלו - טוני קאלה. אבל כל אלו לא משתווים לאיכויות שמביא עימו קרלוס קלונגה, שמידי פעם מבליח בכל מיני פרויקטים ומספק לנו רצועות מופלאות כמו "La Bailarina " שהיא ללא צל של ספק הרצועה הכי טובה בדיסק.
Calle Real – Con Fuerza
לא ממש קובנים אבל המוזיקה שמיצרים החברה של Calle Real היא טימבה טהורה ואני מוכן להתווכח על כך עם כל מי שטוען אחרת. ממקום מושבם בשוודיה הקרה, יוצא לו אלבום בכורה מבטיח שמגיע עם הרבה כוח (con fuerza) ואנרגיה גבוהה. האזנה לתקליט מגלה 12 רצועות מקוריות הבנויות כהלכה ונשענות על שירה מצוינת של תומאס סבסטיאן אבי (Thomas sebatian eby) , עיבודים נהדרים ולא פחות חשוב, הפקה וסאונד מהוקצעים שנשענים על עשרות שנות ניסיון וקידמה טכנולוגית שהצטברו בשוודיה, לכל הדעות מעצמת פופ בקנה מידה בינלאומי.
.jpg)
.jpg)
.jpg){kind=link}
