ומעבר לגבול בסנגאל

אם למאלי יש את סאליף קיטה, אז סנגאל מתגאה ביוסוף נד'ור. זה האחרון גם כן משיק דיסק חדש, דקאר-קינגסטון שמו, אשר כולו מחווה לג'מיקה ולסגנון הרגאי. למעט 3 שירים חדשים הדיסק מכיל עיבודים חדשים לשירים מתוך הרפרטואר של נדו'ר. נדו'ר שנסע לג'מיקה ועבד עם בכירי המוזיקאים והמפיקים המוסיקאלים טוען שמדובר בהגשמת חלום עבורו.

אני חייב לומר שהמעט ששמעתי התוצאה נשמעת מעניינת ביותר.

קול הזהב של אפריקה

אלבום חדש לסאליף קיטה (מאלי) הוא תמיד מקור לשמחה וציפיה לאיכויות מוזקאליות.

קיטה שהינו לבקן מקדיש את ההכנסות מאלבומו החדש La Difference לקרן אותה הקים ותפקידה לסייע לקהילת הלבקנים באפריקה אשר סובלת מהצקות האוכלוסיה. שיר הנושא באלבום מתאר את חייו של קיטה אשר נאלץ לגלות ממולדתו לחוף השנהב ומשם לפאריס בשל היחס המזלזל אליו זכה בעקבות צבע עורו.

האלבום הוקלט במאלי, לוס אנג'לס ופאריס והוא ממשיך בקו המוזיקאלי האקוסטי של שני אלבומיו הקודמים של קיטה Moffu ו M'bemba. גם באלבום הנוכחי הוא נשען על יכולות הגיטרה המופלאות של ידידו קנטה מאנפיליה ועל שורה של כלים מסורתים כמו הנגוני והקורה. שלושת השירים הראשונים באלבום הינם חדשים והשאר הינם ביצועים חדשים לשירים שביצע קיטה במהלך שנות ה-70 וה-80.

למי שמבין צרפתית מומלץ לצפות בסרט הבא המתאר את עשיית האלבום:

http://www.youtube.com/watch?v=Apf3DXpuiwY&playnext_from=TL&videos=BPUVOQbtfmU

ומי שרוצה להאזין לחלק מהשירים החדשים והמבטיחים באלבום מוזמן להכנסת לאתר myspace של קיטה:

http://www.myspace.com/salifkeitamusic

מונדיאל!!!!!!

לא ממש חלק מהחומרים הרגילים שאני מעלה כאן, ובכל זאת תודו שהפרסומת הזאת עושה חשק

Havana vieja

הוואנה היא ללא ספק העיר שמצטלמת הכי טוב בעולם.

ואן רויקו, צלם חובב לכד את חיי היום יום בחלקה הישן של הוואנה (Havana vieja) בצורה מעוררת השתאות.

למי שכבר ביקר - אז מומלץ להזכר ומי שעוד לא, אולי זה יפתח את התאבון.

HABANA VIEJA from Van Royko on Vimeo.

כובע פנמה

מסתבר שיש אנשים שמוכנים לשלם עבור כובע איכותי לא פחות מ100 אלף דולר.

בקרוב יצא סרט דוקומנטרי שיתעד את הליך הכנתו הקפדנית של כובע "פנמה" אשר באופן מפתיע מיותר בשני כפרים באקואדור דווקא.

Made in Ecuador - The Panama Hat Story from Daniel Gautreau on Vimeo.

ביצוע מושלם

Ed Mottaמתוך ערב מחווה לשיריו של תום ג'ובים.
11 Por toda minha vida.mp3

אליאדס אוצו'אה מגיע לישראל

אתמול התפרסם שאחד מזמרי הסון המובילים בקובה - Eliades Ochoa מגיע לארץ להופעה אחת.

ההופעה תערך במשכן לאומניות הבמה ב-26 ליולי.

אוצ'ואה נולד ב1946 בכפר קטן בקרבת סנטיאגו דה קובה למשפחה של מוסיקאים (אחותו - מריה אוצ'ואה,הינה זמרת מפורסמת בזכות עצמה ). בגיל 6 החל לראשונה לנגן על גיטרה וכנער מצא במהרה את דרכו אל הרכבי הסון הקובני (מוסיקה קובנית מסורתית שנוצרה כתוצאה ממפגש בין התרבות האפריקאית והספרדית במאה ה 18 ) הרבים שפעלו בסנטיאגו באותה עת.

http://www.youtube.com/watch?v=KAr-53wQN8A&playnext_from=TL&videos=r2zI2tzFaEw

סנטיאגו דה קובה, בדומה למועדון כדורגל עני המספק כוכבים לקבוצות העל, הוציאה מקרבה במשך השנים אמני סון גדולים אשר באופן טבעי עברו להופיע במועדונים ובמלונות הגדולים בהואנה ומשם המשיכו להופעות ברחבי העולם. ביו הידועים ניתן למנות את טריו מטאמורוס, קמפאי סגונדו, ואברהים פרר.

נדמה כי אלבומו האחרון של אליאדס מקרב אותו צעד נוסף לקראת כניסה להיכל התהילה של ענקי ה"אורינטה" ( הכינוי לחלקו המזרחי של האי בו ממוקמת סנטיאגו דה קובה ) .

למרות שאליאדס מנהיג במשך יותר מעשרים וחמש שנה את רביעית פטריה (quartia patria) שעימה הוא מופיע ברחבי האי, ההצלחה העולמית הגיעה רק לאחרונה עת יצא לאקרנים סרטו המצליח של וים ונדרס ה "בואנה ויסטה סוציאל קלאב " שמתעד הקלטת פרויקט מוסיקלי מיוחד שקיבץ תחת קורת גג אחת את מיטב זמרי הסון הקובני, חלקם נשכחו זה מכבר, ולולא הפרויקט אפשר שלעולם לא היו זוכים לחזור ולעלות על הבמה.

אני חסיד גדול של אוצ'ואה ומאז התודעתי לדמותו הססגונית בסרט הדוקומנטרי של וים ונדרס Buena Vista Social Club אני עוקב אחר יצירתו.

אלבום האולפן האחרון שהקליט - Estoy como nunca (אני יותר טוב מאי פעם) יצא ב-2002 והוא אחד האלבומים האהובים עלי.

האלבום מציג 12 רצועות של שירי סון ובולרו, רובם ביצועים לשירים מוכרים.

שיר הנושא פותח את האלבום ונדבק לאוזן החל מהאזנה ראשונה ומכין את הקרקע לקראת הרצועה השנייה שתגרום גם למאזין האדיש ביותר לפצוח בניענוע ירכיים נמרץ.

בהמשך מגיע No me preguntas tanto עם סולו חצוצרה של מנואל גואחירו מיראבל האגדי.

איכותו של אליאדס כמבצע ידועה ומוכרת, קולו הגבוה וההררי משתלב היטב עם נגינת הגיטרה היחודית המשלבת טכניקה של נגינה על טרס, גיטרה בעלת 3 מיתרים על גיטרה רגילה.

במיוחד בולט הביצוע האינסטרומנטלי המצמרר לנעימה "סיבוני", שהלחין ארנסטו לאצ'ואונה בתחילת המאה.

סוגר את האלבום ביצוע מצוין לשיר Sus ojos se cerraron ( עיניים עצומות ) - טנגו במקור שניכתב ע"י קרלוס גרדל אשר הופך בעזרת אוצ'ואה בטבעיות לבולרו איטי וקורע לב.

ראיתי את אוצ'ואה פעם אחת בפאריס. הוא לא מהמופיעים הגדולים. הופעה סטאטית וביצועים מאוד דומים להקלטות האולפן. גם משכן אומניות הבמה (אי אפשר לרקוד) ומחירי כרטיס של בין 200 ל-350 שקל לא מוסיפים נקודות ובכל זאת מדובר בטרואבדור קובני מרגש וחם וכאלה לא מרבים לבקר אותנו.

לחיות כמו פליט...זה לא קל

בין השנים 1991 ו-2003 סבלה סיירה לאון ממלחמת אזרחים עקובה מדם. כמו רבות ממדינות אפריקה עושרה של האדמה גרם לבעליה סבל רב ביותר.

במהלך המלחמה רבבות מתושבי המדינה ברחו למדינות השכנות והתיישבו במחנות פליטים. מתוך הטרגדיה האנושית הזו צמח אלבום מופלא בשם "Living like a refugee" אשר הוקלט בידי קבוצת מוזיקאים אשר נטלו לעצמם את השם Sierra leon's refugees all-stars.

האלבום מכיל 17 קטעי רגאי,סוק וסקא הנסובים בעיקר סביב קשיי היום יום של הפליטים . ההפקה היא בסיסית ביותר ואפילו הכלים עליהם מנגנים הנגנים הם בחלקם מאולתרים, אבל כמו האלבום של Staff Benda Bilili מקונגו, זה כל הקסם.

הקלטת האלבום והצלחתו תועדה בסרט דוקומנטרי.

בחודש שעבר יצא התקליט השני של ההרכב, Rise and Shine אשר הוקלט בבירת סיירה לאון פריטאון.

את התקליט החדש עוד לא שמעתי אבל כולי תקווה שכעת כאשר הם אינם פליטים בארץ זרה המוזיקה שלהם תישאר משובחת .

עדכונים בקרוב.

חוב קצר - הנה הלינק להורדה

עמק האומו באתיופיה

אומרים שאם אפריקה היא אם האנושות אזי נהר האומו הוא העורק הראשי שלה. עמק האומו באתיופיה בו זורם הנהר, נחשב לדעת רבים כאחד המקומות המרתקים ביותר מבחינה אנתרפולוגית. העמק משמש כבית ל8 שבטים שונים המונים כ-200 אלף איש.

לאחרונה נתקלתי בסדרת תמונות מעולות של נשים מעמק האומו שצילמה הצלמת שרה אליוט. התמונות, בשחור לבן, תופסות את רבגוניות והססגוניות של הפסיפס האנושי שמרכיב את אנשי העמק.

מעמק לגבעה

מעמק לגבעה (שתו העדרים) הוא אחד השירים הישראלים היפים ביותר בעיני. מעטים יודעים שהמילים הנפלאות שחיבר אלכסנדר פן הולחנו בהשראתו של לחן ערבי עממי. את השיר במקור שרה ברכה צפירה בעיבוד "רוסי" שתאם את רוח התקופה (שנות הארבעים) ומאז הוא זכה לאין ספור גרסאות אשר את חלקם, כולל זו של צפירה, מצאתי באתר הזה .

לדאבוני, האתר חסר את הגרסא הטובה ביותר לשיר אשר שייכת לבנה של ברכה צפיר - אריאל זילבר.

אז הנה מתוך אלבומו המצוין של זילבר - "מסך עשן", השיר שתו העדרים אשר עושה פניית פרסה וחוזר לשורשים הערבים.