ציור מנגן

למי ששכח כמה מוזיקה בתצורתה הגולמית יכולה לגעת, מומלץ לצפות בשני הסרטונים למטה. התמונה המרהיבה הזאת מנוגנת על ידי להקת Madredeus מפורטוגל שמכניסה אותנו אל לב ההשראה שלהם - האי "סאן מיגל" מקבוצת האיים האזוריים.

מעורר השראה.

עקוב אחרי - סוהא טורביון

סוהא טורביון (Soha Tourbillon), בת להורים ממוצא אלג'יראי, בילתה את מרבית חייה במארסי שם נחשפה לבליל של השפעות מוסיקאליות אותם היא משלבת בכשרון רב במוסיקה שלה. אם תהיתם איך לורין היל היתה נשמעת בצרפתית אתם מוזמנים להאזין לאלבומה הראשון ,D'ici et d'ailleurs, שיצא כבר לפני 3 שנים.

הקול העמוק של טורבייון, והעיבודים האקוסטים שמשלבים אקורדיאון וגיטרה עם ביטים עדכנים יוצרים אלבום מעניין שנע על

המתח הבילתי אפשרי שבין R&B, היפ הופ, פופ ושירת שאנסון צרפתית ומקצבים לטינים.

התוצאה מוצלחת מאוד ומעוררת חשק לשמוע עוד. מבטיח לעקוב...

להורדת האלבום

הספד

בניגוד לתעשיית המוזיקה המערבית, תת הז'אנר "מוזיקת עולם" אינו משופע בליבלים אגרסיבים, בעלי נוכחות בינלאומית המאפשרת להם להכתיב לקהל את הלהיט התורן הבא. שרשרת ההפצה נסמכת בעיקר על שדרני רדיו, עורכי פורטלים אינטרנטים כמו mondomix.com ובלוגרים דוגמת עבדכם הנאמן, שיביאו את קולם של האמנים מהשוק המקומי אל הזירה הבינלאומית. צ'ארלי גילט, שדרן רדיו שהלך השבוע לעולמו, היווה נדבך חשוב ביותר ביותר בשרשרת ההפצה שתוארה לעיל.

באחד הראיונות שהעניק לפני מותו , ציין גילט את הופעותו של יוסו נאד'ור בשנת 1984 כנקודת המפנה בקרירה שלו. מאז הוא החל עוסק במה שלימים יכונה "מוזיקת עולם". את האמנים הרבים ש"גילה" לאזנים מערביות נהג לחשוף בתוכנית שבועית ב BBC רדיו 3, ויותר מאוחר באתר הנושא את שמו. בימים שלפני השפע הדיגיטאלי היה צורך באנשים כמו צ'ארלי שיבררו את החומרים הטובים וידחפו אותם למאזינים מעל לכל במה אפשרית. בשביל לעשות זאת, יש צורך בתשוקה אמיתית למקצוע, רצון בילתי נידלה לחקור, סבלנות ומעל לכל, פתיחות לאחר. תכונות אלה עזרו לצ'ארלי גילט לקבע את מעמדו כאחד מעמודי התווך של תעשיית ,מוזיקת העולם".

צ'ראלי גילט משאיר בלכתו תעשייה משגשגת של אמנים מצוינים מרחבי העולם אשר ממלאים אולמות הרחק מארצות המוצא שלהם. המהפכה הדיגיטאלית מאפשרת לקהל רחב להחשף לטעמים חדשים ולהחליט בעצמו היכן לשים את תשומת הלב המוזיקאלית שלו. את מקומו של צ'ארלי יתפסו אחרים אבל את שעשה לא יקח ממנו איש.

פאריסון יוצא לחופשה

עבדכם הנאמן טס לריו דה ז'אנירו לטובת עבודה (ממש רחמים..). בינתיים הבלוג יוצא לחופשה קצרה בת שבוע. מקווה לחזור עם חומרים חדשים מברזיל....

חדש לאלכסנדר אבראו

שיר חדש לאלכסנדר אבראו ולהקת השנה של 2009 - Havana d'primera.

El palo mas duro יהיה חלק מהאלבום השני של הלהקה והוא כבר עושה את דרכו לצמרת המצעדים.

הלהקה שנמצאת כעת בסיבוב הופעות באירופה הונצחה בעדשת המצלמה של הצלם הצרפת אלן סומבג והנה התוצאה

http://www.apsaraimages.com/galeries/201003HDP/

רוברטו פונסקה

לפני שבוע כתבתי על פרויקט Havana Cultura שהפיק ג'יל פיטרסון בשיתוף עם הפסנתרן רוברטו פונסקה.

את פונסקה ראיתי לראשונה על במה כאשר ליווה את אברהים פרר המנוח בסיבוב ההופעות האחרון שלו בצרפת (2005). מכיוון שפרר הקשיש לא יכל להחזיק הופעה מלאה הוא ירד להפסקה של חצי שעה ופינה את הבמה לקרלוס קלונגה האנרגטי שביצע ביחד עם הלהקה שירים מתוך אלבום המחווה של מנואל "גואחירו" מיראבל לארסניו רודריגז.

אחד השירים החביבים עלי באלבום הוא Me Bote De Guano אשר משלב בין הקול המדהים של קלונגה ונגינת הפסנתר של רוברטו פונסקה.

לאחרונה מצאתי קליפ המתעד את הביצוע המדובר.

Fela!

אם מזדמן לכם לבקר בניו-יורק, אל תפספסו את המחזמר Fela! שמספר את סיפורו של גדול זמרי אפריקה - פלה קוטי (Fela Kuti). המחזמר שהופק בין השאר ע"י הראפר ג'אי זי משופע בריקודים ובמוסיקה שמנוגנת מידי ערב על ידי להקת אנטיבלס המעולה. הביקורות המהללות והקהל שיוצא מגדרו, גרמו למפיקים להכות בברזל בעודו חם ובקרוב הם מבטיחים לנו סרט באורך מלא על חייו.

פלה (34-97) ,נחשב לאבי הAfrobeat, מקצב המשלב מוזיקת ג'אז, פאנק ומוטיבים אפריקאים. הפופולאריות האדירה לה זכה והמודעות הפוליטת המפותחת שלו גרמו לו לאין ספר התנגשויות עם המשטר בניגריה. הוא נפטר בשנת 97 כתוצאה ממחלת האידס.

קישור לסרט דוקומנטרי על חייו של פלה קוטי

הסוד בעיניהם

אמור לי שהסוד בעיניהם (El secreto de sus ojos), הסרט הארגנטינאי שזכה באוסקר בקטגורית הסרט הזר הטוב ביותר הוא מצוין.

עלילת הסרט נסובה סביב פרשיית רצח עלומה שמטרידה את מנוחתו של עובד בית משפט המגיע לגיל פרישה. החלטתו לכתוב רומן בהשראת הפרשה מחזירה אותו לשנות השבעים, תקופה אפילה בתולדות ארגנטינה, המשמשת כרקע לסרט.

עד שהסרט יגיע לאקרנים בארץ נאלץ להסתפק בטרילר

33

לפני מספר חודשים כתבתי על להקת סלסה מצוינת שמגיעה מקולומביה - La 33. את הפוסט כתבתי לאחר שנחשפתי לגרסאת הכיסוי המצוינת שביצעה הלהקה בהופעה לשיר "רוקסן" של להקת פוליס.

והנה, כאילו נשמעה תפילתי וחברי הלהקה הקליטו את גרסאת הכיסוי הנהדרת הזאת ושילבו אותה באלבומם החדש - Ten Cuidaudo (הזהר), השלישי במספר.

מי שאהב את הדיסקים הקודמים של הלהקה, לא יתאכזב. מרבית השירים מתאימים לרחבת הריקודים ,נהנים מהפקת קול מהוקצעת ועיבודי Salsa Dura שמזכירים הרבה יותר את ניו יורק מאשר את סצינת הסלסה העיפה בקולומביה.

בנוסף לרוקסן מכיל האלבום מספר להיטים בטוחים דוגמת Me quedo ו Salsa Resucito ומצליח להשאר מענין גם לאחר רגעי השיא.

לדעת זה לפעמים כואב...

האתר של world press photo מציג את הזוכים בפרס הצילום של שנת 2009. תמונות מרהיבות שצולמו בכל רחבי העולם ותופסות רגעים מיוחדים. התמונות הטובות מציעות פרספקטיבה שונה מזו של העין האנושית.

קשה לצפיה במיוחד לנוכח התיעוד של הסבל והרוע בעולם.

http://www.worldpressphoto.org/index.php?option=com_photogallery&task=blogsection&id=20&Itemid=257&bandwidth=high

לא רק סון...

ג'יל פיטרסון נחשב לאחד מתקליטני מוזיקת העולם הידועים בעולם. פיטרסון, תושב לונדון, הפיק עד כה מספר אלבומים המכילים עיבודים ופרשנות משלו למוזיקה מקומית בארצות שונות ברחבי העולם. הפרויקט האחרון שלו , אלבום כפול המכיל עיבודים לשירי סלסה משנות ה-70 אינו מהחביבים עלי אבל בעקבותיו הוא נחשף למוזיקה אפרו קובנית, נסע לקובה והקליט תקליט יוצא דופן.

Havana-Cultura הוא אלבום כפול אשר נותן במה למתרחש בסצינת המוסיקה הקובנית העכשוית.

חלקו הראשון של האלבום מבוסס על הרכב נגנים יוצא דופן: חויאר זלבה - כל נשיפה, רמסס רודריגז - כל הקשה, עומר סוסה -בס. את ההרכב מוביל אחד הפסנתרנים המוכשרים ביותר בקובה - Roberto Fonseca. מרבית הקטעים הם קטעי לאטינ ג'אז מודרנים המשלבים השפעות של רומבה, סון והיפ הופ. הרוח הרעננה שנושבת מהקטעים והוירטואזיות של הנגנים מזכירה במידה רבה את תחילת דרכה של להקת העל Irakere שהוציאה מקרבה ענקים כצ'וצו' ואלדז, ארתורו סאנדובל, פאקיטו ד'ריברה ועוד.

חלקו השני של האלבום מוקדש לראפ על שלל גווניו ומורכב מקטעים שהוקלטו בידי מיטב האמנים הצעירים הפועלים כיום בקובה. כולם נבחרו על ידי ג'יל פטרסון והוזמנו להקליט. לצד הרכבי רגאטון ידועים כמו Gente de Zona, ו-Cubanito 2002 שמחתי לגלות אמנים מוכשרים כמו Danay שעושה היפ הופ קובני א-לה-בריסטול בסגנון שמזכיר מאוד את Massive Attack ו- Oggueere שמשלבים הרמוניות קוליות מלודרמטיות ומזכירים הרכבי ראפ אמריקאים כמו Wu-tang clan. גם Pepito, לשעבר הזמר המוביל בהרכב של פופי פדרוסו, מתארח בקטע נפלא של ההרכב Doble Filo.

אגב, הגוף שעזר לממן את הפרויקט קרוי Havana Cultura ויש לו אתר מצוין בו ניתן להזין לכל הרצועות וגם לצפות בקטעי וידאו המציגים את האמנים השונים בפרויקט. מטרת הארגון היא להראות לעולם המערבי שיש בקובה אמנות עכשוית איכותית בעלת קול יחודי.

לסיכום, שאפפפפפוווווווווו לג'יל פטרסון על החוש המוזיקאלי וההפקה האיכותית (אולפני אגרם, איך לא?). כולי תקווה שהפרויקט יראה לעולם המערבי שיש במוזיקה הקובנית עושר מוזיקאלי שחורג מגבולות ה"בוואנה ויסטה סושיאל קלאב" מומלץ מאוד.

Gilles Peterson presents Havana Cultura / The project

אלבום חדש ל- Orquesta Reve

בשעה טובה הסתימה הקלטת האלבום החדש של Orquesta Reve. האלבום De que estamos hablando מכיל 12 קטעים ולדברי מקורבים הוא אף יותר טוב מאלבומם האחרון והמצוין Fresquesito . הלהקה מציגה לראשונה בתולדותיה זמרת בשם Suzel והיא נסמכת בעיקר על היכולות המוזיקלאיות של Aisar שעיבד את מרבית הרצועות. מי שעוקב אחר רווה יזהה מייד ששם האלבום הוא מחווה לקריאת הקרב של אליטו.

תאריך היציאה של האלבום אינו ידוע. בינתיים ניתן לשמוע קטעים מהאלבום בבלוג המצוין timbaporsiempre.

Est-ce que ca va

יש משהו במוזיקת פאנק-רוק אפריקאי שמיצר אנרגיות טובות ומצליח להזיז אנשים גם אם הם לא ממש מכירים את המוזיקה או המילים. אני מניח שמרבית האנשים שמילאו את הזאפה קלאב ביום חמישי, לא הבינו את מילות השירים של אמאדו ומרים, הצמד ממאלי (כן, כן, אני יודע שהם עוורים ועבדו עם מאנו צ'או..) שכיבד אותנו בנוכחותו, ובכל זאת נוצר הרושם שמרביתם נהנו מאוד מההופעה.

אולי זה ההקפדה ששיר לא יעבור את מכסת שלושת האקורדים אולי זה העיבודים המקפיצים אשר נתפרו לליין מוכשר של נגני בס,תופים וכלי הקשה שהפכו כל ביט לתענוג ואולי זה האנרגיות הטובות והקהל הצמא למוזיקה אפריקאית איכותית שכה נדירה במחוזותינו.

מרבית ההופעה התבססה על שני אלבומי האולפן האחרונים של אמאדו ומירים - Dimanch a Bamako

ו- Welcome to Mali אבל היא כללה גם להיטים מאלבומים מוקדמים יותר כמו Je pense a toi. הביצוע המרגש ביותר לטעמי היה ל-Sabali, מתוך Welcome to Mali, בו החליף עיבוד מינימליסטי של גטרה חשמלית ושירה עיבוד מקורי רב פירוטכניקה ואלקטרוניקה.

כבוד גדול למארגנים שהביאו את הצמד המוכשר ולזאפה שהוכיח את עצמו כמקום מצוין לראות בו הופעות מסוג זה.

קרנבל 2010 - לא רק ברזיל

כמידי שנה מפרסם האתר Boston.com מבחר תמונות מפסטיבלים שונים שנערכו ברחבי העולם.

גם השנה התמונות מרהיבות ומצליחות להצית את הדימיון:

http://www.boston.com/bigpicture/2010/02/carnival_2010.html

ולפעמים החגיגה נגמרת...

קרנבל 2010 בברזיל הסתיים בהצלחה לאחר ש-730 אלף תיירים הצטרפו למיליוני ברזילאים במרחץ זיעה מטורף בטמפרטורות ממוצעות של מעל לארבעים מעלות.

מלבד החום המופלג, ייזכר הקרנבל של 2010 דווקא בזכות תמונה אחת עצובה של ילדה מבוהלת בזרועות אביה

בית הספר לסמבה Viraduro שבחר בJulia Lira ,ילדה בת שבע, לתפקיד מלכת המתופפים, דורג במקום האחרון והודח מהליגה הגבוהה. מה שנועד להיות גימיק מנצח התגלה כבחירה מביכה כאשר הילדה פרצה בבכי לעיני המצלמות בדיוק ברגעים המכריעים בתחרות.

בית הספר לסמבה, Unidos de Tijuca אחד משלושת המוסדות הותיקים ביותר, שבר בצורת של 74 שנה והוכרז כמנצח. הנושא אותו בחר בית הספר להציג הוא "זה סוד" ובמסגרתו הוא הציג תעלומות שונות בעולם. לא ברור מה הקשר אבל דווקא החלק המרשים ביותר במופע היה רקדנים מחופשים לבטמן וספידרמן.

למרות התצוגה המרשימה של בתי הספר לסמבה, עיריית ריו צריכה לשפר את יכולות הארגון שלה באופן משמעותי לקראת המונדיאל.

החום המופלג גרם לצריכה מוגברת של מים ובירה אשר זירזו את חילוף החומרים. לטובת החוגגים בריו הועמדו כ-4,000 שירותים כימים (1 לכל 625 חוגגים), אשר לא נוקו במהלך החגיגות. המסעדות גבו בין דולר לשלושה עבור שימוש בשירותים ותורים ארוכים שהשתרכו עודדו את הטלת המים ברחובות. צחנה עזה של שתן צרבה את אפם של אלפי החוגגים והותירה בסימן שאלה את יכולת המארגנים להתמודד עם אירוח המונדיאל ב-2014.

קרנבל 2010

היום לכבוד שיא הקרנבל שלושת השירים של בתי הספר לסמבה המובילים בריו. השירים שנכתבו במיוחד לקרנבל מושמעים ללא הרף במשך החודשים שקדמו לקרנבל וכעת כולם מדקלמים אותם בעל פה.

Beja Flor

Mangueira

Portela

שעתה היפה של מריה בטניה

קשה לשמור על רמה אחידה במשך למעלה מארבעים שנות קריירה. מריה בטאניה (Maria Bethania), שלדעת רבים נחשבת לגברת הראשונה של המוסיקה הפופולארית בברזיל (MPB), אינה יוצאת דופן.

באופן אישי לא תמיד התחברתי לאלבומים של בטניה שחטאו לטעמי בעודף פאתוס אולם בשני אלבומי האולפן האחרונים

שהוציאה בטניה Tua ו-Encanteria היא חוזרת למקורות ומסתמכת על עיבודים פחות פומפוזים ושירה מינימליסטית .

Tua הוא אלבום שכולו שירי אהבה והאוירה בו נוגה כיאה לכובד הנושא. מי שאוהב פריטת גיטרה מתגעגעת, אקורדיאון מנחם ופסנתר של שעת לילה מאוחרת ימצא את מבוקשו.

Saudade ,אחד השירים היפים בדיסק, הוא דואט עם זמר הרוק המצליח- Lenine. עוד כתבו והלחינו, דורי קאימי, פאולינו סזאר, אדריאנה קלקאנוטו ואדוארדו אונטס.

לעומתו Encanteria הוא רבה יותר קליל ומחויך. מרבית השירים הם בסגנון סמבה דה רודה, וסמבה מקומבה אשר הלחין וכתב רוקה פרירו שנחשב לבן טיפוחיה של בטניה. בנוסף מבצעת בטניה גם שירים של מלחינים ותיקים דוגמת אדית דה פראטו וחימה אלם. אי אפשר להמלט משיתוף הפעולה המסורתי עם קיטנו ולוסו (אחיה) וג'ילברטו ג'יל בשיר Saudade dela אשר תופס את האוזן כבר משמיעה ראשונה.

מי שאוהב את בטניה יאהב את שני האלבומים לאלו שפחות אני ממליץ על Encanteria.

קרנבל 2010

בניגוד לשמם, בתי ספר לסמבה אינם מקומות בהם מלמדים לרקוד סמבה.

בתי ספר לסמבה הם מוסדות שכונתיים אשר מקיימים שלל פעילויות חברתיות שהבולטת שבהן היא הכנה למצעד התחרותי שנערך פעם בשנה בעת הקרנבל.

ישנם בתי ספר לסמבה בכל ברזיל, אבל המפורסמים ביותר נמצאים בריו דה ז'אנירו.

הקרנבל נחגג בריו דה ז 'ניירו במשך מאות שנים, אולם בתי הספר לסמבה הראשונים הופיעו לראשונה ב-1920.

כמו מרבית הדברים הטובים בברזיל, גם מסורת זו הגיעה ממדינת באהיה. בסוף המאה ה -19, הגיעו לריו מהגרים ממדינת באהיה, ואיתם מסורות אפריקאיות כמו קנדומבלה (דת אפריקאית) וסמבה. המהגרים השתכנו במשכנות העוני של ריו במרכז העיר אשר זכו לכינוי "ליטל אפריקה ', והקימו מרכזי דת אשר בהם קיימו את טקסי הקנדומבלה ורקדו סמבה.

מצעד בתי הספר לסמבה, כפי שמוכר לנו כיום החל את דרכו במאה ה-19. כבר אז נקבעו מרבית הסממנים המוכרים לנו כיום: נושא לכל קבוצה, זוג רקדנים נושא דגל ופסלים ענקים אשר נישאים בידי אנשי הקבוצה.

הקבוצה הראשונה שקראה לעצמה בית ספר לסמבה הייתה קבוצה המכונה Deixa Falar, ממחוז Estácio. מקום המפגש של הקבוצה בו קויימו החזרות לקרנבל היה ליד בית ספר לילדים. בשנת 1920 החליטה הקבוצה לשוות לחזרות לקרנבל גוון רשמי יותר ולכן אומץ השם- Escola do Samba Deixa Falar.

לא עבר זמן רב וקבוצה שניה בשם Mangueira הוסיפה גם היא את הקדומת המכובדת והשאר היסטוריה. Mangueira נחשבת עד היום לבית הספר הותיק ביותר (Deixa Falar פורקה והוקמה מספר שנים לאחר מכן מחדש) .
ב-1930 נערכה לראשונה תחרות בין חמישה בתי ספר שפעלו בריו. ב-1932 גדל מספר בתי הספר ל-19 והמצעד קיבל חסות מסחרית מצד קבוצת המדיה הגדולה בברזיל .

כיום, פועלים בריו דה ז'ניירו למעלה מ -70 בתי ספר סמבה אורגנים ב-6 ליגות תחרותיות . בתי הספר המשתייכים לשלושת הליגות הראשונות מופיעים ב-Sambodromo, שדרה מיוחדת אשר נבנתה במיוחד למצעד.כל שאר בתי הספר צועדים ברחובות. ההכנות לקרנבל נמשכות במשך כל השנה וכוללות בחירת נושא, עיצוב במות ותלבושות וכתיבת מוזיקה. בתי הספר מתחרים זה בזה ומקבלים ניקוד לפיו נקבע מקומו בשנה הבאה. המקום הגבוה ביותר עולה ליגה והנמוך יורד.

בתי הספר המופיעים ב-Sambodromo משקיעים במהלך השנה תקציבי ענק המאפשרים להם להפיק מערך הכולל בין 3000 ל 5000 רקדנים ונגנים המלווים בין 6 ל 8 במות ענק נישאות.

הניקוד נקבע על פי שורה של קריטריונים כמו תיאם, אסתטיקה, יכולת מוזיקאלית ועוד' כאשר על כל בית ספר להוכיח את יכולתו במשך 75 דקות.

כשבוע לאחר מכן צועדים ששת בתי הספר הטובים ביותר בארוע שנחשב לססגוני בתבל - מצעד המנצחות.

בשנים האחרונות הפך הקרנבל לעסק כלכלי המכניס מיליונים לבעלי בתי הספר. ההכנסות מגיעות ממכירת כרטיסים ללילות סמבה , זכויות שידור ונותני חסויות. כרטיסים למצעד המנצחות במקומות טובים יכולים להאמיר לאלפי דולארים.

בשנת 2005 הוקמה "עיר הסמבה" בה מרוכזים כל יחידות היצור וההפקה של בתי הספר השונים. עיר הסמבה פתוחה למבקרים המעוניינים להתרשם מההכנות הקדחתניות המתרחשות לאורך השנה.

בנוסף מחזיק כל בית ספר באולם ריקודים בו מתכנסים מידי שבוע להקות המתופפים העצומות ומנגנות סמבה לקהל המעריצים של הבית ספר. המקומות הללו עדין קשורים בטבורם לקהילה בה הם פועלים והם משמשים פלטפורמה לקידום נושאים חברתיים המטרידים את תושבי השכונה.

קרנבל 2010 - הספירה לאחור

עוד ימים מספר תחל החגיגה הגדולה בתבל ואני אעקוב כרגיל בהנאה מהולה בקנאה.

בינתיים מתפתחת לה מיני שערוריה בברזיל כאשר בית הספר לסמבה Viradouro בוחר בילדה בת 7 לתפקיד מלכת המתופפים (rainha da bateria) תפקיד אותו ממלאת באופן מסורתי יפהפיה אקזוטית שהמיניות נוטפת ממנה.

פאנק אפרו-קובני

בימים אלו, פאלו (Palo) הוא ללא ספק ההרכב הכי "גזעי" בפלי ליסט שלי. אלבום הבכורה שלהם This is Afro-Cuban Funk הוא מעין שילוב של פאנק אפריקאי משנות ה-70 (פלה קוטי, מאנו דיבנגו סטייל) וראפ קובני עכשוי. השילוב של השניים הינו סקסי להחריד ויוצר את אחד האלבומים המענינים ביותר ששמעתי לאחרונה. בניגוד גמור למוזיקה העכשוית שחברי ההרכב מיצרים הם נראים כאילו נלקחו הישר ממופע המרכזי ב"ספינת האהבה"

אבל כאמור אל תיתנו למראה עינים להטעות אתכם - יש לחברה האלה הרבה מה להציע. אחד הדיסקים המומלצים ביותר של הזמן האחרון.