שש שנים לאחר ההצלחה הפנומנאלית של Lagrimas Negras משיק זמר הפלמנקו דיגו אל סיגאלה תקליט המשך המכיל עיבודי פלמנקו\ בולרו לקלאסיקות לטיניות ידועות.
את מקומו של בבו ולדז ליד הפסנתר תופסים גונזלו רובלקבה (קובה) וחיימה קלאבוש (ספרד) אשר שומרים על אוירת ה-Latin Jazz המתוחכמת שאפיינה את התקליט הקודם של סיגאלה.
לא פשוט לרגש כאשר מבצעים שירים דוגמת Dos Gardenia, Historia de un Amor ו Caruso, כולם נטחנו עד דק וזכו לעשרות ביצועים. יחד עם זאת, סיגאלה וארסנאל הנגנים המוכשרים לצידו מצליחים במרבית המקרים ליצר אמירה חדשה ומענינת. בסיכומו של דבר, גם עם Dos Lagrimas נשמע לפרקים כמו המשך לא בהכרח מעניין של Lagrimas Negras הוא עדין מספק לא מעט רגעים קסומים ושווה בהחלט האזנה.
אתר חדש לאחד הזמרים הטובים ביותר בקובה - חוזה "פפיטו" גומז. פפיטו שצבר את המוניטין שלו כחלק מלהקת Pupi y Los Que Son Son עזב לאחרונה את הלהקה ובחר להשתקע במיאמי בארה"ב. אני די משוכנע שהמהלך יעשה רק רע לקרירה המוסיקאלית שלו, אבל האתר הוא הזדמנות מצוינת למי שרוצה להכיר זמר בעל איכויות קוליות נדירות.
קטע הוידאו המצורף (מתוך האתר) צולם בהופעתו האחרונה של פפיטו בקובה. הביצוע הוא של Tranquilo que yo controlo שיר הנושא מתוך אלבומם האחרון של ה-Los que son son:
אני מרגיש שאני חייב הסבר ליותר מחודש ללא פרסום פוסט. מעבר לעובדה הפשוטה שהרבה לא התרחש במהלך החודש האחרון מצאתי את עצמי עסוק בהכנות להקלטות פילוט לתוכנית לטינית שבמידה ותיצלח את מבחן האזנה של המפיק הראשי ברדיו 106 FM תהפוך לתוכנית שבועית בשידור חי. עדכונים בהמשך...
שיתוף פעולה אלגנטי ומקסים בין סזאר "פופי" פדרוסו והגבירה הראשונה של הסון הקובאני - עומארה פורטונאדו. ככל הנראה הקטע הוקלט במסגרת תוכנית טלויזיה. מדהים לראות את השנים מנגנים\שרים בתיאום מופלא כאילו עשו זאת שנים לפני. הייתי משלם הרבה כסף בשביל לראות הופעה משותפת...
בשבוע שעבר נתבשרנו שמנהיג להקת הרומבה המופרסמת בעולם, Los Papines נפטר משבץ מוחי.
ביחד עם שלושת אחיו הקים ריקרדו "פפין" את לוס פפינס בהואנה של סוף שנות החמישים. ארבעת חברי הלהקה ביצעו עשרות שירי פולקלור אפרו-קובנים ונודעו בזכות ההרמוניות הקוליות יוצאות הדופן ומיומנות התיפוף הנדירה.
באופן אישי, הידע שלי ברומבה ומקצבים אפרו-קובנים הינו מוגבל ביותר, אבל למי שרוצה להעמיק, המוזיקה של לוס פפינס היא התחלה טובה להבנת המקצבים שהם בבסיסה של מוזיקת הסלסה.
אני מחכה ומיחל לרגע בו El Indio יוציא תקליט סולו משלו. מאז עזב את Manolito הטרבוקו הוא לא אותו טראבוקו ואנחנו נותרנו עם הגעגועים לאחד הקולות הגדולים של קובה.
בניתיים מצאתי את קטע הוידאו הבא שיכול לרמוז על הכיוון של El Indio (אלבום סון/טרובה) ומדגים למה הוא נחשב לאחד הקולות הגדולים בקובה.
אל LA 33 התוודעתי אחרי שנתקלתי ברשת בביצוע המעולה שלהם לרוקסן של להקת פוליס. רוקסן הוא אחד מקטעי הפופ המורכבים ביותר, והפיכתו לשיר לטיני אינה משימה קלה. גם איכות ההקלטה הגרועה אינה מצליחה לפגום בביצוע המעולה:
חברי הלהקה מגיעים כולם מבוגוטה קולומביה, וליתר דיוק מרחוב מספר 33 . עד כה הוציאה הלהקה שני אלבומי אולפן משופעם בלהיטי סלסה אורבנית עדכנית שנשענת על המקורות הקולומביאנים אבל מנסה להדמות לסלסה דורה מניו יורק.
האלבום הראשון של הלהקה - LA 33 זכה להצלחה בעיקר בשל גרסת כיסוי בלתי נשכחת ל"פנתר הורוד" של הנרי מנסיני אולם הוא כולל שלל להיטים ובעיקר מקרין רעננות.
השירים הטובים ביותר באלבום הם Soledad ו -Anny's Boogaloo אותם הוספתי לרשימת ההשמעה.
האלבום השני - Gozalo , משלב השפעות סקא, רוק וג'אז אבל אינו מאבד את הניחוח הלטיני-אורבאני שכה מאפיין את הלהקה. מתוכו בחרתי להוסיף לרשימת ההשמעה את Descarga 33, Pilinio Guzman ו-El Robo.
בתור מי שאינו חסיד של המוזיקה שמגיעה מקולומביה, שמחתי מאוד לגלות את האלבומים הללו. מומלץ.
באופן כללי אני משתדל לכתוב בעיקר אחר אלבומים שאני אוהב. לאחרונה הצטברו אצלי לא מעט אלבומים השייכים לאומנים ותיקים אשר באופן כללי אני מוקיר את עבודתם ובצר לי מצאתי את יצירתם הנוכחית בינונית ובלתי מרגשת.
El Gran Combo de Porto Rico- Arroz Con Habichuela
למעט שיר הנושא שנושא עימו איכויות של להיט אמיתי, מרבית האלבום נשמע כמו מחזור של חומרים ומשפטים מוסיקאלים שכבר שמענו בעבר. רפאל אית'יר עדין שולט בגראן קומבו - הלהקה הידועה ביותר בפורטו ריקו, אבל לצערי הוא לא משכיל להצעיד אותה למחוזות חדשים.
הנה שיר הנושא - Arroz con Habichuela מתוך הופעה חיה:
Issac Delgado - Asi Soy
האלבום החדש של איזאק דלגאדו זכה להתעלמות רועמת בבלוגספירה העולמית העוקבת אחר המתרחש בסצינת הטימבה הקובנית. נדמה שכולם מקווים שמדובר במעידה חד פעמית אבל מרגישים כי המעבר לארה"ב גרם נזק ליצירה של אחד היוצרים המקוריים במוזיקת הריקודים הקובנית העכשוית. דלגאדו נמשך יותר ויותר לכיוון של מכתיבי הטון בשוק האמריקאי - מרק אנטוני, ג'ילברטו סנטהרוסה וויקטור מנואל. המגמה שהסתמנה באלבומו האחרון - En Primera Plena הופכת לעובדה מצערת והחותם הגאוני שכל כך איפין את עבודותיו הקודמות נאבד בים של פופ אורבני חסר רגש.
Jimmy Bosch - A millon
ג'ימי בוש הוא אחד האמנים האהובים עלי. שלושת האלבומים שהוציא עד כה נחשבים בעיני לאלבומי מופת וכוללים קטעים אלמותים כמו Otra Oprtunidad ו- Vengo de Amor .
A millon הוא אלבום טוב הכולל מספר קטעים אינסטרומנטלים יוצאים מהכלל (Alma Compertido) אולם הוא לא מצליח לשחזר את ההצלחה של אלבומיו הקודמים של בוש. למרות הכשרון וילפרדו אוטראו, הזמר המוביל, אינו עומד בקנה אחד עם רי ביונה והרמן אוליברה הזמרים המובילים של בוש בתחילת הקרירה שלו . וכך, לאכזבתי הרבה, גם צוות הנגנים המוכשר שמקיף את בוש לא מצליח להציל את האלבום מהבינוניות המרגיזה שמקיפה אותו.
למי שעדין לא הצליח להתרשם מהיכולות המדהימות של אלכסנדר אבראו או מי שהתרשם ורוצה עוד, מוזמן להכנס ללינק הבא הלקוח מתוך תוכנית שנערכה לכבוד יום הולדתו של חוזה לואיס קורטס, המנהל המוזיקלאי של להקת NG La Banda.
כבר קרוב לשנה שבקהילת הבלוגים שמסקרים את סצינת הטימבה הקובנית מסתובבים דמואים מתוך תקליט הבכורה של להקת Havana D'primera . ככל שהשתחרר יותר מידע על התקליט ויותר רצועות ראו אור כך גברה התחושה כי תקליט גדול נולד.
גם אני נמנה על מעריציו של אלכסנדר אבראו, נגן חצוצרה שניחן בכשרון הנדיר להפוך כל סולו שהוא נוגע בו לנעימה בתוך נעימה, מעין ישות נפרדת בעלת חיים משל אשר מתחשק לך לשמוע הלוך ושוב.
למי שרוצה דוגמא שתמחיש את יכולתו של אברו להפליא בחצוצרה מומלץ להאזין בנגן המומלצים של פאריסון לביצוע הנפלא של הילה מומפיה ומאיטו ריוורה ל-Me Voy Contigo שהוספתי לאחרונה.
אבל לא בכשרון הנגינה בחצוצרה של אלכסנדר עסקינן אלא בתקליט מופלא שמבליט את יכולותיו כזמר, מלחין ומעבד מהשורה הראשונה.
Haciendo Historia הוא שמו של התקליט וכבר מהאזנה ראשונה ניתן להבין שמדובר בתקליט מצוין אשר בטוחני שישרוד שעות רבות ברכב, באי-פוד של כל חובב טימבה ויספק רגעי עונג לרקדנים מבינכם.
Ay por dios que boberia....
Havana D'primera מורכבת מ-14 נגנים!!! רובם נגנו עם אבראו כאשר ליווה את איזאק דלגדו, כעת כאשר דלאגדו עושה חייל ב"יומה" הם חברו לאבראו.
השיר הפותח את האלבום הוא Resumen de los 90 אשר מסכם אחר כבוד את שנות הזהב של הטימבה ומרבה לצטט מלהיטי טימבה של מנולין, צ'ראנגה הבאנרה ולוס ואן ואן. לאחר מכן מגיעים שני ביצועים חדשים לשירים שהוקלטו זה מכבר עם הפרויקט הקודם של אבראו - Grupo Danson:
Mi Musica ו- Historia Verdadera. זה האחרון הוא מופת של תזמור מוזיקאלי ונפתח עם אקרודיאון א-לה-"ביאנו" קולומביאני שמתפתח לטימבה קטלנית שמכילה מספר שינויי מקצב וקורוס שיהפכו לנכס צאן ברזל.
Como yo no hay dos...
ב-Cuando el rio suena מתגלה אבראו כזמר של ממש. השיר מתחיל במקצב פאנק ומתפתח לסלסה/טימבה בסגנון שמזכיר מאוד את איזאק דלגאדו. אבראו עובר ברגישות על פני מספר אוקטבות, רך בנמוכים וקריספי בגבוהים.
גם הסון/סלסה Las cosas de un amigo מוכיח עד כמה רב גונית יכולה להיות היצירה של אבראו.
אני לא בטוח ש-Haciendo Historia ישנה את פני המוזיקה הקובנית אבל הוא בודאי מבשר את בואו של שחקן חיזוק משמעותי במיוחד.
אני לא בטוח שמור קרבאסי תיהיה מרוצה מהכותרת של הפוסט , אבל ההשואה, גם אם לא מקורית במיוחד, מתבקשת.
הדימיון בין השתים הוא יותר ממקרי. שתי הזמרות המוכשרות הינן נצר לשושלת ירושלמית מפוארת בעלות זיקה לפיטנות ספרדית. שתיהן פועלות מזה כמה שנים בלונדון שם הם מבצעות שירי לדינו ישנים יחד עם יצירה מקורית ששואבת השראה משירת הפלמנקו. אבל כאן בערך מסתיימת ההשוואה. בעוד הקול של יסמין, בעלת נוכחות לטוב ולרע, תופס את המאזינים מהרגע הראשון, הקול של קראבסי, רך, רב גוני יותר ומלטף את דרכו אל המאזינים באיטיות כובשת.
אל תטעו, גם כאן תמצאו עוצמה שקטה, אבל במידות מתונות הרבה יותר.
באלבום הבכורה שלה "The beauty and the sea" חוברת קראבסי לגיטריסט הלונדוני ג'ו טילור על מנת לבצע שבעה שירים שכתבה והלחינו יחדיו ויצירות עממיות כמו "שחרחורת". אהבתי במיוחד את La Galana y La Mar ואת Como el pashra que bola אבל כל האלבום שומר על רמה אחידה ומוכיח ששירת לדינו היא הרבה מעבר לטרנד חולף. כן ירבו.
ג'ילברטו "פולפו" קולון (Gilberto "pulpo" Colon ) מנגנן על פסנתר מאז היה בן 14. לכינוי "pulpo" (תמנון) זכה בשל יכולתו להלך על הקלידים במהירות כה רבה כאילו היה בעל 8 זרועות ידים.
ב1975 כשהוא בן 21 בלבד התבקש פולפו להפוך להיות לקלידן ומנהל מוסיקאלי של הקטור לואה. הקטור שזה עתה נפרד מחברו לדרך - וילי קולון, חיפש אישיות מוזיקאלית שתדע לשמור אותו בפסגה גם בתור אומן יחיד. פולפו לא אכזב והיה שותף אמיתי לקרירה מפוארת שנמשכה עד לסוף שנות השמונים.
כעת בתקליט הבכורה שלו "Hot Bread" גומל לו פולפו ומקדיש לו 2 רצועות מתוך 10.הראשונה מבינהם הינה ביצוע קולי מצוין ל "Sonero Mayor" ששר לואה בתקליט Cosa Nuestra והשניה היא ביצוע אנסטרומנטלי ל-"Murga de Panama" שבוצע במקור בתקליט Asalto Navideno.
הנה הביצוע המקורי של לואה ל-Sonero Mayor
ומיד אחריו הביצוע מתוך האלבום החדש של Pulpo
הדבר היחיד שמפתיע באלבום של פולפו הוא משך הזמן שלקח ליוצר כלכך מוכשר להפיק אלבום בכורה. פולפו אסף סביבו את מיטב הנגנים בסצינת הסלסה בניו יורק (צ'ינו נונז, פקניו ריורה ועוד) והפיק את אחד מאלבומי הלאטין-ג'אז הטובים שיצאו בשנת 2008. אגב, את מרבית הרצועות הטובות אתם יכולים לשמוע בנגן המומלצים, במעלה הבלוג.
Hot Bread הוא אלבום מספיק מתוחכם ומרענן על מנת לשמש כמוזיקת רקע בבאר יין ועל מנת לגרום לכם להנות מפקקי הבוקר. ולכן הוא מומלץ מאוד!
סוף כל סוף מצאתי שרות חדש שמאפשר לחלוק מוזיקה עם חברים. ולכן אני משיקת רשימת השמעה שתתעדכן מידי מספר ימים ובה תוכלו למצוא את הרצועות הלטיניות המומלצות ביותר שמתנגנות אצלי בזה הרגע. בקרוב גם תיוחד רשימת השמעה למוזיקת עולם והיא תכיל רצועות מגוונות יותר.
אגב, אני יודע שיש כבר לא מעט מבקרים קבועים לבלוג (האח הגדול רואה הכל) ואשמח לשמוע תגובות על השירים, לשמוע המלצות שלכם ולעודד הפריה הדדית. אנא כתבו....
Tranquilamente -Tranquilo הוא שמו של האלבום החדש של אוסקר דה לאון, הנציג המצליח ביותר של ונצואלה בשמי הסלסה העולמית. מאז פרץ בשנת 1975 עם להיט הענק Lloraras הוא אינו נכנע לפיתויי המקצוע (סמים, סמים ועוד סמים) והצליח לבסס את עצמו כיוצר, מפיק מוסיקאלי ומבצע מהשורה הראשונה.
כעת אחרי מספר אלבומים בינונים הוא חוזר עם אלבום מצוין אשר שמו אינו מרמז כלל וכלל על תוכנו.
Tranquilamente -Tranquilo הוקלט כולו בפורטו ריקו והופק ע"י Angel "Cucco Pena" . התוצאה המתקבלת היא סאונד נקי ועשיר משופע בכלי נשיפה ומזכיר מאוד את Directo al Corason של ג'ילברטו סנטה רוסה.
אופיר "קותי" קותיאל ראוי לכל המחמאות האפשריות על היצירה המקורית Thru-you. אמנם הוא לא הראשון שממקסס קטעי וידאו שנוצרו והועלו על ידי הגולשים ב-youtube אבל הוא הראשון שעושה זאת בצורה מקצועית ומוצלחת. על כך מעידות יותר ממילין כניסות לאתר שלו שנצברו תוך 7 ימים בלבד.
מוזיקה ערבית קלאסית היא מוזיקה מורכבת וקשה לעיכול, במיוחד לאוזן הישראלית שצריכה להתגבר על המטען השלילי שמקושר באופן כמעט אוטומטי ובלתי מודע עם השפה והתרבות. האלבום אנה הינה של נטשה אטלס הוא מקום טוב להתחיל בו. נכון הוא רחוק שנות דור מההקלטות הדהויות של פריד אל אטרש ואום כולתום אבל בבסיסו הוא מכיל את כל האלמנטים הערבים הקלאסיים - רבעי טון, מאוולים וכלי נגינה מסורתים כמו עוד וכינור.
עד היום התמקדה נטשה אטלס ביצירה אלקטרונית המשלבת מוטיבים ערביים יחד עם השפעות מערביות. למרות שהיא נחשבת לאחת המובילות בסצנת מוזיקת העולם העולמית, אני מכיר טוב את אלבומיה ואף אחד מהם לא תפס אותי. באלבום הנוכחי היא מחדשת יצירות ערביות קלאסיות דוגמת "אל אציל" של עבד אל חלים חאפז המצרי ו "יא לור חובוקי "של פירוז הלבנונית. לדידי, זו הפעם הראשונה בה היא מוכיחה שיש לה איכויות נדירות.
אטלס לא נטשה לגמרי את חיבתה לתרבויות אחרות.
"La Vida Callada" הוא דואט מינימליסטי ומקסים עם קלרה סנאברס המבוסס על פואמה שכתבה הציירת המקסיקאית פרידה קאלו ומושר בספרדית ו "Black is the color" היא מבצעת באופן נוגה בלדת עם סקוטית. באופן מפתיע משתלבים הביצועים הללו ברצף המוסיקלי הכולל של האלבום.
האלבום החדש של לוס ואן ואן,"Arrasando" , הוא העתק חיוור של אלבומם האחרון "Chapeando". אין דרך אחרת לומר זאת והאמינו לי שניסיתי להימלט מקביעה כה חד משמעית. האזנות חוזרות ונשנות רק חיזקו בי את התחושה שבארבעת השנים שחלפו מאז הושק אלבום האולפן האחרון והמצוין של הלהקה לא הצליחו חברי ההרכב לייצר אמירה מוזיקאלית מקורית.
הבשורות הטובות בדיסק מגיעות בדמותו מרוברטו קרלוס רודריגז –"קוקורוצ'ו" , מי שהחליף את "פופי" בתפקיד הקלידן המוביל בהרכב.
שלושת השירים שהלחין "קוקורוצ'ו" הנם טובים בכמה רמות מעל שאר השירים באלבום. למעשה, בזכותם מצליח האלבום הזה להפוך מכישלון מוחלט לאלבום טוב. לא מצוין, לא חדשני ולא פנומנאלי פשוט טוב.
השיר הפותח את Arrasando, נושא את שמו ונפתח במחווה ל "Mas que Nada" של סרג'יו מנדס הברזילאי. רוברטון מוביל טימבה רוויות כינורות אופיינית לואן ואן ואליו מצטרפים מאיטו ריוורה ויני ולדס.
השיר השני "Si Tu ne Quieres tu" הוא סלסה-סון מלודית אשר מבוצעת ברגש ובכישרון רב על ידי מאיטו ריוורה. לאחר מכן מגיעה נפילה בדמות "Tu a la Tuyo , yo a lo mio"– אחד השירים המעצבנים באלבום בביצוע של יני ולדז שלא מצליחה להצדיק הנוכחות שלה בקו הקדמי של להקת הטימבה הטובה ביותר בעולם.
אני קופץ ל-Por eso me mantengo- ללא ספק השיר הטוב ביותר באלבום. אחרי Corasonו- Anda Ven quireme מ-Chapeando, מוכיח הביצוע של אבל "ללה" רודריגז לשיר שהלחין "קוקרצ'ו" כי הוא אחד הקולות המרתקים ביותר בלהקה. Me Trajo Dos רק מחזק את התחושה הזאת למרות שהוא שיר פחות טוב בהרבה.
מעבר לדמיון בשם (""Arrasando פירושו בעברית לשבור ולהרוס בדומה לChapando"" שפירושו לחתוך ) מזכיר האלבום את Chapeandoבהפקה ובעיבודים המוזיקלים. השיא מגיע בדמות "La rumba no" שמחקה כמעט אחד לאחד את ""El Muntunoכולל הסדר של הסולואים בסיום השיר.
עד אפוס הסיום המרשים של רוברטון ("El Traviso") נדרשים המאזינים להתמודד עם מספר רצועות בינוניות ביותר, בינהם שיר פופי להחריד של ונסה פורמל (""Un tumbo pala los dos), הבת של, שלא עושה כבוד למשפחה ושיר נשכח של רובן בלדס.( ושמישהו ולמה לעזאזל צריך מאסטרו חואן פורמל הגדול להתבזות ולשחזר שיר מגירה של רובן בלדס.)
לוס ואן ואן נמצאים בתקופת מעבר. חואן פורמל, המנהיג הבלתי מעורער של הלהקה, עובר לתפקיד המפיק הכללי ומשאיר את עבודת הניהול המוזיקאלי והתזמור לבנו סמואל. סמואל הוא מוזיקאי מחונן אבל מלחין הרבה פחות מוצלח מאביו וגם חסר את החדשנות שאיפיינה את חואן לאורך הקרירה המוזיקאלית המפוארת שלו. כולי תקווה שסמואל ידע לחבור אל המוזיקאים הנכונים (דוגמת קוקורוצ'ו) ולפצות על כך. כי אם לא, ה"רכבת" צפויה להגיע לסוף המסע.
