Fania all stars

ב1974 לקח ג'וני פאצ'קו את המובחרים שבאומני ליבל התקליטים המצליח שלו, Fania, להופעה בקונגו (זאיר לשעבר). ההופעה נערכה כחלק מפסטיבל מוסיקה שליוה את הקרב על אליפות העולם במשקל כבד בו התחרו מוחמד עלי וג'ורג' פרומן.

הנה מספר קטעים המתעדים את המופע ויחד איתו את אחת התקופות הפוריות ביותר בתולדות הסלסה העולמית.

הקטע הראשון מראה חזרת סאונד שערכה סליה קרוז לפני המופע. חדי העין יוכלו לקלוט את הקטור לבוא (הכי ימני מבין זמרי הליווי), צ'או פליסיאנו (זמר הליווי הכושי) ג'וני פצ'קו על החליל, רי ברטו על הקונגוס ולארי הרלו על הפסנתר

והנה מתוך המופע עצמו - צ'או פליסיאנו בבלוז/סלסה הטוב ביותר שנכתב עד היום - El Raton עם חורחה סנטנה (אח של..) שמרביץ סולו גיטרה בלתי נשכח.

ולסיום, הזמר של הזמרים - הקטור לבוא בביצוע לMi Gente לפני שהסמים הורידו אותו ביגון השאולה

ומעבר לגבול בסנגאל

אם למאלי יש את סאליף קיטה, אז סנגאל מתגאה ביוסוף נד'ור. זה האחרון גם כן משיק דיסק חדש, דקאר-קינגסטון שמו, אשר כולו מחווה לג'מיקה ולסגנון הרגאי. למעט 3 שירים חדשים הדיסק מכיל עיבודים חדשים לשירים מתוך הרפרטואר של נדו'ר. נדו'ר שנסע לג'מיקה ועבד עם בכירי המוזיקאים והמפיקים המוסיקאלים טוען שמדובר בהגשמת חלום עבורו.

אני חייב לומר שהמעט ששמעתי התוצאה נשמעת מעניינת ביותר.

קול הזהב של אפריקה

אלבום חדש לסאליף קיטה (מאלי) הוא תמיד מקור לשמחה וציפיה לאיכויות מוזקאליות.

קיטה שהינו לבקן מקדיש את ההכנסות מאלבומו החדש La Difference לקרן אותה הקים ותפקידה לסייע לקהילת הלבקנים באפריקה אשר סובלת מהצקות האוכלוסיה. שיר הנושא באלבום מתאר את חייו של קיטה אשר נאלץ לגלות ממולדתו לחוף השנהב ומשם לפאריס בשל היחס המזלזל אליו זכה בעקבות צבע עורו.

האלבום הוקלט במאלי, לוס אנג'לס ופאריס והוא ממשיך בקו המוזיקאלי האקוסטי של שני אלבומיו הקודמים של קיטה Moffu ו M'bemba. גם באלבום הנוכחי הוא נשען על יכולות הגיטרה המופלאות של ידידו קנטה מאנפיליה ועל שורה של כלים מסורתים כמו הנגוני והקורה. שלושת השירים הראשונים באלבום הינם חדשים והשאר הינם ביצועים חדשים לשירים שביצע קיטה במהלך שנות ה-70 וה-80.

למי שמבין צרפתית מומלץ לצפות בסרט הבא המתאר את עשיית האלבום:

http://www.youtube.com/watch?v=Apf3DXpuiwY&playnext_from=TL&videos=BPUVOQbtfmU

ומי שרוצה להאזין לחלק מהשירים החדשים והמבטיחים באלבום מוזמן להכנסת לאתר myspace של קיטה:

http://www.myspace.com/salifkeitamusic

מונדיאל!!!!!!

לא ממש חלק מהחומרים הרגילים שאני מעלה כאן, ובכל זאת תודו שהפרסומת הזאת עושה חשק

Havana vieja

הוואנה היא ללא ספק העיר שמצטלמת הכי טוב בעולם.

ואן רויקו, צלם חובב לכד את חיי היום יום בחלקה הישן של הוואנה (Havana vieja) בצורה מעוררת השתאות.

למי שכבר ביקר - אז מומלץ להזכר ומי שעוד לא, אולי זה יפתח את התאבון.

HABANA VIEJA from Van Royko on Vimeo.

כובע פנמה

מסתבר שיש אנשים שמוכנים לשלם עבור כובע איכותי לא פחות מ100 אלף דולר.

בקרוב יצא סרט דוקומנטרי שיתעד את הליך הכנתו הקפדנית של כובע "פנמה" אשר באופן מפתיע מיותר בשני כפרים באקואדור דווקא.

Made in Ecuador - The Panama Hat Story from Daniel Gautreau on Vimeo.

ביצוע מושלם

Ed Mottaמתוך ערב מחווה לשיריו של תום ג'ובים.
11 Por toda minha vida.mp3

אליאדס אוצו'אה מגיע לישראל

אתמול התפרסם שאחד מזמרי הסון המובילים בקובה - Eliades Ochoa מגיע לארץ להופעה אחת.

ההופעה תערך במשכן לאומניות הבמה ב-26 ליולי.

אוצ'ואה נולד ב1946 בכפר קטן בקרבת סנטיאגו דה קובה למשפחה של מוסיקאים (אחותו - מריה אוצ'ואה,הינה זמרת מפורסמת בזכות עצמה ). בגיל 6 החל לראשונה לנגן על גיטרה וכנער מצא במהרה את דרכו אל הרכבי הסון הקובני (מוסיקה קובנית מסורתית שנוצרה כתוצאה ממפגש בין התרבות האפריקאית והספרדית במאה ה 18 ) הרבים שפעלו בסנטיאגו באותה עת.

http://www.youtube.com/watch?v=KAr-53wQN8A&playnext_from=TL&videos=r2zI2tzFaEw

סנטיאגו דה קובה, בדומה למועדון כדורגל עני המספק כוכבים לקבוצות העל, הוציאה מקרבה במשך השנים אמני סון גדולים אשר באופן טבעי עברו להופיע במועדונים ובמלונות הגדולים בהואנה ומשם המשיכו להופעות ברחבי העולם. ביו הידועים ניתן למנות את טריו מטאמורוס, קמפאי סגונדו, ואברהים פרר.

נדמה כי אלבומו האחרון של אליאדס מקרב אותו צעד נוסף לקראת כניסה להיכל התהילה של ענקי ה"אורינטה" ( הכינוי לחלקו המזרחי של האי בו ממוקמת סנטיאגו דה קובה ) .

למרות שאליאדס מנהיג במשך יותר מעשרים וחמש שנה את רביעית פטריה (quartia patria) שעימה הוא מופיע ברחבי האי, ההצלחה העולמית הגיעה רק לאחרונה עת יצא לאקרנים סרטו המצליח של וים ונדרס ה "בואנה ויסטה סוציאל קלאב " שמתעד הקלטת פרויקט מוסיקלי מיוחד שקיבץ תחת קורת גג אחת את מיטב זמרי הסון הקובני, חלקם נשכחו זה מכבר, ולולא הפרויקט אפשר שלעולם לא היו זוכים לחזור ולעלות על הבמה.

אני חסיד גדול של אוצ'ואה ומאז התודעתי לדמותו הססגונית בסרט הדוקומנטרי של וים ונדרס Buena Vista Social Club אני עוקב אחר יצירתו.

אלבום האולפן האחרון שהקליט - Estoy como nunca (אני יותר טוב מאי פעם) יצא ב-2002 והוא אחד האלבומים האהובים עלי.

האלבום מציג 12 רצועות של שירי סון ובולרו, רובם ביצועים לשירים מוכרים.

שיר הנושא פותח את האלבום ונדבק לאוזן החל מהאזנה ראשונה ומכין את הקרקע לקראת הרצועה השנייה שתגרום גם למאזין האדיש ביותר לפצוח בניענוע ירכיים נמרץ.

בהמשך מגיע No me preguntas tanto עם סולו חצוצרה של מנואל גואחירו מיראבל האגדי.

איכותו של אליאדס כמבצע ידועה ומוכרת, קולו הגבוה וההררי משתלב היטב עם נגינת הגיטרה היחודית המשלבת טכניקה של נגינה על טרס, גיטרה בעלת 3 מיתרים על גיטרה רגילה.

במיוחד בולט הביצוע האינסטרומנטלי המצמרר לנעימה "סיבוני", שהלחין ארנסטו לאצ'ואונה בתחילת המאה.

סוגר את האלבום ביצוע מצוין לשיר Sus ojos se cerraron ( עיניים עצומות ) - טנגו במקור שניכתב ע"י קרלוס גרדל אשר הופך בעזרת אוצ'ואה בטבעיות לבולרו איטי וקורע לב.

ראיתי את אוצ'ואה פעם אחת בפאריס. הוא לא מהמופיעים הגדולים. הופעה סטאטית וביצועים מאוד דומים להקלטות האולפן. גם משכן אומניות הבמה (אי אפשר לרקוד) ומחירי כרטיס של בין 200 ל-350 שקל לא מוסיפים נקודות ובכל זאת מדובר בטרואבדור קובני מרגש וחם וכאלה לא מרבים לבקר אותנו.

לחיות כמו פליט...זה לא קל

בין השנים 1991 ו-2003 סבלה סיירה לאון ממלחמת אזרחים עקובה מדם. כמו רבות ממדינות אפריקה עושרה של האדמה גרם לבעליה סבל רב ביותר.

במהלך המלחמה רבבות מתושבי המדינה ברחו למדינות השכנות והתיישבו במחנות פליטים. מתוך הטרגדיה האנושית הזו צמח אלבום מופלא בשם "Living like a refugee" אשר הוקלט בידי קבוצת מוזיקאים אשר נטלו לעצמם את השם Sierra leon's refugees all-stars.

האלבום מכיל 17 קטעי רגאי,סוק וסקא הנסובים בעיקר סביב קשיי היום יום של הפליטים . ההפקה היא בסיסית ביותר ואפילו הכלים עליהם מנגנים הנגנים הם בחלקם מאולתרים, אבל כמו האלבום של Staff Benda Bilili מקונגו, זה כל הקסם.

הקלטת האלבום והצלחתו תועדה בסרט דוקומנטרי.

בחודש שעבר יצא התקליט השני של ההרכב, Rise and Shine אשר הוקלט בבירת סיירה לאון פריטאון.

את התקליט החדש עוד לא שמעתי אבל כולי תקווה שכעת כאשר הם אינם פליטים בארץ זרה המוזיקה שלהם תישאר משובחת .

עדכונים בקרוב.

חוב קצר - הנה הלינק להורדה

עמק האומו באתיופיה

אומרים שאם אפריקה היא אם האנושות אזי נהר האומו הוא העורק הראשי שלה. עמק האומו באתיופיה בו זורם הנהר, נחשב לדעת רבים כאחד המקומות המרתקים ביותר מבחינה אנתרפולוגית. העמק משמש כבית ל8 שבטים שונים המונים כ-200 אלף איש.

לאחרונה נתקלתי בסדרת תמונות מעולות של נשים מעמק האומו שצילמה הצלמת שרה אליוט. התמונות, בשחור לבן, תופסות את רבגוניות והססגוניות של הפסיפס האנושי שמרכיב את אנשי העמק.

מעמק לגבעה

מעמק לגבעה (שתו העדרים) הוא אחד השירים הישראלים היפים ביותר בעיני. מעטים יודעים שהמילים הנפלאות שחיבר אלכסנדר פן הולחנו בהשראתו של לחן ערבי עממי. את השיר במקור שרה ברכה צפירה בעיבוד "רוסי" שתאם את רוח התקופה (שנות הארבעים) ומאז הוא זכה לאין ספור גרסאות אשר את חלקם, כולל זו של צפירה, מצאתי באתר הזה .

לדאבוני, האתר חסר את הגרסא הטובה ביותר לשיר אשר שייכת לבנה של ברכה צפיר - אריאל זילבר.

אז הנה מתוך אלבומו המצוין של זילבר - "מסך עשן", השיר שתו העדרים אשר עושה פניית פרסה וחוזר לשורשים הערבים.

כשקפטין "גינס" נפגש עם רב"ט "טקילה"

"סאן פטריסיו" הוא שמו של גדוד לוחמים אירים אשר מאסו ביחסם של המפקדים האמריקיאים הפרוטסטנטים בעת מלחמת אמריקה-מקסיקו (1846-8) וערקו לצבא מקסיקו. אנשי הגדוד הפכו בין לילה לגיבורים במקסיקו וסיפור המעשה הונצח במספר שירים אשר עברו מדור לדור.

כעת, 150 שנה לאחר מכן מנסה להקת המוזיקאים המופרסמת ביותר באירלנד (The Chieftains) להפיח רוח חיים בסיפור ובשירים הישנים תוך שיתוף פעולה עם קבוצה של מוזיקאים מקסיקאים מהשורה הראשונה.

מי שאמון על החיבור שבין מוזיקה אירית למקסיקאית הוא לא אחר ממפיק העל ריי קודר (Buena Vista Social Club) .

למרות ההבטחה הגדולה המגולמת באלבום והדימיון הרב הקיים בין המוסיקה לאירית למוסיקת המריאצ'י המקסיקאית אינני סבור שמדובר באלבופ יוצא דופן.

הקסם המוזיקאלי אמנם התרחש מספר פעמים במהלך ההקלטות לילה דאונס (La iguana), לינדה רונסטדט (La orilla de un palmar) אולם האזנות חוזרות ונישנות אימתו אצלי את התחושה כי במרבית השירים לא היה דיאלוג אמיתי וכנה בין המוסיקאים.

למתענינים בכל זאת- סרטון קצרצר המתאר את עשיית האלבום.

מסביב לעולם ב-80 שניות

את זה שהעולם הוא כפר גלובלי קטן כבר משיהוא אמר. הנה עוד הוכחה

פאריסון מחפש/ת כותבים נוספים....

כבר למעלה מחמש שנים שהבלוג פאריסון קיים. במרוצת הזמן הוא צבר קהל קטן של קוראים אשר מקפידים להתעדכן דרכו בתחומים אשר המדיה הקונוונציונאלית אינה מכסה, במיוחד מוסיקת עולם, בדגש על מוסיקה לטינית ואפריקאית.

תחזוקת הבלוג היא עבודה סיזיפית ששכרה היחידי הוא הידיעה שאולי גרמת למישהו לחוש תחושות דומות לשלך כאשר הוא נחשף לקול יוצא דופן או קרא סיפור שריגש אותו במיוחד.

אני מודה שבשל עיסוקים נוספים אני לא תמיד עומד במחויבות לספק תוכן באופן קבוע - תנאי הכרחי לקיום הבלוג.

על מנת שלא לאכזב את קהל הקוראים הקבוע ולהרחיב את היריעה החלטתי לנסות ולהכניס כותבים חדשים. אז לאלו מכם המעוניינים מידי פעם לכתוב תכנים הנוגעים בנושאים משיקים לרוח הבלוג אך שאינם זוכי לסיקור (מוזיקה אירית,יוונית, הודית, פסטיבלים בעולם וכו') אשמח אם תצרו קשר איתי ב omri.halamish@gmail.com

אין חדש תחת השמש

שלושה אלבומים חדשים, כולם של אמנים גדולים שלא מחדשים הרבה :

El gran combo de Puertorico - Sin salsa no hay paraiso

זה הוא תקליטים ה-63 של הגראן קומבו - הרכב הסלסה המוביל בפורטוריקו. מיסד ההרכב רפאל אית'יר עדין מוביל את הלהקה וההקפדה על הפרטים בהפקה השירים ניכרת. יחד עם זאת, לא ניתן להמלט מתחושת הדימיון לדיסק הקודם של הלהקה שיצא בשנת 2006 - Arroz con habichuela .

הרצועות החביבות עלי הן El problema este en el coco, La espuma y la hola ו- El comejen .

הקו הקדמי של הגראן קומבו נותר ללא שינוי - צ'ראלי אפונטה, ג'רי ריואס ולואיס "פאפו" רוסריו, כולם זמרים מצוינים אשר ממשיכים ליצר סלסה קלאסית במיטבה. יחד עם זאת, לותיקי הז'אנר שמעונינים במשהו חדש ומרענן הייתי ממליץ לפזול לאי השכן או לניו יורק מכיוון שפורטו ריקו כבר הרבה זמן לא הוציאה מקרבה להקה שמצליחה לחדש.

להורדה

Ali farke ture & Tumani Diabate - Ali & Tumani

אלבום המשך ליצירת המופת של נגן הגיטרה עלי פארקה טורה ונגנן הקורה טומאני דיאבט - In the heart of the moon.

למעשה מדובר ברצועות שהקולטו במהלך סשן ההקלטות לאלבום הקודם שארך כשלושה ימים. איכות הרצועות מצדיקה הוצאת תקליט נפרד אבל רוחו של האלבום דומה ל- In the heart of the moon ועדיף היה לו היו השנים נמכרים כדיסק כפול אחד. החידוש היחידי הוא השתתפותו של הבסיסט הקובני המנוח אורלנאדו "קאצ'איטו" לופז שהובא כשחקן חיזוק אשר בגאונותו הרבה מצליח להשאר ברקע ורק להעניק צבע בסיס לטומני ועלי.

Cesaria Evora - Nha Sentimento

נדמה שמאז שהגיעה לשיא תהילתה העולמית, לאחר Cafe Atlantic שיצא ב1999, לא הצליחה סזאריה אבורה לשחזר את הקסם שאפף את אלבומיה הראשונים. העיבודים,המנגינוות וההפקה בכל תקליטיה הינם דומים ולמרות שהם תמיד נעימים לאוזן אין הם מספקים את חווית הגילוי שמעריצי מוזיקת העולם מצפים לה. האלבום החדש אינו יוצא דופן ומכיל מספר morenas ו-coladeras אופיניים לאיי קאבו ורדה. זה אלבום שינעים לכם כל אחר צהריים אבל הוא לא מכיל משהוא שלא שמעתם בעבר.

גוווווווווווווווווווווטאן

אלבום חדש צפוי לצאת בקרוב לGotan project. האלבום צפוי להמשיך את הקו המוסיקלי של חברי ההרכב שהיו הראשונים שחיברו את הטאנגו המסורתי לביטים אלקטרונים.

בינתיים ניתן להתרשם מאחד הקליפים היפים ביותר שראיתי לאחרונה, הקליפ לשיר La gloria בו מתארח ויקטור הוגו מוראלס מי שנחשב לשדר הכדורגל הכי מפורסם בארגנטינה.

אלבום חדש ל"אל אינדיו"

עוד לא ממש אצלי ועוד לא ממש האזנתי לכולו ובכל זאת יציאת האלבום חדש לסיקסטו "אל אינדיו" יורנטה - Lo que Sucede Conviene , מצליחה לרגש ובעיקר לעורר סקרנות.

אל אינדיו נחשב בעיני לאחד הזמרים הטובים ביותר בקובה. היכולת שלו לשלב את אהבתו לסון, הסגנון המסורתי, גם בשירים קצביים יותר, היא שהקנתה לו מקום של כבוד בטרבוקו של מנוליטו סימונה. לפני כשנה, אחרי יותר מעשור של עבודה משותפת הוא "התפוטר" והחליט לפצוח בקרירת סולו. את האלבום הנוכחי הפיק איסאר הרננדז (El Charango de Elito Reve) ואני סקרן לשמוע מה הוליד שיתוף הפעולה בין השנים.

בינתיים שיר הנושא מתוך האלבום - Lo que Sucede Conviene

ושיר שני מצוין - Caminando voy

המלצות חדשות מברזיל

Vitor Ramil - Delibab

אני לא מכיר את יצירותיו הקודמות של ויטור רמיל (Vitor Ramil) אבל האלבום Delibab (אשליה/הזיה בהונגרית) בהחלט עושה חשק להכיר לעומק את הזמר ופועלו.

רמיל הוא משורר, נגן גיטרה ומלחין מחונן אשר נולד בפרובינציה הדרומית ביותר בברזיל - Rio Grande du Sul. הקרבה לגבול עם אורוגוואי וארגנטינה בהחלט נותנת את אותותיה ביצירותיו הקודמות ובזו הנוכחית.

דליבאב הוא תקליט אינטימי ומינימליסטי המכיל 12 לחנים למילים של המשוררים חוזה לואיס בורגס (ארגנטינה) ו-ז'ואו דה קניה ורגאס (ברזיל). מרבית השירים מתארים תמונות מחיי היום יום של המתיישבים בערבות האינסופיות של ארגנטינה וברזיל.

קולו של רמיל הוא אחד הנעימים ששמעתי ומזכיר מאוד את זה של קיטנו ולוזו. ולוזו עצמו מתארח באלבום באחד מרגעי השיא שלו - Milonga de los moreno . מומלץ.

להורדה

מתוך האלבום, הדואט עם קיטנו ולוזו - Milonga de los moreno :

Liginia - De Amor e Mar

אלבום בכורה מענין ליוצרת ברזילאית שחייה בפאריס, ליג'יאנה שמה והיא הצליחה לגייס לטובת הפרויקט אמנים מצליחים דוגמת טום זה, פיליפ באדן פאוול והמילטון דה הולנדה.

ליג'יאנה היא מוסיקולוגית בהשכלתה והתמחתה באופרה מתקופת הבארוק אבל אל דאגה אין לכך רמז ולו במעט.

מרבית השירים נכתבו והולחנו על ידי ליג'יאנה עצמה ונעים על הגבול שבין פופ,סמבה ובוסה נובה. השירה שלה מזכירה מאוד את מריסה מונצ'ה וזה מצוין.

להורדה

מתוך האלבום, הדואט עם טום זה - Bloco na Rua:

מפגש פיסגה

הנה קטע מתוך שידורי הטלויזיה הקובנית המתעד מפגש בין שנים מזמרי הסון הטובים בקובה - סיקסטו "אלי אינדיו" יורנטה ו אל ננה (El Nene). השנים מצטרפים לאוסדלגיה וברבריטה לביצוע של מחרוזת שירי סון מסורתיים.

כמה קסם יש בשלושה אקורדים פשוטים שמנוגנים על גיטרת "טרס" ומלווים זמרים שכאלו.

http://www.muchoswing.com/downloads/V$20100404_Barbarita_ElIndio_Osdalgia_ElNene_PopurritDeSones.mp4

מערכת השמש הקולומביאנית

Systema Solar היא משב רוח מרענן בזירת ההיפ הופ הלטיני. למען האמת, לא נדרש הרבה על מנת לבלוט בסצינה רוויות רגאטון משמים ולכן אני מברך על כל מצטרף חדש שמציע שילוב מעניין בין ביטים אלקטרונים, שירת "ראפ" והרמוניות ששואבות השראה מהפלוקלור הלטיני המקומי. לצערי ישנם מעט הרכבים דוגמת Sarjento Garcia, Orishas, Los amigos invisibles שעושים זאת בצורה משכנעת וכעת מצטרפים למועדון הקסלוסיבי חברי ה-Systema Solar עם אלבומם הראשון הנושא את שם ההרכב.

חברי הלהקה מגיעים מטגנגה, קולומביה, עיירה קטנה הנושקת למפרץ קסום ונחשבת לאחד המקומות היפים ביותר בחוף הקריבי של קולומביה ונקודת מעבר למטיילים רבים.

המוזיקה שלהם מורכבת מבליל של מקצבים המקומים (קומביה,בולרנגה,פורו וצ'אמפטה) וסאונדים אלקטרונים אשר באמצעות אמצעים טכנולוגים מודרנים ממוקססים לסאונד יחודי לו הם קוראים - Berbenautica.

על מנת להבין על מה בדיוק מדובר הנה הקליפ לרצועה שפותחת את האלבום - Bienvenidos (ברוכים הבאים).

Découvrez Découvrez Mondomix.com, le magazine des Musiques et Cultures dans le Monde!

חברי הלהקה שמים דגש על הויזואליות וההגשה של השירים וההופעות שלהם מלוות בקטעי וידאו ארט ותצוגת אורות מרשימה כפי שניתן להתרשם מהקליפ הבא שמתעד הופעה חיה של הלהקה בבוגוטה

Mi Kolombia - Systema Solar from jorge silva on Vimeo.

גם "Do you think i am sexy" של רוד סטיורט זוכה לטיפול מיוחד ובכלל האלבום רווי הפתעות ומוערר עינין מחודש בכל האזנה. מומלץ.

להורדה

שי בן צור

שי בן צור הוציא לפני שלוש שנים את אחד התקליטים המעניינים ביותר שהקליט מוסיקאי ישראלי מעולם. לדאבוני, "Heeyam"' , המכיל ביצועי Qawwali (סגנון מוסיקאלי מסורתי דתי האופיני לצפון הודו ופאקיסטאן) ליצירות מקוריות בעברית , כמעט ואינו מושמע בארץ.

בתקליט יש שתי רצועות מופת - "לרקוד"(Dancing) ו-"הנה אני" (As i will) אשר חיבור נדיר בין טקסט, מנגינה וביצוע מצליח לרגש עד דמעות.

היום נודע לי שבן צור אשר מבלה את ימיו בהודו מגיע עם הרכב נגנים הודים לשתי הופעות שיערכו לרגל השקת האלבום החדש שיקרא "שושן". ההופעות יערכו במבצר שוני (24.4) וברידינג 3 (30.4). מומלץ בחום.

פרטים על ההופעה, כמו גם את סינגל הנושא מתוך האלבום החדש ניתן לשמוע כאן.

ציור מנגן

למי ששכח כמה מוזיקה בתצורתה הגולמית יכולה לגעת, מומלץ לצפות בשני הסרטונים למטה. התמונה המרהיבה הזאת מנוגנת על ידי להקת Madredeus מפורטוגל שמכניסה אותנו אל לב ההשראה שלהם - האי "סאן מיגל" מקבוצת האיים האזוריים.

מעורר השראה.

עקוב אחרי - סוהא טורביון

סוהא טורביון (Soha Tourbillon), בת להורים ממוצא אלג'יראי, בילתה את מרבית חייה במארסי שם נחשפה לבליל של השפעות מוסיקאליות אותם היא משלבת בכשרון רב במוסיקה שלה. אם תהיתם איך לורין היל היתה נשמעת בצרפתית אתם מוזמנים להאזין לאלבומה הראשון ,D'ici et d'ailleurs, שיצא כבר לפני 3 שנים.

הקול העמוק של טורבייון, והעיבודים האקוסטים שמשלבים אקורדיאון וגיטרה עם ביטים עדכנים יוצרים אלבום מעניין שנע על

המתח הבילתי אפשרי שבין R&B, היפ הופ, פופ ושירת שאנסון צרפתית ומקצבים לטינים.

התוצאה מוצלחת מאוד ומעוררת חשק לשמוע עוד. מבטיח לעקוב...

להורדת האלבום

הספד

בניגוד לתעשיית המוזיקה המערבית, תת הז'אנר "מוזיקת עולם" אינו משופע בליבלים אגרסיבים, בעלי נוכחות בינלאומית המאפשרת להם להכתיב לקהל את הלהיט התורן הבא. שרשרת ההפצה נסמכת בעיקר על שדרני רדיו, עורכי פורטלים אינטרנטים כמו mondomix.com ובלוגרים דוגמת עבדכם הנאמן, שיביאו את קולם של האמנים מהשוק המקומי אל הזירה הבינלאומית. צ'ארלי גילט, שדרן רדיו שהלך השבוע לעולמו, היווה נדבך חשוב ביותר ביותר בשרשרת ההפצה שתוארה לעיל.

באחד הראיונות שהעניק לפני מותו , ציין גילט את הופעותו של יוסו נאד'ור בשנת 1984 כנקודת המפנה בקרירה שלו. מאז הוא החל עוסק במה שלימים יכונה "מוזיקת עולם". את האמנים הרבים ש"גילה" לאזנים מערביות נהג לחשוף בתוכנית שבועית ב BBC רדיו 3, ויותר מאוחר באתר הנושא את שמו. בימים שלפני השפע הדיגיטאלי היה צורך באנשים כמו צ'ארלי שיבררו את החומרים הטובים וידחפו אותם למאזינים מעל לכל במה אפשרית. בשביל לעשות זאת, יש צורך בתשוקה אמיתית למקצוע, רצון בילתי נידלה לחקור, סבלנות ומעל לכל, פתיחות לאחר. תכונות אלה עזרו לצ'ארלי גילט לקבע את מעמדו כאחד מעמודי התווך של תעשיית ,מוזיקת העולם".

צ'ראלי גילט משאיר בלכתו תעשייה משגשגת של אמנים מצוינים מרחבי העולם אשר ממלאים אולמות הרחק מארצות המוצא שלהם. המהפכה הדיגיטאלית מאפשרת לקהל רחב להחשף לטעמים חדשים ולהחליט בעצמו היכן לשים את תשומת הלב המוזיקאלית שלו. את מקומו של צ'ארלי יתפסו אחרים אבל את שעשה לא יקח ממנו איש.

פאריסון יוצא לחופשה

עבדכם הנאמן טס לריו דה ז'אנירו לטובת עבודה (ממש רחמים..). בינתיים הבלוג יוצא לחופשה קצרה בת שבוע. מקווה לחזור עם חומרים חדשים מברזיל....

חדש לאלכסנדר אבראו

שיר חדש לאלכסנדר אבראו ולהקת השנה של 2009 - Havana d'primera.

El palo mas duro יהיה חלק מהאלבום השני של הלהקה והוא כבר עושה את דרכו לצמרת המצעדים.

הלהקה שנמצאת כעת בסיבוב הופעות באירופה הונצחה בעדשת המצלמה של הצלם הצרפת אלן סומבג והנה התוצאה

http://www.apsaraimages.com/galeries/201003HDP/

רוברטו פונסקה

לפני שבוע כתבתי על פרויקט Havana Cultura שהפיק ג'יל פיטרסון בשיתוף עם הפסנתרן רוברטו פונסקה.

את פונסקה ראיתי לראשונה על במה כאשר ליווה את אברהים פרר המנוח בסיבוב ההופעות האחרון שלו בצרפת (2005). מכיוון שפרר הקשיש לא יכל להחזיק הופעה מלאה הוא ירד להפסקה של חצי שעה ופינה את הבמה לקרלוס קלונגה האנרגטי שביצע ביחד עם הלהקה שירים מתוך אלבום המחווה של מנואל "גואחירו" מיראבל לארסניו רודריגז.

אחד השירים החביבים עלי באלבום הוא Me Bote De Guano אשר משלב בין הקול המדהים של קלונגה ונגינת הפסנתר של רוברטו פונסקה.

לאחרונה מצאתי קליפ המתעד את הביצוע המדובר.

Fela!

אם מזדמן לכם לבקר בניו-יורק, אל תפספסו את המחזמר Fela! שמספר את סיפורו של גדול זמרי אפריקה - פלה קוטי (Fela Kuti). המחזמר שהופק בין השאר ע"י הראפר ג'אי זי משופע בריקודים ובמוסיקה שמנוגנת מידי ערב על ידי להקת אנטיבלס המעולה. הביקורות המהללות והקהל שיוצא מגדרו, גרמו למפיקים להכות בברזל בעודו חם ובקרוב הם מבטיחים לנו סרט באורך מלא על חייו.

פלה (34-97) ,נחשב לאבי הAfrobeat, מקצב המשלב מוזיקת ג'אז, פאנק ומוטיבים אפריקאים. הפופולאריות האדירה לה זכה והמודעות הפוליטת המפותחת שלו גרמו לו לאין ספר התנגשויות עם המשטר בניגריה. הוא נפטר בשנת 97 כתוצאה ממחלת האידס.

קישור לסרט דוקומנטרי על חייו של פלה קוטי

הסוד בעיניהם

אמור לי שהסוד בעיניהם (El secreto de sus ojos), הסרט הארגנטינאי שזכה באוסקר בקטגורית הסרט הזר הטוב ביותר הוא מצוין.

עלילת הסרט נסובה סביב פרשיית רצח עלומה שמטרידה את מנוחתו של עובד בית משפט המגיע לגיל פרישה. החלטתו לכתוב רומן בהשראת הפרשה מחזירה אותו לשנות השבעים, תקופה אפילה בתולדות ארגנטינה, המשמשת כרקע לסרט.

עד שהסרט יגיע לאקרנים בארץ נאלץ להסתפק בטרילר

33

לפני מספר חודשים כתבתי על להקת סלסה מצוינת שמגיעה מקולומביה - La 33. את הפוסט כתבתי לאחר שנחשפתי לגרסאת הכיסוי המצוינת שביצעה הלהקה בהופעה לשיר "רוקסן" של להקת פוליס.

והנה, כאילו נשמעה תפילתי וחברי הלהקה הקליטו את גרסאת הכיסוי הנהדרת הזאת ושילבו אותה באלבומם החדש - Ten Cuidaudo (הזהר), השלישי במספר.

מי שאהב את הדיסקים הקודמים של הלהקה, לא יתאכזב. מרבית השירים מתאימים לרחבת הריקודים ,נהנים מהפקת קול מהוקצעת ועיבודי Salsa Dura שמזכירים הרבה יותר את ניו יורק מאשר את סצינת הסלסה העיפה בקולומביה.

בנוסף לרוקסן מכיל האלבום מספר להיטים בטוחים דוגמת Me quedo ו Salsa Resucito ומצליח להשאר מענין גם לאחר רגעי השיא.

לדעת זה לפעמים כואב...

האתר של world press photo מציג את הזוכים בפרס הצילום של שנת 2009. תמונות מרהיבות שצולמו בכל רחבי העולם ותופסות רגעים מיוחדים. התמונות הטובות מציעות פרספקטיבה שונה מזו של העין האנושית.

קשה לצפיה במיוחד לנוכח התיעוד של הסבל והרוע בעולם.

http://www.worldpressphoto.org/index.php?option=com_photogallery&task=blogsection&id=20&Itemid=257&bandwidth=high

לא רק סון...

ג'יל פיטרסון נחשב לאחד מתקליטני מוזיקת העולם הידועים בעולם. פיטרסון, תושב לונדון, הפיק עד כה מספר אלבומים המכילים עיבודים ופרשנות משלו למוזיקה מקומית בארצות שונות ברחבי העולם. הפרויקט האחרון שלו , אלבום כפול המכיל עיבודים לשירי סלסה משנות ה-70 אינו מהחביבים עלי אבל בעקבותיו הוא נחשף למוזיקה אפרו קובנית, נסע לקובה והקליט תקליט יוצא דופן.

Havana-Cultura הוא אלבום כפול אשר נותן במה למתרחש בסצינת המוסיקה הקובנית העכשוית.

חלקו הראשון של האלבום מבוסס על הרכב נגנים יוצא דופן: חויאר זלבה - כל נשיפה, רמסס רודריגז - כל הקשה, עומר סוסה -בס. את ההרכב מוביל אחד הפסנתרנים המוכשרים ביותר בקובה - Roberto Fonseca. מרבית הקטעים הם קטעי לאטינ ג'אז מודרנים המשלבים השפעות של רומבה, סון והיפ הופ. הרוח הרעננה שנושבת מהקטעים והוירטואזיות של הנגנים מזכירה במידה רבה את תחילת דרכה של להקת העל Irakere שהוציאה מקרבה ענקים כצ'וצו' ואלדז, ארתורו סאנדובל, פאקיטו ד'ריברה ועוד.

חלקו השני של האלבום מוקדש לראפ על שלל גווניו ומורכב מקטעים שהוקלטו בידי מיטב האמנים הצעירים הפועלים כיום בקובה. כולם נבחרו על ידי ג'יל פטרסון והוזמנו להקליט. לצד הרכבי רגאטון ידועים כמו Gente de Zona, ו-Cubanito 2002 שמחתי לגלות אמנים מוכשרים כמו Danay שעושה היפ הופ קובני א-לה-בריסטול בסגנון שמזכיר מאוד את Massive Attack ו- Oggueere שמשלבים הרמוניות קוליות מלודרמטיות ומזכירים הרכבי ראפ אמריקאים כמו Wu-tang clan. גם Pepito, לשעבר הזמר המוביל בהרכב של פופי פדרוסו, מתארח בקטע נפלא של ההרכב Doble Filo.

אגב, הגוף שעזר לממן את הפרויקט קרוי Havana Cultura ויש לו אתר מצוין בו ניתן להזין לכל הרצועות וגם לצפות בקטעי וידאו המציגים את האמנים השונים בפרויקט. מטרת הארגון היא להראות לעולם המערבי שיש בקובה אמנות עכשוית איכותית בעלת קול יחודי.

לסיכום, שאפפפפפוווווווווו לג'יל פטרסון על החוש המוזיקאלי וההפקה האיכותית (אולפני אגרם, איך לא?). כולי תקווה שהפרויקט יראה לעולם המערבי שיש במוזיקה הקובנית עושר מוזיקאלי שחורג מגבולות ה"בוואנה ויסטה סושיאל קלאב" מומלץ מאוד.

Gilles Peterson presents Havana Cultura / The project

אלבום חדש ל- Orquesta Reve

בשעה טובה הסתימה הקלטת האלבום החדש של Orquesta Reve. האלבום De que estamos hablando מכיל 12 קטעים ולדברי מקורבים הוא אף יותר טוב מאלבומם האחרון והמצוין Fresquesito . הלהקה מציגה לראשונה בתולדותיה זמרת בשם Suzel והיא נסמכת בעיקר על היכולות המוזיקלאיות של Aisar שעיבד את מרבית הרצועות. מי שעוקב אחר רווה יזהה מייד ששם האלבום הוא מחווה לקריאת הקרב של אליטו.

תאריך היציאה של האלבום אינו ידוע. בינתיים ניתן לשמוע קטעים מהאלבום בבלוג המצוין timbaporsiempre.

Est-ce que ca va

יש משהו במוזיקת פאנק-רוק אפריקאי שמיצר אנרגיות טובות ומצליח להזיז אנשים גם אם הם לא ממש מכירים את המוזיקה או המילים. אני מניח שמרבית האנשים שמילאו את הזאפה קלאב ביום חמישי, לא הבינו את מילות השירים של אמאדו ומרים, הצמד ממאלי (כן, כן, אני יודע שהם עוורים ועבדו עם מאנו צ'או..) שכיבד אותנו בנוכחותו, ובכל זאת נוצר הרושם שמרביתם נהנו מאוד מההופעה.

אולי זה ההקפדה ששיר לא יעבור את מכסת שלושת האקורדים אולי זה העיבודים המקפיצים אשר נתפרו לליין מוכשר של נגני בס,תופים וכלי הקשה שהפכו כל ביט לתענוג ואולי זה האנרגיות הטובות והקהל הצמא למוזיקה אפריקאית איכותית שכה נדירה במחוזותינו.

מרבית ההופעה התבססה על שני אלבומי האולפן האחרונים של אמאדו ומירים - Dimanch a Bamako

ו- Welcome to Mali אבל היא כללה גם להיטים מאלבומים מוקדמים יותר כמו Je pense a toi. הביצוע המרגש ביותר לטעמי היה ל-Sabali, מתוך Welcome to Mali, בו החליף עיבוד מינימליסטי של גטרה חשמלית ושירה עיבוד מקורי רב פירוטכניקה ואלקטרוניקה.

כבוד גדול למארגנים שהביאו את הצמד המוכשר ולזאפה שהוכיח את עצמו כמקום מצוין לראות בו הופעות מסוג זה.

קרנבל 2010 - לא רק ברזיל

כמידי שנה מפרסם האתר Boston.com מבחר תמונות מפסטיבלים שונים שנערכו ברחבי העולם.

גם השנה התמונות מרהיבות ומצליחות להצית את הדימיון:

http://www.boston.com/bigpicture/2010/02/carnival_2010.html

ולפעמים החגיגה נגמרת...

קרנבל 2010 בברזיל הסתיים בהצלחה לאחר ש-730 אלף תיירים הצטרפו למיליוני ברזילאים במרחץ זיעה מטורף בטמפרטורות ממוצעות של מעל לארבעים מעלות.

מלבד החום המופלג, ייזכר הקרנבל של 2010 דווקא בזכות תמונה אחת עצובה של ילדה מבוהלת בזרועות אביה

בית הספר לסמבה Viraduro שבחר בJulia Lira ,ילדה בת שבע, לתפקיד מלכת המתופפים, דורג במקום האחרון והודח מהליגה הגבוהה. מה שנועד להיות גימיק מנצח התגלה כבחירה מביכה כאשר הילדה פרצה בבכי לעיני המצלמות בדיוק ברגעים המכריעים בתחרות.

בית הספר לסמבה, Unidos de Tijuca אחד משלושת המוסדות הותיקים ביותר, שבר בצורת של 74 שנה והוכרז כמנצח. הנושא אותו בחר בית הספר להציג הוא "זה סוד" ובמסגרתו הוא הציג תעלומות שונות בעולם. לא ברור מה הקשר אבל דווקא החלק המרשים ביותר במופע היה רקדנים מחופשים לבטמן וספידרמן.

למרות התצוגה המרשימה של בתי הספר לסמבה, עיריית ריו צריכה לשפר את יכולות הארגון שלה באופן משמעותי לקראת המונדיאל.

החום המופלג גרם לצריכה מוגברת של מים ובירה אשר זירזו את חילוף החומרים. לטובת החוגגים בריו הועמדו כ-4,000 שירותים כימים (1 לכל 625 חוגגים), אשר לא נוקו במהלך החגיגות. המסעדות גבו בין דולר לשלושה עבור שימוש בשירותים ותורים ארוכים שהשתרכו עודדו את הטלת המים ברחובות. צחנה עזה של שתן צרבה את אפם של אלפי החוגגים והותירה בסימן שאלה את יכולת המארגנים להתמודד עם אירוח המונדיאל ב-2014.

קרנבל 2010

היום לכבוד שיא הקרנבל שלושת השירים של בתי הספר לסמבה המובילים בריו. השירים שנכתבו במיוחד לקרנבל מושמעים ללא הרף במשך החודשים שקדמו לקרנבל וכעת כולם מדקלמים אותם בעל פה.

Beja Flor

Mangueira

Portela

שעתה היפה של מריה בטניה

קשה לשמור על רמה אחידה במשך למעלה מארבעים שנות קריירה. מריה בטאניה (Maria Bethania), שלדעת רבים נחשבת לגברת הראשונה של המוסיקה הפופולארית בברזיל (MPB), אינה יוצאת דופן.

באופן אישי לא תמיד התחברתי לאלבומים של בטניה שחטאו לטעמי בעודף פאתוס אולם בשני אלבומי האולפן האחרונים

שהוציאה בטניה Tua ו-Encanteria היא חוזרת למקורות ומסתמכת על עיבודים פחות פומפוזים ושירה מינימליסטית .

Tua הוא אלבום שכולו שירי אהבה והאוירה בו נוגה כיאה לכובד הנושא. מי שאוהב פריטת גיטרה מתגעגעת, אקורדיאון מנחם ופסנתר של שעת לילה מאוחרת ימצא את מבוקשו.

Saudade ,אחד השירים היפים בדיסק, הוא דואט עם זמר הרוק המצליח- Lenine. עוד כתבו והלחינו, דורי קאימי, פאולינו סזאר, אדריאנה קלקאנוטו ואדוארדו אונטס.

לעומתו Encanteria הוא רבה יותר קליל ומחויך. מרבית השירים הם בסגנון סמבה דה רודה, וסמבה מקומבה אשר הלחין וכתב רוקה פרירו שנחשב לבן טיפוחיה של בטניה. בנוסף מבצעת בטניה גם שירים של מלחינים ותיקים דוגמת אדית דה פראטו וחימה אלם. אי אפשר להמלט משיתוף הפעולה המסורתי עם קיטנו ולוסו (אחיה) וג'ילברטו ג'יל בשיר Saudade dela אשר תופס את האוזן כבר משמיעה ראשונה.

מי שאוהב את בטניה יאהב את שני האלבומים לאלו שפחות אני ממליץ על Encanteria.

קרנבל 2010

בניגוד לשמם, בתי ספר לסמבה אינם מקומות בהם מלמדים לרקוד סמבה.

בתי ספר לסמבה הם מוסדות שכונתיים אשר מקיימים שלל פעילויות חברתיות שהבולטת שבהן היא הכנה למצעד התחרותי שנערך פעם בשנה בעת הקרנבל.

ישנם בתי ספר לסמבה בכל ברזיל, אבל המפורסמים ביותר נמצאים בריו דה ז'אנירו.

הקרנבל נחגג בריו דה ז 'ניירו במשך מאות שנים, אולם בתי הספר לסמבה הראשונים הופיעו לראשונה ב-1920.

כמו מרבית הדברים הטובים בברזיל, גם מסורת זו הגיעה ממדינת באהיה. בסוף המאה ה -19, הגיעו לריו מהגרים ממדינת באהיה, ואיתם מסורות אפריקאיות כמו קנדומבלה (דת אפריקאית) וסמבה. המהגרים השתכנו במשכנות העוני של ריו במרכז העיר אשר זכו לכינוי "ליטל אפריקה ', והקימו מרכזי דת אשר בהם קיימו את טקסי הקנדומבלה ורקדו סמבה.

מצעד בתי הספר לסמבה, כפי שמוכר לנו כיום החל את דרכו במאה ה-19. כבר אז נקבעו מרבית הסממנים המוכרים לנו כיום: נושא לכל קבוצה, זוג רקדנים נושא דגל ופסלים ענקים אשר נישאים בידי אנשי הקבוצה.

הקבוצה הראשונה שקראה לעצמה בית ספר לסמבה הייתה קבוצה המכונה Deixa Falar, ממחוז Estácio. מקום המפגש של הקבוצה בו קויימו החזרות לקרנבל היה ליד בית ספר לילדים. בשנת 1920 החליטה הקבוצה לשוות לחזרות לקרנבל גוון רשמי יותר ולכן אומץ השם- Escola do Samba Deixa Falar.

לא עבר זמן רב וקבוצה שניה בשם Mangueira הוסיפה גם היא את הקדומת המכובדת והשאר היסטוריה. Mangueira נחשבת עד היום לבית הספר הותיק ביותר (Deixa Falar פורקה והוקמה מספר שנים לאחר מכן מחדש) .
ב-1930 נערכה לראשונה תחרות בין חמישה בתי ספר שפעלו בריו. ב-1932 גדל מספר בתי הספר ל-19 והמצעד קיבל חסות מסחרית מצד קבוצת המדיה הגדולה בברזיל .

כיום, פועלים בריו דה ז'ניירו למעלה מ -70 בתי ספר סמבה אורגנים ב-6 ליגות תחרותיות . בתי הספר המשתייכים לשלושת הליגות הראשונות מופיעים ב-Sambodromo, שדרה מיוחדת אשר נבנתה במיוחד למצעד.כל שאר בתי הספר צועדים ברחובות. ההכנות לקרנבל נמשכות במשך כל השנה וכוללות בחירת נושא, עיצוב במות ותלבושות וכתיבת מוזיקה. בתי הספר מתחרים זה בזה ומקבלים ניקוד לפיו נקבע מקומו בשנה הבאה. המקום הגבוה ביותר עולה ליגה והנמוך יורד.

בתי הספר המופיעים ב-Sambodromo משקיעים במהלך השנה תקציבי ענק המאפשרים להם להפיק מערך הכולל בין 3000 ל 5000 רקדנים ונגנים המלווים בין 6 ל 8 במות ענק נישאות.

הניקוד נקבע על פי שורה של קריטריונים כמו תיאם, אסתטיקה, יכולת מוזיקאלית ועוד' כאשר על כל בית ספר להוכיח את יכולתו במשך 75 דקות.

כשבוע לאחר מכן צועדים ששת בתי הספר הטובים ביותר בארוע שנחשב לססגוני בתבל - מצעד המנצחות.

בשנים האחרונות הפך הקרנבל לעסק כלכלי המכניס מיליונים לבעלי בתי הספר. ההכנסות מגיעות ממכירת כרטיסים ללילות סמבה , זכויות שידור ונותני חסויות. כרטיסים למצעד המנצחות במקומות טובים יכולים להאמיר לאלפי דולארים.

בשנת 2005 הוקמה "עיר הסמבה" בה מרוכזים כל יחידות היצור וההפקה של בתי הספר השונים. עיר הסמבה פתוחה למבקרים המעוניינים להתרשם מההכנות הקדחתניות המתרחשות לאורך השנה.

בנוסף מחזיק כל בית ספר באולם ריקודים בו מתכנסים מידי שבוע להקות המתופפים העצומות ומנגנות סמבה לקהל המעריצים של הבית ספר. המקומות הללו עדין קשורים בטבורם לקהילה בה הם פועלים והם משמשים פלטפורמה לקידום נושאים חברתיים המטרידים את תושבי השכונה.

קרנבל 2010 - הספירה לאחור

עוד ימים מספר תחל החגיגה הגדולה בתבל ואני אעקוב כרגיל בהנאה מהולה בקנאה.

בינתיים מתפתחת לה מיני שערוריה בברזיל כאשר בית הספר לסמבה Viradouro בוחר בילדה בת 7 לתפקיד מלכת המתופפים (rainha da bateria) תפקיד אותו ממלאת באופן מסורתי יפהפיה אקזוטית שהמיניות נוטפת ממנה.

פאנק אפרו-קובני

בימים אלו, פאלו (Palo) הוא ללא ספק ההרכב הכי "גזעי" בפלי ליסט שלי. אלבום הבכורה שלהם This is Afro-Cuban Funk הוא מעין שילוב של פאנק אפריקאי משנות ה-70 (פלה קוטי, מאנו דיבנגו סטייל) וראפ קובני עכשוי. השילוב של השניים הינו סקסי להחריד ויוצר את אחד האלבומים המענינים ביותר ששמעתי לאחרונה. בניגוד גמור למוזיקה העכשוית שחברי ההרכב מיצרים הם נראים כאילו נלקחו הישר ממופע המרכזי ב"ספינת האהבה"

אבל כאמור אל תיתנו למראה עינים להטעות אתכם - יש לחברה האלה הרבה מה להציע. אחד הדיסקים המומלצים ביותר של הזמן האחרון.