עקוב אחרי - סוהא טורביון

סוהא טורביון (Soha Tourbillon), בת להורים ממוצא אלג'יראי, בילתה את מרבית חייה במארסי שם נחשפה לבליל של השפעות מוסיקאליות אותם היא משלבת בכשרון רב במוסיקה שלה. אם תהיתם איך לורין היל היתה נשמעת בצרפתית אתם מוזמנים להאזין לאלבומה הראשון ,D'ici et d'ailleurs, שיצא כבר לפני 3 שנים.

הקול העמוק של טורבייון, והעיבודים האקוסטים שמשלבים אקורדיאון וגיטרה עם ביטים עדכנים יוצרים אלבום מעניין שנע על

המתח הבילתי אפשרי שבין R&B, היפ הופ, פופ ושירת שאנסון צרפתית ומקצבים לטינים.

התוצאה מוצלחת מאוד ומעוררת חשק לשמוע עוד. מבטיח לעקוב...

להורדת האלבום

הספד

בניגוד לתעשיית המוזיקה המערבית, תת הז'אנר "מוזיקת עולם" אינו משופע בליבלים אגרסיבים, בעלי נוכחות בינלאומית המאפשרת להם להכתיב לקהל את הלהיט התורן הבא. שרשרת ההפצה נסמכת בעיקר על שדרני רדיו, עורכי פורטלים אינטרנטים כמו mondomix.com ובלוגרים דוגמת עבדכם הנאמן, שיביאו את קולם של האמנים מהשוק המקומי אל הזירה הבינלאומית. צ'ארלי גילט, שדרן רדיו שהלך השבוע לעולמו, היווה נדבך חשוב ביותר ביותר בשרשרת ההפצה שתוארה לעיל.

באחד הראיונות שהעניק לפני מותו , ציין גילט את הופעותו של יוסו נאד'ור בשנת 1984 כנקודת המפנה בקרירה שלו. מאז הוא החל עוסק במה שלימים יכונה "מוזיקת עולם". את האמנים הרבים ש"גילה" לאזנים מערביות נהג לחשוף בתוכנית שבועית ב BBC רדיו 3, ויותר מאוחר באתר הנושא את שמו. בימים שלפני השפע הדיגיטאלי היה צורך באנשים כמו צ'ארלי שיבררו את החומרים הטובים וידחפו אותם למאזינים מעל לכל במה אפשרית. בשביל לעשות זאת, יש צורך בתשוקה אמיתית למקצוע, רצון בילתי נידלה לחקור, סבלנות ומעל לכל, פתיחות לאחר. תכונות אלה עזרו לצ'ארלי גילט לקבע את מעמדו כאחד מעמודי התווך של תעשיית ,מוזיקת העולם".

צ'ראלי גילט משאיר בלכתו תעשייה משגשגת של אמנים מצוינים מרחבי העולם אשר ממלאים אולמות הרחק מארצות המוצא שלהם. המהפכה הדיגיטאלית מאפשרת לקהל רחב להחשף לטעמים חדשים ולהחליט בעצמו היכן לשים את תשומת הלב המוזיקאלית שלו. את מקומו של צ'ארלי יתפסו אחרים אבל את שעשה לא יקח ממנו איש.

פאריסון יוצא לחופשה

עבדכם הנאמן טס לריו דה ז'אנירו לטובת עבודה (ממש רחמים..). בינתיים הבלוג יוצא לחופשה קצרה בת שבוע. מקווה לחזור עם חומרים חדשים מברזיל....

חדש לאלכסנדר אבראו

שיר חדש לאלכסנדר אבראו ולהקת השנה של 2009 - Havana d'primera.

El palo mas duro יהיה חלק מהאלבום השני של הלהקה והוא כבר עושה את דרכו לצמרת המצעדים.

הלהקה שנמצאת כעת בסיבוב הופעות באירופה הונצחה בעדשת המצלמה של הצלם הצרפת אלן סומבג והנה התוצאה

http://www.apsaraimages.com/galeries/201003HDP/

רוברטו פונסקה

לפני שבוע כתבתי על פרויקט Havana Cultura שהפיק ג'יל פיטרסון בשיתוף עם הפסנתרן רוברטו פונסקה.

את פונסקה ראיתי לראשונה על במה כאשר ליווה את אברהים פרר המנוח בסיבוב ההופעות האחרון שלו בצרפת (2005). מכיוון שפרר הקשיש לא יכל להחזיק הופעה מלאה הוא ירד להפסקה של חצי שעה ופינה את הבמה לקרלוס קלונגה האנרגטי שביצע ביחד עם הלהקה שירים מתוך אלבום המחווה של מנואל "גואחירו" מיראבל לארסניו רודריגז.

אחד השירים החביבים עלי באלבום הוא Me Bote De Guano אשר משלב בין הקול המדהים של קלונגה ונגינת הפסנתר של רוברטו פונסקה.

לאחרונה מצאתי קליפ המתעד את הביצוע המדובר.

Fela!

אם מזדמן לכם לבקר בניו-יורק, אל תפספסו את המחזמר Fela! שמספר את סיפורו של גדול זמרי אפריקה - פלה קוטי (Fela Kuti). המחזמר שהופק בין השאר ע"י הראפר ג'אי זי משופע בריקודים ובמוסיקה שמנוגנת מידי ערב על ידי להקת אנטיבלס המעולה. הביקורות המהללות והקהל שיוצא מגדרו, גרמו למפיקים להכות בברזל בעודו חם ובקרוב הם מבטיחים לנו סרט באורך מלא על חייו.

פלה (34-97) ,נחשב לאבי הAfrobeat, מקצב המשלב מוזיקת ג'אז, פאנק ומוטיבים אפריקאים. הפופולאריות האדירה לה זכה והמודעות הפוליטת המפותחת שלו גרמו לו לאין ספר התנגשויות עם המשטר בניגריה. הוא נפטר בשנת 97 כתוצאה ממחלת האידס.

קישור לסרט דוקומנטרי על חייו של פלה קוטי

הסוד בעיניהם

אמור לי שהסוד בעיניהם (El secreto de sus ojos), הסרט הארגנטינאי שזכה באוסקר בקטגורית הסרט הזר הטוב ביותר הוא מצוין.

עלילת הסרט נסובה סביב פרשיית רצח עלומה שמטרידה את מנוחתו של עובד בית משפט המגיע לגיל פרישה. החלטתו לכתוב רומן בהשראת הפרשה מחזירה אותו לשנות השבעים, תקופה אפילה בתולדות ארגנטינה, המשמשת כרקע לסרט.

עד שהסרט יגיע לאקרנים בארץ נאלץ להסתפק בטרילר

33

לפני מספר חודשים כתבתי על להקת סלסה מצוינת שמגיעה מקולומביה - La 33. את הפוסט כתבתי לאחר שנחשפתי לגרסאת הכיסוי המצוינת שביצעה הלהקה בהופעה לשיר "רוקסן" של להקת פוליס.

והנה, כאילו נשמעה תפילתי וחברי הלהקה הקליטו את גרסאת הכיסוי הנהדרת הזאת ושילבו אותה באלבומם החדש - Ten Cuidaudo (הזהר), השלישי במספר.

מי שאהב את הדיסקים הקודמים של הלהקה, לא יתאכזב. מרבית השירים מתאימים לרחבת הריקודים ,נהנים מהפקת קול מהוקצעת ועיבודי Salsa Dura שמזכירים הרבה יותר את ניו יורק מאשר את סצינת הסלסה העיפה בקולומביה.

בנוסף לרוקסן מכיל האלבום מספר להיטים בטוחים דוגמת Me quedo ו Salsa Resucito ומצליח להשאר מענין גם לאחר רגעי השיא.

לדעת זה לפעמים כואב...

האתר של world press photo מציג את הזוכים בפרס הצילום של שנת 2009. תמונות מרהיבות שצולמו בכל רחבי העולם ותופסות רגעים מיוחדים. התמונות הטובות מציעות פרספקטיבה שונה מזו של העין האנושית.

קשה לצפיה במיוחד לנוכח התיעוד של הסבל והרוע בעולם.

http://www.worldpressphoto.org/index.php?option=com_photogallery&task=blogsection&id=20&Itemid=257&bandwidth=high

לא רק סון...

ג'יל פיטרסון נחשב לאחד מתקליטני מוזיקת העולם הידועים בעולם. פיטרסון, תושב לונדון, הפיק עד כה מספר אלבומים המכילים עיבודים ופרשנות משלו למוזיקה מקומית בארצות שונות ברחבי העולם. הפרויקט האחרון שלו , אלבום כפול המכיל עיבודים לשירי סלסה משנות ה-70 אינו מהחביבים עלי אבל בעקבותיו הוא נחשף למוזיקה אפרו קובנית, נסע לקובה והקליט תקליט יוצא דופן.

Havana-Cultura הוא אלבום כפול אשר נותן במה למתרחש בסצינת המוסיקה הקובנית העכשוית.

חלקו הראשון של האלבום מבוסס על הרכב נגנים יוצא דופן: חויאר זלבה - כל נשיפה, רמסס רודריגז - כל הקשה, עומר סוסה -בס. את ההרכב מוביל אחד הפסנתרנים המוכשרים ביותר בקובה - Roberto Fonseca. מרבית הקטעים הם קטעי לאטינ ג'אז מודרנים המשלבים השפעות של רומבה, סון והיפ הופ. הרוח הרעננה שנושבת מהקטעים והוירטואזיות של הנגנים מזכירה במידה רבה את תחילת דרכה של להקת העל Irakere שהוציאה מקרבה ענקים כצ'וצו' ואלדז, ארתורו סאנדובל, פאקיטו ד'ריברה ועוד.

חלקו השני של האלבום מוקדש לראפ על שלל גווניו ומורכב מקטעים שהוקלטו בידי מיטב האמנים הצעירים הפועלים כיום בקובה. כולם נבחרו על ידי ג'יל פטרסון והוזמנו להקליט. לצד הרכבי רגאטון ידועים כמו Gente de Zona, ו-Cubanito 2002 שמחתי לגלות אמנים מוכשרים כמו Danay שעושה היפ הופ קובני א-לה-בריסטול בסגנון שמזכיר מאוד את Massive Attack ו- Oggueere שמשלבים הרמוניות קוליות מלודרמטיות ומזכירים הרכבי ראפ אמריקאים כמו Wu-tang clan. גם Pepito, לשעבר הזמר המוביל בהרכב של פופי פדרוסו, מתארח בקטע נפלא של ההרכב Doble Filo.

אגב, הגוף שעזר לממן את הפרויקט קרוי Havana Cultura ויש לו אתר מצוין בו ניתן להזין לכל הרצועות וגם לצפות בקטעי וידאו המציגים את האמנים השונים בפרויקט. מטרת הארגון היא להראות לעולם המערבי שיש בקובה אמנות עכשוית איכותית בעלת קול יחודי.

לסיכום, שאפפפפפוווווווווו לג'יל פטרסון על החוש המוזיקאלי וההפקה האיכותית (אולפני אגרם, איך לא?). כולי תקווה שהפרויקט יראה לעולם המערבי שיש במוזיקה הקובנית עושר מוזיקאלי שחורג מגבולות ה"בוואנה ויסטה סושיאל קלאב" מומלץ מאוד.

Gilles Peterson presents Havana Cultura / The project

אלבום חדש ל- Orquesta Reve

בשעה טובה הסתימה הקלטת האלבום החדש של Orquesta Reve. האלבום De que estamos hablando מכיל 12 קטעים ולדברי מקורבים הוא אף יותר טוב מאלבומם האחרון והמצוין Fresquesito . הלהקה מציגה לראשונה בתולדותיה זמרת בשם Suzel והיא נסמכת בעיקר על היכולות המוזיקלאיות של Aisar שעיבד את מרבית הרצועות. מי שעוקב אחר רווה יזהה מייד ששם האלבום הוא מחווה לקריאת הקרב של אליטו.

תאריך היציאה של האלבום אינו ידוע. בינתיים ניתן לשמוע קטעים מהאלבום בבלוג המצוין timbaporsiempre.

Est-ce que ca va

יש משהו במוזיקת פאנק-רוק אפריקאי שמיצר אנרגיות טובות ומצליח להזיז אנשים גם אם הם לא ממש מכירים את המוזיקה או המילים. אני מניח שמרבית האנשים שמילאו את הזאפה קלאב ביום חמישי, לא הבינו את מילות השירים של אמאדו ומרים, הצמד ממאלי (כן, כן, אני יודע שהם עוורים ועבדו עם מאנו צ'או..) שכיבד אותנו בנוכחותו, ובכל זאת נוצר הרושם שמרביתם נהנו מאוד מההופעה.

אולי זה ההקפדה ששיר לא יעבור את מכסת שלושת האקורדים אולי זה העיבודים המקפיצים אשר נתפרו לליין מוכשר של נגני בס,תופים וכלי הקשה שהפכו כל ביט לתענוג ואולי זה האנרגיות הטובות והקהל הצמא למוזיקה אפריקאית איכותית שכה נדירה במחוזותינו.

מרבית ההופעה התבססה על שני אלבומי האולפן האחרונים של אמאדו ומירים - Dimanch a Bamako

ו- Welcome to Mali אבל היא כללה גם להיטים מאלבומים מוקדמים יותר כמו Je pense a toi. הביצוע המרגש ביותר לטעמי היה ל-Sabali, מתוך Welcome to Mali, בו החליף עיבוד מינימליסטי של גטרה חשמלית ושירה עיבוד מקורי רב פירוטכניקה ואלקטרוניקה.

כבוד גדול למארגנים שהביאו את הצמד המוכשר ולזאפה שהוכיח את עצמו כמקום מצוין לראות בו הופעות מסוג זה.

קרנבל 2010 - לא רק ברזיל

כמידי שנה מפרסם האתר Boston.com מבחר תמונות מפסטיבלים שונים שנערכו ברחבי העולם.

גם השנה התמונות מרהיבות ומצליחות להצית את הדימיון:

http://www.boston.com/bigpicture/2010/02/carnival_2010.html

ולפעמים החגיגה נגמרת...

קרנבל 2010 בברזיל הסתיים בהצלחה לאחר ש-730 אלף תיירים הצטרפו למיליוני ברזילאים במרחץ זיעה מטורף בטמפרטורות ממוצעות של מעל לארבעים מעלות.

מלבד החום המופלג, ייזכר הקרנבל של 2010 דווקא בזכות תמונה אחת עצובה של ילדה מבוהלת בזרועות אביה

בית הספר לסמבה Viraduro שבחר בJulia Lira ,ילדה בת שבע, לתפקיד מלכת המתופפים, דורג במקום האחרון והודח מהליגה הגבוהה. מה שנועד להיות גימיק מנצח התגלה כבחירה מביכה כאשר הילדה פרצה בבכי לעיני המצלמות בדיוק ברגעים המכריעים בתחרות.

בית הספר לסמבה, Unidos de Tijuca אחד משלושת המוסדות הותיקים ביותר, שבר בצורת של 74 שנה והוכרז כמנצח. הנושא אותו בחר בית הספר להציג הוא "זה סוד" ובמסגרתו הוא הציג תעלומות שונות בעולם. לא ברור מה הקשר אבל דווקא החלק המרשים ביותר במופע היה רקדנים מחופשים לבטמן וספידרמן.

למרות התצוגה המרשימה של בתי הספר לסמבה, עיריית ריו צריכה לשפר את יכולות הארגון שלה באופן משמעותי לקראת המונדיאל.

החום המופלג גרם לצריכה מוגברת של מים ובירה אשר זירזו את חילוף החומרים. לטובת החוגגים בריו הועמדו כ-4,000 שירותים כימים (1 לכל 625 חוגגים), אשר לא נוקו במהלך החגיגות. המסעדות גבו בין דולר לשלושה עבור שימוש בשירותים ותורים ארוכים שהשתרכו עודדו את הטלת המים ברחובות. צחנה עזה של שתן צרבה את אפם של אלפי החוגגים והותירה בסימן שאלה את יכולת המארגנים להתמודד עם אירוח המונדיאל ב-2014.

קרנבל 2010

היום לכבוד שיא הקרנבל שלושת השירים של בתי הספר לסמבה המובילים בריו. השירים שנכתבו במיוחד לקרנבל מושמעים ללא הרף במשך החודשים שקדמו לקרנבל וכעת כולם מדקלמים אותם בעל פה.

Beja Flor

Mangueira

Portela

שעתה היפה של מריה בטניה

קשה לשמור על רמה אחידה במשך למעלה מארבעים שנות קריירה. מריה בטאניה (Maria Bethania), שלדעת רבים נחשבת לגברת הראשונה של המוסיקה הפופולארית בברזיל (MPB), אינה יוצאת דופן.

באופן אישי לא תמיד התחברתי לאלבומים של בטניה שחטאו לטעמי בעודף פאתוס אולם בשני אלבומי האולפן האחרונים

שהוציאה בטניה Tua ו-Encanteria היא חוזרת למקורות ומסתמכת על עיבודים פחות פומפוזים ושירה מינימליסטית .

Tua הוא אלבום שכולו שירי אהבה והאוירה בו נוגה כיאה לכובד הנושא. מי שאוהב פריטת גיטרה מתגעגעת, אקורדיאון מנחם ופסנתר של שעת לילה מאוחרת ימצא את מבוקשו.

Saudade ,אחד השירים היפים בדיסק, הוא דואט עם זמר הרוק המצליח- Lenine. עוד כתבו והלחינו, דורי קאימי, פאולינו סזאר, אדריאנה קלקאנוטו ואדוארדו אונטס.

לעומתו Encanteria הוא רבה יותר קליל ומחויך. מרבית השירים הם בסגנון סמבה דה רודה, וסמבה מקומבה אשר הלחין וכתב רוקה פרירו שנחשב לבן טיפוחיה של בטניה. בנוסף מבצעת בטניה גם שירים של מלחינים ותיקים דוגמת אדית דה פראטו וחימה אלם. אי אפשר להמלט משיתוף הפעולה המסורתי עם קיטנו ולוסו (אחיה) וג'ילברטו ג'יל בשיר Saudade dela אשר תופס את האוזן כבר משמיעה ראשונה.

מי שאוהב את בטניה יאהב את שני האלבומים לאלו שפחות אני ממליץ על Encanteria.

קרנבל 2010

בניגוד לשמם, בתי ספר לסמבה אינם מקומות בהם מלמדים לרקוד סמבה.

בתי ספר לסמבה הם מוסדות שכונתיים אשר מקיימים שלל פעילויות חברתיות שהבולטת שבהן היא הכנה למצעד התחרותי שנערך פעם בשנה בעת הקרנבל.

ישנם בתי ספר לסמבה בכל ברזיל, אבל המפורסמים ביותר נמצאים בריו דה ז'אנירו.

הקרנבל נחגג בריו דה ז 'ניירו במשך מאות שנים, אולם בתי הספר לסמבה הראשונים הופיעו לראשונה ב-1920.

כמו מרבית הדברים הטובים בברזיל, גם מסורת זו הגיעה ממדינת באהיה. בסוף המאה ה -19, הגיעו לריו מהגרים ממדינת באהיה, ואיתם מסורות אפריקאיות כמו קנדומבלה (דת אפריקאית) וסמבה. המהגרים השתכנו במשכנות העוני של ריו במרכז העיר אשר זכו לכינוי "ליטל אפריקה ', והקימו מרכזי דת אשר בהם קיימו את טקסי הקנדומבלה ורקדו סמבה.

מצעד בתי הספר לסמבה, כפי שמוכר לנו כיום החל את דרכו במאה ה-19. כבר אז נקבעו מרבית הסממנים המוכרים לנו כיום: נושא לכל קבוצה, זוג רקדנים נושא דגל ופסלים ענקים אשר נישאים בידי אנשי הקבוצה.

הקבוצה הראשונה שקראה לעצמה בית ספר לסמבה הייתה קבוצה המכונה Deixa Falar, ממחוז Estácio. מקום המפגש של הקבוצה בו קויימו החזרות לקרנבל היה ליד בית ספר לילדים. בשנת 1920 החליטה הקבוצה לשוות לחזרות לקרנבל גוון רשמי יותר ולכן אומץ השם- Escola do Samba Deixa Falar.

לא עבר זמן רב וקבוצה שניה בשם Mangueira הוסיפה גם היא את הקדומת המכובדת והשאר היסטוריה. Mangueira נחשבת עד היום לבית הספר הותיק ביותר (Deixa Falar פורקה והוקמה מספר שנים לאחר מכן מחדש) .
ב-1930 נערכה לראשונה תחרות בין חמישה בתי ספר שפעלו בריו. ב-1932 גדל מספר בתי הספר ל-19 והמצעד קיבל חסות מסחרית מצד קבוצת המדיה הגדולה בברזיל .

כיום, פועלים בריו דה ז'ניירו למעלה מ -70 בתי ספר סמבה אורגנים ב-6 ליגות תחרותיות . בתי הספר המשתייכים לשלושת הליגות הראשונות מופיעים ב-Sambodromo, שדרה מיוחדת אשר נבנתה במיוחד למצעד.כל שאר בתי הספר צועדים ברחובות. ההכנות לקרנבל נמשכות במשך כל השנה וכוללות בחירת נושא, עיצוב במות ותלבושות וכתיבת מוזיקה. בתי הספר מתחרים זה בזה ומקבלים ניקוד לפיו נקבע מקומו בשנה הבאה. המקום הגבוה ביותר עולה ליגה והנמוך יורד.

בתי הספר המופיעים ב-Sambodromo משקיעים במהלך השנה תקציבי ענק המאפשרים להם להפיק מערך הכולל בין 3000 ל 5000 רקדנים ונגנים המלווים בין 6 ל 8 במות ענק נישאות.

הניקוד נקבע על פי שורה של קריטריונים כמו תיאם, אסתטיקה, יכולת מוזיקאלית ועוד' כאשר על כל בית ספר להוכיח את יכולתו במשך 75 דקות.

כשבוע לאחר מכן צועדים ששת בתי הספר הטובים ביותר בארוע שנחשב לססגוני בתבל - מצעד המנצחות.

בשנים האחרונות הפך הקרנבל לעסק כלכלי המכניס מיליונים לבעלי בתי הספר. ההכנסות מגיעות ממכירת כרטיסים ללילות סמבה , זכויות שידור ונותני חסויות. כרטיסים למצעד המנצחות במקומות טובים יכולים להאמיר לאלפי דולארים.

בשנת 2005 הוקמה "עיר הסמבה" בה מרוכזים כל יחידות היצור וההפקה של בתי הספר השונים. עיר הסמבה פתוחה למבקרים המעוניינים להתרשם מההכנות הקדחתניות המתרחשות לאורך השנה.

בנוסף מחזיק כל בית ספר באולם ריקודים בו מתכנסים מידי שבוע להקות המתופפים העצומות ומנגנות סמבה לקהל המעריצים של הבית ספר. המקומות הללו עדין קשורים בטבורם לקהילה בה הם פועלים והם משמשים פלטפורמה לקידום נושאים חברתיים המטרידים את תושבי השכונה.

קרנבל 2010 - הספירה לאחור

עוד ימים מספר תחל החגיגה הגדולה בתבל ואני אעקוב כרגיל בהנאה מהולה בקנאה.

בינתיים מתפתחת לה מיני שערוריה בברזיל כאשר בית הספר לסמבה Viradouro בוחר בילדה בת 7 לתפקיד מלכת המתופפים (rainha da bateria) תפקיד אותו ממלאת באופן מסורתי יפהפיה אקזוטית שהמיניות נוטפת ממנה.

פאנק אפרו-קובני

בימים אלו, פאלו (Palo) הוא ללא ספק ההרכב הכי "גזעי" בפלי ליסט שלי. אלבום הבכורה שלהם This is Afro-Cuban Funk הוא מעין שילוב של פאנק אפריקאי משנות ה-70 (פלה קוטי, מאנו דיבנגו סטייל) וראפ קובני עכשוי. השילוב של השניים הינו סקסי להחריד ויוצר את אחד האלבומים המענינים ביותר ששמעתי לאחרונה. בניגוד גמור למוזיקה העכשוית שחברי ההרכב מיצרים הם נראים כאילו נלקחו הישר ממופע המרכזי ב"ספינת האהבה"

אבל כאמור אל תיתנו למראה עינים להטעות אתכם - יש לחברה האלה הרבה מה להציע. אחד הדיסקים המומלצים ביותר של הזמן האחרון.

קודורו

הקודורו הוא הרגאטון של אנגולה. גם כאן נטלו תקליטנים מקומים יוזמה והחלו מלבישים ביטים אלקטרונים על גבי מקצבים מקומים. הסגנון שהתקבל הוא מהיר ועצבני וזכה לכינוי "Kuduro" שפירושו "תחת קשה" בפורטוגזית. סביר להניח שהשם התקבל בעקבות הריקוד המיוחד שמלווה את הסגנון גם הוא שילוב של צעדי סמבה, ריקוד אפריקאי עם בריק דאנס מערבי.

כיום עיקר הסצינה מתקיימת בלואנדה (בירת אנגולה) ובליסבון שבפורטוגל אולם הקודורו רוכש לו יותר ויותר מאזינים על רחבות הריקודים בעולם.

הנה אחת הלהקות המצליחות בפורטוגל - Burka Som Sistema

אחד הלהיטים הגדולים :

ההוכחה שקצב הוא לא משהו נרכש - פשוט נולדים עם זה

דיגו אל סיגאלה - המשך

ואם בסיגאלה עסקינן. הנה שני קטעים מתוך סרט דוקומנטרי (ספרדית עם כתוביות בצרפתית) שנעשה על יצירתו. סיגאלה מסביר על שורשיו הצוענים טעל חיבתו למוסיקה אפרו קובנית.

דיגו אל סיגאלה בתל אביב

ביום שלישי נכחתי בהופעה של דיגו אל סיגאלה בהיכל התרבות בתל אביב.

סיגאלה, מלווה בקונטרבס, פסנתר, גיטרה וכלי הקשה פתח בשורה של להיטים מתוך שני אלבומיו האחרונים Lagrimas Negras ו-Dos Lagrimas . שני האלבומים הם פרי שיתוף פעולה עם הפסנתרן הקובני בבו ולדז ובהם נטל הצמד שורה של להיטים לטינים שנטחנו עד זוב דם והפיחו בהם רוח חדשה.

ולדז לא הגיע לארץ אבל הנגנים של סיגאלה חיפו על העדרו.הסאונד בהיכל התרבות היה מצוין והתאורן שניסה לשוות למופע מימד דינאמי מבלי לפגוע באינטימיות הצליח במלאכתו.

הקהל ששילם את מחיר הכרטיס המופקע (אולם מלא למחצה) אוהב את סיגאלה ומכיר היטב את יצירתו. קריעות העידוד שנשמעו מידי פעם שברו את הקרח וככל שהתקדם הערב נראה היה שסיגאלה וחברי ההרכב מרגישים בנוח על הבמה.

למרות שהמופע נצמד לרוח ההקלטות באולפן, כלומר עיבודי ג'אז לטיני ושירת פלמנקו דומיננטית נראה שסיגאלה מנסה מידי פעם לצאת מהתבניות המוכרות של האלבום ולהגיש לנו משהו חדש.ובכל זאת, לא מספיק לטעמי. מופע חי טוב משלים את התקליט ולא מחקה אותו.

בחלקו השני של המופע עבר סיגאלה לשירת פלמנקו מסורתית בקטע ארוך למדי ששימש כאתנחתא ראויה לפני סיום רווי להיטים – שכלל את Lagrimas Negras וכמובן La Bien Paga שנכתב במקור על ידי Ramon Perollo וזכה במהלך השנים לאין ספור גרסאות כיסוי.

זה האחרון הותיר בי חותם כה עמוק שהחלטתי לתרגם אותו לעברית.

משולם במלואו

אני לא חייב לך כלום

אל תבקשי ממני דבר

הזמן לעזוב, אנא ותרי

שלמתי בזהב עבור גופך השחום

אל תסנטי בי, נסיים את זה יפה

אני לא אוהב אותך

את לא אוהבת אותי

את מה שנתת אני לא ביקשתי

אל תגידי שאיבדת הכל

גם לי אבד דבר

משולם במלואו

אם את כאן זה אומר שהכל משולם במלואו

כי קניתי את נשיקותיך

בעבור חופן מטבעות

משולם במלואו, משולם במלואו

הסכום שולם במלואו אישה

אני לא בוגד בך

אני אוהב אחרת

וזה לא חטא בו אני מתבייש

היא לא התמסרה לי בקלות

פשוט נתנה לי נשיקה מהלב

הנשיקה היחידה עבורה לא שילמתי

דיגו אל סיגאלה הוא ערס צועני. הוא עונד תכשיטי זהב, מתלבש, מתנוענע וגם שר כמו ערס, אבל לזכותו יאמר שהוא ערס עם נשמה גדולה.

או ברצלונה ברצלונה

המגזין האלקטרוני Mondomix פרסם רשומה מעניינת על תופעת הרומבה שסוחפת את בברצלונה. מסתבר שלהקות כמו Ojos de brujo, Amparanoia ו Macaco שואבות לא מעט השראה מסגנון מוסיקאלי ששלט בספרד בשנות ה-70.

http://mondomix.com/events/rumba-catalana

מענין.

אני מביא את מה שאני אוהב

I Bring What I Love הוא סרט דוקומנטרי חדש אשר עוקב אחר הזמר הסנגלי יוסו נד'ור ( Youssou Ndour ).

במאית הסרט, אליזבת צ'אי וסארלי, מלווה את נד'ור במשך שלוש שנים במהלכן הוא הקליט את האלבום המצוין Egypt שאף זיכה אותו בפרס הגראמי.

Egypt, אלבום המבוסס על מוסיקה ערבית קלאסית, הוקלט עם התזמורת הרשמית של קהיר בעקבות ארועי ה-11 בספטמבר. האלבום מנסה להעביר מסרים של שלום ברוח האיסלם. האלבום התקבל באהדה רבה בקרב המבקרים אך זכה לקבלת פנים צוננת למדי מצד הקהל המקומי בסנגאל. לכל מי שמעונין בהצצה לעולמו של אחד הזמרים המשפיעים באפריקה.

טימבה - דור ההמשך

האלבום החדש של Tumbao Habana עורר לא מעט התרגשות בקרב קהילת הבלוגרים המכסים את סצינת הטימבה הקובנית.

הסינגל הראשון ,(Padrino) בתוספת שמועות שהגיעו ממקורבים, עוררו תקוות שהנה הולך ומתבשל לו האלבום הגדול הראשון של 2010 .

Tumabo Habana הוא הרכב צעיר במונחים של הרכבי טימבה. פסקואל קארבחה, מנהיג את ההרכב מזה 13 שנים במהלכן הקליט ההרכב 2 תקליטים שלא עוררו הדים רבים.

התקליט החדש של ההרכב - Mambo Duro הולך לשנות את פני הדברים. אחרי שנים של דומיננטיות של הרכבים ותיקים במצעדים (למעט ( Habana D'primera נדמה שהנה מגיע דם חדש לרחבה. הרצועות Mambo Duro, Y tu quisieras saber, Ella no tiene na מכילות אנרגיה, גרוב ומקצבים משתנים בדיוק כמו שטמיבה צריכה להיות. יחד עם זאת ישנם מספר דברים המונעים מ Mambo Duro להפוך לאלבום גדול באמת.

ראשית, ההפקה המוסיקאלית לוקה בחסר ואוירת הסאונד הכללית היא אנרכוניסטית במקצת. לצד זה, בולט החוסר בסולנים טובים בעלי כריזמה קולית. אלו, היו יכולים לקחת בקלות את האלבום למקום אחר.

אחת הרצועות אשר ממחישות את ההבדל היא La Familia Cubana אשר בה נוטל חלק בשירה ונגינה אלכסנדר אבראו, מיודעינו מ-Habana D'primera. . אני בטוח שאם ההפקה המוסיקאלית והשירה היתה מופקדת בידיו הוא היה לוקח את Mambo Duro צעד אחד קדימה. רצועה מצוינת.

לסיום, טוב יעשה קארבחה אם יוותר על בלדות מעצבנות (Devuelvame la vida) ולהיטי בצ'אטה (ישמור השם!)

אני בטוח שהצלחת האלבום תאפשר לקארבחה למשוך להרכב הנוכחי של Tumbao Habana זמרים מוכשרים ולהשקיע יותר בעתיד בהפקה מוסיקאלית מהוקצעת הרבה יותר. אם הוא יצליח לשמר את רף היצירתיות שהציב ב-Mambo Duro אז הוא צפוי לפרוץ לקו הראשון של הרכבי הטימבה בהוואנה.

נשמה אפריקאית

בדרך כלל אמן בוגר המוציא תקליט בכורה הוא מתכון להצלחה בטוחה. המקרה של Victor Deme מייצג נאמנה את הסברה הזאת. בגיל 45, לאחר שנים של הופעות במועדונים בחוף השנהב ובבוריקינה פאסו הוא מקליט תקליט בכורה מצוין הנושא את שמו.
לדמה גוון קול שנע בין בונגה לסזאריה אבורה .עמוק בנמוכים ומחוספס במידה בגבוהים. הלחנים, מלודים ופשוטים והעיבודים, מבוססים בעיקר על גיטרה אקוסטית ופסנתר, משלבים אלמנטים לטינים עם סול אפריקאי.

אלבום חורפי ומפנק.

http://www.deezer.com/listen-4384929

השמן והרזה

מצאתי את הביצוע היפה הזה ב- youtube. קאיטנו ולוזו מבצע ביחד עם לוצ'יאנו פאברוטי את Manha de Carnaval שהלחין ולוזו לסרט "אורפאוס השחור".

אמאדו ומרים מגיעים לארץ

עכבר העיר מפרסם שאמאדו ומרים, צמד העוורים ממאלי יערוך שתי הופעות בזאפה בתל אביב ב8-9 בפברואר.

זו צריכה להיות הופעה שאסור להחמיץ.

נוודת אמיתית הלכה לעולמה

בראשון לינואר הלכה לעולמה בגיל 37 הזמרת Lhasa כתוצאה מסרטן השד.

אהבתי מאוד את האלבומים שהקליטה עד מותה: The living road ו La Llorona.

שניהם מספרים את החוויות האישיות וסיפורי הדרך שעברה לאסה כבת לאנשי קרקס נודדה. המעברים בין מקסיקו, ארה"ב וקנדה הקנו לה שליטה בצרפתית,ספרדית ואנגלית והפכו את האלבומים שלה לאוריגיה משובחת של שפות. השירים שהלחינה מצטיינים במלודיה פשוטה והעיבודים, לרוב מלנכוליים, מספקים אינטימיות שמצליחה להכניס את המאזין לעולמה המיוחד.

הנה אחד השירים המוצלחים שהלחינה ושרה - La Frontera

רוקדים עם גלגלים

Tres tres fort (חזק מאוד), אלבום הבכורה של להקת Staff Benda Bilili היה צריך לרשימת האלבומים הטובים של שנת 2009 . מכיון שהתודעתי לאלבום רק לאחרונה, אני ממהר לתקן את המעוות לערוך לכם הכרות עם אחד האלבומים הטובים שנפלו לידי בזמן האחרון.

מעבר למוזיקה המצויינת שמנגנים חברי Staff Benda Bilili, קשה להתעלם מהסיפור האישי שמלווה את הלהקה ומשתקף היטב במוסיקה שלהם. מרבית חברי ההרכב סובלים משיתוק בגפים התחתונות בשל מחלת הפוליו. בנוסף על כך הם נאלצים לחיות ברחובות הכרך האלים והעני ביותר באפריקה - קינשאסה בירתה של קונגו,תוך שהם מתנהלים על תלת אופנים מאולתרים.

אורח החיים והנסיבות הקשות משתקפים היטב בשירי האלבום אשר נושאים מסרים חברתיים. הנה כאן, בלדה קורעת לב (Polio) המספרת את סיפורם של אלפי ילדים באפריקה

Polio הוא הבלדה היחידה באלבום אשר מרביתו קצבי להפליא ומבוסס על פאנק אפריקאי עם השפעות של רומבה קונגולסית. השירים מדבקים מהאזנה ראשונה ומעבירים היטב את הגרוב השחור שאנחנו הלבנים לעולם לא נמצא. לדי ג'י הראשון שישכיל לעבד ולסמפל את השירים אני מבטיח שורה של להיטים בטוחים על רחבת הריקודים.

על מנת לשמר את הסאונד היחודי של הלהקה בוצעה חלקה הארי של הקלטת האלבום ברחוב, היכן שהשירים נכתבו ובוצעו לראשונה. גם הכלים בהם משתמשים חברי ההרכב הינם אותנטים - גיטרות משומשות, מיתרים מאולתרים וחלקי אשפה אשר הפכו לכלי נגינה נטולי שם. זה המקום לציין את Roger Landu, ילד המפליא לנגן במעין נבל בעל מיתר אחד. כלי נגינה שהוא עצמו בנה אשר מוסיף צליל יחודי הדומה לחליל ולכינור לא מכוון.

בלינגלה, השפה המדוברת בקונגו, פירוש השם Staff Benda Blili הוא "הסתכל מעבר לחיצוניות". מי שהרים את הכפפה היו

שני במאים צרפתים אשר נתקלו בחברי הלהקה במהלך הפקת סרט דוקומנטרי על תרבות הריקוד בקונגו. הם התאהבו על המקום והחליטו לסייע להם להקליט את תקליט הבכורה תוך תיעוד מאבקם להכרה בקונגו ולאחר מכן בארופה (מישהוא אמר Buena Vista Social Club).

Staff Benda Blili נמצאים בעיצומו של סיבוב הופעות בארופה והשמועות אומרות שמדובר בהופעה הכי חמה בעיר.

הלהקה אף זכתה בפרס "מפעל חיים" בספטיבל WOMED האחרון שנערך בקופנהאגן.

מכיון שסביר להניח שללבנט הם לא ימהרו להגיע אני ממליץ בחום להשיג את האלבום.

Buika - En el ultimo trago

Buika היא זמרת שחורה החיה ויוצרת בספרד. ארבעת האלבומים שהקליטה מאופיינים בשירת פלמנקו מסורתית ועיבודים המשלבים אלמנטים אפרו קובנים. למרות הביקורות המהללות והשבחים לה זכתה, אני מודה שלא מצאתי את אלבומיה מרגשים באופן מיוחד.

לאחרונה חברה Buika לפסנתרן האגדי צ'וצ'ו ולדז ויחדיו הם הקליטו אלבום שכולו מחווה לשיריה של צ'אוולה וארגס, מי שנחשבת לגדולה שבזמרות מקסיקו וחגגה לאחרונה תשעים שנות טאקילה.

ביצוע גרסאות כיסוי לזמרים בעלי שיעור קומה כורגאס הוא אתגר לא קל ולצערי Buika ,למרות הרוח הגבית מצ'ו'צ'ו ולדז, אינה צולחת אותו.

הנה ראו את ורגאס מבצעת את En el ultimo trago

ולעומתה Buika

לטעמי, האלבום En el ultimo trago מוכיח בעיקר את האיכויות הקולוית של צ'אוולה וארגס. ולכן עצתי היא ותרו על הדיסק הזה ולכו ישר על השירים המקוריים.