מוזיקת שנה - סיכום שנה

דובי לנץ מסכם את שנת 2009 בתוכנית בת שעתיים.

להאזנה - כנסו ללינק וחפשו את "הכל זורם":

http://www.glz.co.il/NewsIndexSub.aspx?NewsCatId=9&PageNum=2

קובניות

קצת חדשות מסצנת הטימבה בקובה:

• סזאר "פופי" פדרוסו ו-לוס קה סון סון משחררים סינגל ראשון מתוך אלבום שעתיד לצאת ב-2010השיר נקרא Vino a comerse la Habana ושר אותו זמר חדש בהרכב בשם Rusdell

• 
  
  

• גם Elito Reve משיק שיר ראשון מאלבום עתידי אותו שר זמר חדש בהרכב בשם Emilio Frias. השיר נקרא Agua

• 
  

• אלבום חדש להרכב Tumbao Habana עושה גלים ונדמה שיש למה לחכות. הקליפ למטה צולם בתחרות ריקודים שבועית שעורכת הטלויזיה הקובנית.

• 
  

עלי וטומאני - אלבום המשך

בהמשך להמלצה שפורסמה בשבוע שעבר, נודע לי שבקרוב עומד לצאת אלבום המשך ל-In the heart of the moon של עלי פארקה טורה ז"ל וטומאני דיאבטה.

מי שחושש שמדובר בניסיון לעשות כסף מהקלטות שלא היו ראויות להכנס לאלבום הראשון יכול להרגע. האלבום שיקרא "Ali & Toumani" הוקלט בנפרד ונוטל בו חלק נגן הקונטרהבס הקובני אורלנדו "קאצ'איטו" לופז שגם הוא בר מינן. האלבום צפוי לצאת בפברואר 2010.

דיגו אל סיגאלה מופיע בארץ

ב-26 לינואר עומד להתמלא היכל התרבות בת אביב, אחד המקומות הכי לא סקסים בארץ, צלילי פסנתר מחרמנים וקול שבור שירסק באלגנטיות שלל קלישאות לטיניות מוכרות.

"..זמר הפלמנקו הנודע דייגו אל סיגלה יגיע לישראל בחודש ינואר להופעה אחת בהיכל התרבות, בה יבצע את שירי אלבומו Dos Lágrimas ("שתי דמעות") שיצא ב-2008.

אלבום זה ממשיך את הקו המוסיקלי של Lágrimas Negras ("דמעות שחורות"), האלבום רב-המכר זוכה הגראמי שהוציא אל סיגלה עם הפסנתרן הנודע בבו ואלדז.

האלבום החדש, איתו יופיע בישראל בליווי ארבעה נגנים, כולל מלודיות קובניות וספרדיות, המתוארות על-ידי אל סיגלה כ"צליל של הנשמה" ומציג שילוב מיוחד של פלמנקו, בולרו קובני, טנגו, בוסה נובה ומוזיקה אפריקנית. רפרטואר האלבום כולל שירים ידועים המוגשים בפרשנות ייחודית שלו, בהם Dos Gardenias María de la O, Historia de un amor, Caruso ועוד. אל סיגלה זוכה להצלחה רבה בקונצרטים ופסטיבלים ברחבי העולם..." להמשך

הכרטיסים אוזלים בקצב מסחרר אז כדאי להזדרז.

הסגר נשבר?

היד הרכה (באופן יחסי) בה נוקט ממשל אובמה כלפי קובה נותנת אותותיה גם בשוק המוזיקה.

לאחרונה התבשרנו שמספר להקות טימבה מובילות יבלו את החודשים הקרובים בסיור בארה"ב.

בארוק אפריקאי

אחד האלבומים האהובים עלי הוא In the heart of the moon שיצא בשנת 2005. האלבום הוא תוצאה של סשן נגינה מופלא בו נטלו חלק נגן הגיטרה עלי פארקה טורה עם נגן הקורה טומאני דיאבטה. האלבום, אקוסטי ברובו, מאפשר למאזינים להנות מצליל הקורה הצלול ונגינת הבלוז המחוספסת של טורה שהלך בשנת 2006 לעולמו.

הסיבה בה נזכרתי ביצירת מופת זו נעוצה באלבום אותו הקליטו יחדיו נגן קורה מלאווי בשם Ballake Sissoko ונגן צ'לו צרפתי בשם Vincent Segal. האלבום Chamber music (מוסיקה קאמרית) מזכיר מאוד באיכויות המוזיקאליות שלו את In the heart of the moon. יופיו של האלבום טמון בעיבודים מינימליסטים המותירים מקום לנגינת קורה וירטואוזית וצ'לו עמוק שמהווה ניגוד נמוך לצלילים הגבוהים של הקורה.

האלבום הוקלט בבמקו באולפנים של סאליף קיטה ונוטלים בו חלק גם מוזיקאים נוספים אשר מתבלים חלק מהקטעים בכלים מלאווים מסורתים דוגמת הנגוני והבאלאפון.

קטע הוידאו הבא לקוח מתוך הופעה חיה שקיימו השנים בליון.

ניתן להאזין לרצועות נבחרות מהאלבום כאן

צ'ה גיי-וארה

מאת benoit Atl

פאניה רקורדס

לאחרונה השיק ליבל הסלסה המפורסם בעולם "Fania Records" אתר חדש. הליבל אינו מיצג אמנים עכשווים אבל עדין אוחז בהקלטות של אגדות חיות ומתות דוגמת הקטור לואה, וילי קולון, צ'או פליסיאנו ועוד.

באתר ניתן למצוא את הדיסקוגרפיות המלאות של כל האמנים שיוצגו על ידי חברת ההפקות שהקימו ג'וני פצ'קו וג'רי מצוקי וכן ניתן להאזין לשירים ולקרוא סקירות על אלבומים שהוציא הליבל במשך השנים.

במובנים רבים מדובר במוזיאון אלקטרוני לתור הזהב של הסלסה בארה"ב. מומלץ בחום.

Oi Va Voi - Travelling the Face of the Globe

דיסק רביעי במספר להרכב הלונדוני "אוי ואי ווי" שמשלב אלמנטים של מוזיקה צוענית וכליזמר ברוק. אחרי אלבום מוצלח במיוחד (Laughter through Tears) מתקשים חברי ההרכב לשחזר את פרץ היצירתיות והמקוריות שחיבבה אותם על קהלים רבים מחוץ לאנגליה.

למרות החיזוק המרשים בדמותה של Bridgette Amofah סולנית שחורה בעלת קול עמוק במיוחד מרבית השירים הינם בינונים ובלתי מרגשים. היידיש והכליזמר נזנחו לטובת פאנק בלקני ורצועות רוק משמימות. Travelling the Face of the Globe מבטיח הרבה יותר ממה שהוא מקיים יחד עם זאת שווה לעקוב אחר התפתחות הלהקה שתבקר בארץ באמצע ינואר. הם עוד לא אמרו את המילה האחרונה.

הזמ העברי - תמונת מצב

יהלי סובול מיטיב לתאר את מצב הזמר העברי, הטקסטים בז'אנר הים תיכוני והפופ העולמי. תוך כדי הוא מספק תובנות מעניינות לגבי מהות המינסטרים:

"בשנה האחרונה, כפי שדווח ונטחן ללא הרף באמצעי התקשורת, השתלטה על הזרם המרכזי של הפופ הישראלי הסוגה שנקראה פעם זמר מזרחי ולאחר מכן זמר ים תיכוני. נמצא גם מי שקובל על ההשתלטות הזו, ומבקש להתגונן מפניה כאילו מדובר בגוף זר שהופיע על במותינו. בעיני ההתלוננות על מה שמצליח בזרם המרכזי, בין אם זה היפ הופ, בוגרי רימון, או זמר ים תיכוני, דומה תמיד להתלוננות על מזג האוויר. יש בה משהו חסר טעם לחלוטין. יורד גשם בחוץ? תפעילו חימום. אייל גולן לא בא לכם טוב?תיכנסו לאינטרנט ותמצאו מה שבא לכם לשמוע. הזרם המרכזי הוא בלתי ניתן לחיזוי ממש כמו מזג האוויר וזה מה שיפה בו. כל מיני מערכות גדולות של לחצים ברומטרים פועלות בו זו על זו, מעלות ז'אנרים ומעיפות אותן מהמפה, לעתים במהירות מפתיעה (כפי שקרה עם ההיפ הופ הישראלי). גם אני מצאתי את עצמי פעם, לרגע קצר ומפחיד באמצע שנות התשעים, במרכזה של מערכת כזו. גם אז נמצא מי שהתלונן על כל הזמרים האלו שלא יודעים לשיר, שטוחנים לו ברדיו כל היום. וגם אז לא הייתה שום קנוניה, בדיוק כמו היום...."

והכל בטור אחד!!!

הזמן כמו עמד מלכת

בלט הוא ללא ספק אמנות נשגבת. רקדני בלט עושים בגופם פלאים על בסיס יומי.

הצלם Cade Martin מצליח להעביר את התחושות הללו בספר חדש בשם Wonderland:

יסמין לוי - להרגיש

למרות המאמצים הרבים שהושקעו בהפקת האלבום Sentir (להרגיש), יסמין לוי נשמעת בדיוק כמו בשני אלבומיה הקודמים...וטוב שכך.

לאחר אלבומה השני (Mano Suave) התבססה יסמין כאחת ההבטחות הגדולות בסצינת "מוזיקת העולם" הבינלאומית. ממקום מושבה בלונדון היא הגיחה בשנתיים האחרונות להופעות במיטב האולמות וזכתה להכרה חסרת תקדים בקרב קהלים רבים. עובדה זו , אפשרה לה לגייס באלבומה האחרון (Sentir) את Javier Limon אחד המפיקים המוזיקלים הנחשבים ביותר בספרד. לימון, שהפיק אלבומים לאמנים כמו פאקו דה לוסיה, בויקה ודיגו אל סיגלה, הצליח לשמר את הקו המוסיקאלי שאפיין את שתי אלבומי האולפן האחרונים של יסמין, כלומר - המוזיקה היא תפאורה בלבד לקול גדול שאי אפשר להיותר אדיש לדידו.

מבחינת תמהיל השירים, לימון ולוי שמרו על המתכון המוצלח של שילוב ביצועים חדשים לשירי לדינו לצד שירים חדשים שכתבה יסמין. כמו באלבומים הקודמים גם כאן השירים המוצלחים ביותר הם אלו שיסמין היתה מעורבת בכתיבתם - El Amor Contigo, Triste Valse,Nos Llego el Final ו-Porque. זה האחרון הינו דואט מרגש הם הלני ויטאלי, אחת מגדולות זמרות יון.

פלאי הטכנולוגיה מאפשרים ליסמין להקליט דואט מרגש עם אביה, יצחק לוי, מי שתיעד באופן הדוק את שירת הלדינו והקליט לא מעט שירים בעצמו. חויאר לימון, הוסיף להקלטה הדהויה 8 תפקידי גיטרה והפיח רוח חיים מחודשת בשיר Una Pastora .

עוד ראוי לציון הוא הביצוע להללויה של לאונרד כהן. למרות הקושי בחידוש יצירה אשר כה מזוהה עם בעליה, צולחת יסמין את המכשול תוך שהיא משווה לשיר אופי של תפילה מבית הכנסת.

אני אוהב מאוד את יצירתה של יסמין לוי ושמחתי לגלות שהאלבום האחרון Sentir מיישר קו עם אלבומיה האחרונים ומקרב אותה עוד צעד להיכל התהילה של המוזיקה העולמית.

timba.com

אתר הטימבה המוביל timba.com עבר לאחרונה מתיחת פנים ושדרוג. מלבד ממשק משתמש יותר נוח ניתן למצוא באתר ספריית וידאו עשירה, רדיו אינטרנטי ותיעוד מפורט של כל מוזיקאי ולהקה המשתייכים לסצינת הטימבה הקובנית. לצערי, השדרוג אינו מכיל תוכן חדש משמעותי או מציג כותבים חדשים, כך שהאתר צפוי להמשיך לספק את הסחורה הגילה קרי עדכונים בעיקר מהמתרחש במיאמי וסקירות מעולות על אלבומים ואמנים.

שלום ללא גבולות...

לפני כחודשיים נערך בכיכר המהפכה קונצרט רוק ענק תחת השם "Paz sin fronteras" (שלום ללא גבולות). הקונצרט אורגן בידי קבוצה של אמנים זרים ובראשם Juanes הקולומביאני אשר תומכים בדיאלוג עם הממשל הקובני והסרת הסגר התרבותי מעל האי. בןי האמנים שהופעיו לפני קהל משולהב של חצי מיליון איש ניתן למצוא את סילביו רודריגז, ג'ובנוטי,"אורישאס" וכמובן ה"לוס ואן ואן" שנתכבדו בשיר הסיום ביחד עם כל האמנים שנטלו חלק במופע.

קונגה סאנטיגרה

בעוד שבמרבית העולם הלטיני מתיחס המונח קונגה לתוף מוארך המפיק קול בס עמוק, בסנטיגו דה קובה מקבל המונח משמעות קצת שונה.

קונגה סאנטיאגרה הוא כינוי למצעד המתרחש בחודש יולי כמידי שנה בשעת הקרנבל המפורסם של בסנטיאגו דה קובה.

עת נשמעת הלמות תופים ברחובות יוצאים אלפי אנשים מהשכונות למצעד בו האלימות והחושניות מתערבבים להם לקול רקיעות התוף וצווחת החצוצרה הסינית (corneta china).

אחת מלהקות הקונגה המפורסמות ביותר היא ה-Los hoyos שמונה יותר מ-50 נגנים תושבי השכונה (שם הלהקה) אשר מנגנים על כל הבא ליד ולא בוחלים בשימוש בשברי מכוניות וחלקי ריהוט שאינם בשימוש.

לאחרונה חלק להם ריקדו לאיוה מלהקת Sur Caribe כבוד כשהקליט את השיר Aronzana por la Conga שמתאר את געגועיה של בת העיר שחייה בניכר לצלילי הקונגה.

השיר הפך בין לילה ללהיט ענק ואומץ כהימנון הקרנבל.

יסמין לוי - אלבום חדש בדרך

תחושת ציפיה וכיליון עיניים מילאה אותי לאחר שנודע לי בסוף השבוע שיסמין לוי , אחת הזמרות האהובות עלי מוציאה אלבום חדש, רביעי במספר ושמו - Sentir (להרגיש). על פי האתר הרשמי של יסמין האלבום יראה אור בתחילת אוקטובר והוא צפוי להכיל את התמהיל הקבוע של חידושים לשירים אתנים, שירי לדינו ויצירה מקורית. באתר ניתן לשמוע את הסינגל הראשון שיצא מתוך האלבום - El Amor Contigo שרומז על עוד אלבום מצוין. עדכונים בקרוב.

איך רוקדים צ'אנגווי

אודרקיס רווה, אחד מאמני הצאנגווי הבולטים בקובה, מעניק שיעור אישי בריקוד צאנגווי.

תענוג.

http://www.muchoswing.com/downloads/V$20090723_BAM_May2_2009_Changui.wmv

אולם ריקודים

אולם ריקודים (או בשמו הפורטוגזי Chega de saudade) הוא אחד הסרטים המרגשים ביותר שראיתי לאחרונה. הסרט שפתח את פסטיבל הסרטים הברזילאי ביום ראשון שעבר מתרחש כולו באולם ריקודים בסאו פאולו במשך ערב אחד.

נקודת הפתיחה של הבמאי לאיז בנדיצקי אינה קלה, אולם למרות הקושי הטמון בצילום סרט המתרחש באתר יחיד למשך ערב אחד, מצליח בנדיצקי לספר בכישרון רב את סיפורם של מספר דמויות צבעוניות המאכלסות דרך קבע את ערבי הריקודים באולם.

המצלמה מסיירת בין הדמויות ומשילה אט אט את חזות הקסם והחדווה המלווים את הרקדנים לטובת רגשות בדידות, קנאה, תשוקה ואהבת אמת.

הסרט עושה שימוש גאוני בפסקול אשר מלווה את הרקדנים ומשלים את סיפורם של הדמויות. אלזה סוארס, אחת הזמרות הגדולות של ברזיל, מופיעה בתפקיד אורח ומעניקה לסרט מרירות אותנטית שחודרת אל מתחת לעור.

לסיכום, נסו לתפוס את אחת ההקרנות הבאות. שווה מאוד.

דמעותיים

שש שנים לאחר ההצלחה הפנומנאלית של Lagrimas Negras משיק זמר הפלמנקו דיגו אל סיגאלה תקליט המשך המכיל עיבודי פלמנקו\ בולרו לקלאסיקות לטיניות ידועות.

את מקומו של בבו ולדז ליד הפסנתר תופסים גונזלו רובלקבה (קובה) וחיימה קלאבוש (ספרד) אשר שומרים על אוירת ה-Latin Jazz המתוחכמת שאפיינה את התקליט הקודם של סיגאלה.

לא פשוט לרגש כאשר מבצעים שירים דוגמת Dos Gardenia, Historia de un Amor ו Caruso, כולם נטחנו עד דק וזכו לעשרות ביצועים. יחד עם זאת, סיגאלה וארסנאל הנגנים המוכשרים לצידו מצליחים במרבית המקרים ליצר אמירה חדשה ומענינת. בסיכומו של דבר, גם עם Dos Lagrimas נשמע לפרקים כמו המשך לא בהכרח מעניין של Lagrimas Negras הוא עדין מספק לא מעט רגעים קסומים ושווה בהחלט האזנה.

אתר חדש לאחד הזמרים הטובים ביותר בקובה - חוזה "פפיטו" גומז. פפיטו שצבר את המוניטין שלו כחלק מלהקת Pupi y Los Que Son Son עזב לאחרונה את הלהקה ובחר להשתקע במיאמי בארה"ב. אני די משוכנע שהמהלך יעשה רק רע לקרירה המוסיקאלית שלו, אבל האתר הוא הזדמנות מצוינת למי שרוצה להכיר זמר בעל איכויות קוליות נדירות.

קטע הוידאו המצורף (מתוך האתר) צולם בהופעתו האחרונה של פפיטו בקובה. הביצוע הוא של Tranquilo que yo controlo שיר הנושא מתוך אלבומם האחרון של ה-Los que son son: