אלבום חדש ללוס ואן ואן - Arrasando

האלבום החדש של לוס ואן ואן,  "Arrasando" , הוא העתק חיוור של אלבומם האחרון "Chapeando". אין דרך אחרת לומר זאת והאמינו לי שניסיתי להימלט מקביעה כה חד משמעית. האזנות חוזרות ונשנות רק חיזקו בי את התחושה שבארבעת השנים שחלפו מאז הושק אלבום האולפן האחרון והמצוין של הלהקה לא הצליחו חברי ההרכב לייצר אמירה מוזיקאלית מקורית.

הבשורות הטובות בדיסק מגיעות בדמותו מרוברטו קרלוס רודריגז –"קוקורוצ'ו" , מי שהחליף את "פופי" בתפקיד הקלידן המוביל בהרכב.

שלושת השירים שהלחין "קוקורוצ'ו" הנם טובים בכמה רמות מעל שאר השירים באלבום. למעשה, בזכותם מצליח האלבום הזה להפוך מכישלון מוחלט לאלבום טוב. לא מצוין, לא חדשני ולא פנומנאלי פשוט טוב.

השיר הפותח את Arrasando, נושא את שמו ונפתח במחווה ל "Mas que Nada" של סרג'יו מנדס הברזילאי. רוברטון מוביל טימבה רוויות כינורות אופיינית לואן ואן ואליו מצטרפים מאיטו ריוורה ויני ולדס.

השיר השני "Si Tu ne Quieres tu" הוא סלסה-סון מלודית אשר מבוצעת ברגש ובכישרון רב על ידי מאיטו ריוורה. לאחר מכן מגיעה נפילה בדמות "Tu a la Tuyo , yo a lo mio" – אחד השירים המעצבנים באלבום בביצוע של יני ולדז שלא מצליחה להצדיק הנוכחות שלה בקו הקדמי של להקת הטימבה הטובה ביותר בעולם.

אני קופץ ל- Por eso me mantengo- ללא ספק השיר הטוב ביותר באלבום. אחרי Corason ו- Anda Ven quireme מ-Chapeando, מוכיח הביצוע של אבל "ללה" רודריגז  לשיר שהלחין "קוקרצ'ו" כי הוא אחד הקולות המרתקים ביותר בלהקה. Me Trajo Dos  רק מחזק את התחושה הזאת למרות שהוא שיר פחות טוב בהרבה.

מעבר לדמיון בשם (""Arrasando  פירושו בעברית לשבור ולהרוס בדומה לChapando"" שפירושו לחתוך ) מזכיר האלבום את Chapeando בהפקה ובעיבודים המוזיקלים. השיא מגיע בדמות "La rumba no" שמחקה כמעט אחד לאחד את ""El Muntuno כולל הסדר של הסולואים בסיום השיר.

עד אפוס הסיום המרשים של רוברטון ("El Traviso") נדרשים המאזינים להתמודד עם מספר רצועות בינוניות ביותר, בינהם שיר פופי להחריד של ונסה פורמל (""Un tumbo pala los dos), הבת של, שלא עושה כבוד למשפחה ושיר נשכח של רובן בלדס.( ושמישהו ולמה לעזאזל צריך מאסטרו חואן פורמל הגדול להתבזות ולשחזר שיר מגירה של רובן בלדס.)

לוס ואן ואן נמצאים בתקופת מעבר. חואן פורמל, המנהיג הבלתי מעורער של הלהקה, עובר לתפקיד המפיק הכללי ומשאיר את עבודת הניהול המוזיקאלי והתזמור לבנו סמואל. סמואל הוא מוזיקאי מחונן אבל מלחין הרבה פחות מוצלח מאביו וגם חסר את החדשנות שאיפיינה את חואן לאורך הקרירה המוזיקאלית המפוארת שלו. כולי תקווה שסמואל ידע לחבור אל המוזיקאים הנכונים (דוגמת קוקורוצ'ו) ולפצות על כך. כי אם לא, ה"רכבת" צפויה להגיע לסוף המסע. 

מנגנים את השינוי

קליפ מקסים שמחבר מספר אמני רחוב אשר צולמו במקומות שונים בעולם מבצעים את Stand by me  שנכתב ובוצע לראשונה על ידי   Ben E. King

http://www.youtube.com/v/Us-TVg40ExM&hl=es&fs=1

הסרטון הופק ע"י אגודת playing for change ששמה לעצמה למטרה לקדם קהילות בארצות עולם שלישי באמצעות חינוך מוזיקאלי.

כל העולם במה...

ועוד תמונות ברוח הקרנבל. הפעם מכל העולם באדיבות הבוסטון גלוב:

http://www.boston.com/bigpicture/2009/02/carnival.html

קרנבל 2009

החגיגה הגדולה ביותר בעולם הגיעה לקיצה השבוע . הקרנבל בברזיל, ארבעה ימים של הדוניזם משולח רסן אשר נותן דרור למאוויו הכמוסים ביותר של בני אנוש, אותם רצונות שלולא היו בשליטה בשאר ימי השנה, היו מחריבים את החברה אנושית.

הזוכה הגדול של השנה הוא בית הספר לסמבה סלגירו (Salgueiro) אשר גבר במצעד המנצחות בהפרש זעום על ביג'ה פלור - בית הספר אשר מחזיק בתואר הבלתי מעורער מאז שנת 1999. הנושא אשר הוצג על ידי סלגירו הוא חשיבות התיפוף לאורך ההיסטוריה. 4,100 רקדנים ונגנים הציגו את מרכולתם לאורך 80 דקות אשר סיכמו חודשי הכנות מפרכים והוצאות אשר מוערכות בכ-2.5 מיליון דולר.

 

ולמי שלא שבע, הנה מבחר משמנא וסלתא של עכוזי הקרנבל :

ברוכים הבאים למאלי...

לאחר שהמציאו אות עצמם מחדש עם האלבום Dimanche a Bamako מוציאים בני הזוג העיוורים ממאלי אמאדו ומרים תקליט נוסף השומר על הקו המוסיקאלי הכה מזוהה עמם. הצלחת התקליט הקודם בזירה הבינלאומית הביא עימה תאבון להרחבת קהל המאזינים ובני הזוג , כפי שמעיד שם האלבום (Welcome to Mali) מנסים ליצא את מרכולתם המשובחת גם לארצות דוברות אנגלית. מאנו צ'או כבר איננו המפיק המוסיקלי אולם החיבור לאושיות פופ מערביות נשמר באמצעות מספר כוכבים דוגמת דימון אלברן , יוצא ההרכב הבריטי "Blur"  והראפר הסומלי K'nan.

האלבום Welcome to Mali מציע ערב רב של סגנונות אפריקאים שעברו ריכוך וכעת מתכתבים עם הפופ המערבי ויכולים לככב בקלות ב-playlist של כל לאונג' ניו יורקי שמחזיק מעצמו מתוחכם מספיק. הטקסטים עוסקים בבעיות המטרידות את היבשת השחורה - אהבה בצל הגירה (I follow you), פוליטיקה מושחתת (Ce n'est pas bon), סולידריות אפריקאית (Africa) ועוד. כחלק מהמאמץ להגיע לקהלים חדשים תופסת האנגלית מקום של כבוד לצד הצרפתית והבמברה (ניב מלאוי מקומי).

האלבום רווי בסגנונות, שפות והשפעות שונות ומשונות. בניגוד לאלבומים רבים אשר מרוב שעטנז איבדו את הזהות העצמית, שמחתי לגלות ש Welcome to Mali הינו יוצא מהכלל.

הוא מביא אותה באובמה סטייל - רענן, מבריק וכריזמטי. מומלץ מאוד!!!  

מצורף נגן של Deezer על מנת שתוכלו להתרשם מהאלבום. 

רצועות מומלצות : 

 , Africa, Sekebe, Sabali, I follow you, Ce n'est pas bon

 

Discover Amadou & Mariam!

ג'ילברטו ג'יל - אלבום חדש

Larga Banda Cordel הוא התקליט הראשון שמוציא ג'יל לאחר פסק זמן של 8 שנים כשר התרבות של ברזיל.  שמחתי לגלות שהשנים הרבות שבילה כשר בממשלת ברזיל לא גרעו מיכולת היצירה של ג'יל ורק חידדו את המודעות הפוליטית שליוותה אותו מאז החל בקרירה המפוארת שלו. ממרומי גילו ג'יל מתכתב באלבום עם יצירות קודמות שלו - "Amor de Carnaval" ו "Samba de L.A" ושל אחרים - "Famosa" שנכתבה במקור  ע"י ויניצ'יוס דה מוראס ובאדן פאוול. לביצועים החדשים מצטרפים 13 יצירות מקוריות המדגימות את היכולת של ג'יל ליצור ולנוע בטבעיות דרך מגוון של סגנונות מוסיקליים.

ג'יל חוזר לכתוב שירי אהבה לנשים. בלדה אחת מוקדשת לאשתו “A Faca e o Queijo” ואחרת לאימם של קיטנו ולוזו ומריה בטניה, דונה קניו, שחגגה השנה יום הולדת 100. אך כאמור, הוא ממשיך לכתוב טקסטים פוליטים דוגמת "La Renaissance Africaine" אשר מושר בצרפתית.  

סך הכל אלבום ג'ילי אופייני מאוד. מומלץ.

משם הכל התחיל - בואנה ויסטה סושיאל קלאב

האהבה שלי למוזיקה קובנית נולדה ב-1999. שירתתי בצבא ובאחת השבתות הלכתי עם אבי לצפות בסרט "עם המוזיקאים הקובנים" .

זו היתה חוייה מעצבת. 

עד היום שאני שומע את ארבעת האקורדים הראשונים של Chan chan השיר שפותח את הסרט המופלא הזה, נמרח לי חיוך דבילי על הפרצוף. את האלבום קניתי מייד אחרי שיצאתי מהסרט וכמו רבים אחרים נשבעתי שאני עוד אגיע לקובה .....

להצלחה אבות רבים וגם פרויקט ה-BVSC לא נולד ביום אחד.

חואן דה מרקוס גונזאלס, מפיק קובני, התהלך הרבה זמן עם הרעיון לקבץ יחדיו את מיטב כוכבי העבר של הסון הקובני להקלטת אלבום. בחלומותיו הורודים ביותר הוא לא שיער שהפרויקט שיותר מאוחר זכה לשם ה"בואנה ויסטה סושיאל קלאב" יזכה לכזאת הצלחה. הוא יצר קשר עם ניק גולד, חבר ומפיק בריטי אשר פרש חסות על הפרויקט ושלח את איש אמונו - ריי קודר על מנת להפיק אלבום משותף למוזיקאים קובנים ומוזיקאים ממאלי. המוזיקאים ממאלי לא יכלו להגיע להוואנה בשל קשיים להשיג ויזה והשאר היסטוריה.

ב1997 התקבצו האמנים שקיבץ גונזאלס באולפני אגרם בהוואנה לסשן הקלטות שנמשך שבועיים והניב שני תקליטים - Afro Cuban All Stars - A toda Cuba le Gusta בהפקתו המוזיקאלית של חואן דה מרקוס ו- Bueana Vista Social Club בהפקתו של ריי קודר.

זה האחרון עורר עיניין רב בקרב המבקרים וזכה בפרס הגראמי היוקרתי. מעודד מההצלחה, חזר קודר להקליט אלבום סולו לאברהים פרר, אחד הקולות הייחודיים שהשתתפו בפרויקט. את ההקלטות תיעד בכישרון רב וים ונדראס שבשנת 1999 הוציא סרט תיעודי הנושא את השם הבואנה ויסטה סושיאל קלאב.

בין השאר תיעד ונדראס הופעה יחידה במינה שקביצה את כוכבי הסרט להופעה ב-Carnegie Hall בניו יורק. הסרט משלב באומנות קטעים מאותה הופעה וראיונות עם חברי הפרויקט - מרביתם כבר עברו לעולם שכולו טוב.

הסרט זכה להצלחה מסחררת ומכירות התקליטים המריאו שחקים. רבים גילו עיניים מחודש בסון הקובני, וכל האמנים שהשתתפו בפרויקט פצחו בקרירה בינלאומית על אף גילם המופלג.

בשנים האחרונות נפטרו חלק מהמשתתפים הבולטים בפרויקט כמו רובן גונזאלס, קומפאי סגונדו ואברהים פרר מה שלא מפריע לחברות התקליטים השונות לשחרר חומרים שונים שטרם ראו אור.

כעת יוצא לאור אלבום ההופעה החיה ב-Carnegie Hall שלמרבה הפלא מצליח לשחזר את ההתרגשות הרבה שאחזה באומנים על הבמה, הקהל וכל מי שצפה לאחר מכן בסרט. האלבום הינו כפול ומזמן סאונד חמים ונוסטלגי שמצליח לרתק גם מאזינים שמדקלמים בע"פ את התקליט והסרט.

מומלץ בחום!!!!

  

הגריפונה

קהילת ה"גריפונה" מתגוררת לאורך החופים של הונדורס, ניקרגואה, גוטמאלה ובליז. חברי הקהילה, מונים כ-250 אלף איש הנאבקים לשמר מסורות אפריקאיות נושנות אל מול עולם גלובלי וחיי היום יום שהולכים ונעשים מערביים יותר ויותר. האלבום "Watina" - שיתוף פעולה בין אנדי פלסיו (Andy palacio), מוזיקאי מקומי מוערך ואיואן דוראן, מפיק ממוצא בליזי, הינו ניסיון מוצלח ביותר לצרוב בתודעה הדיגיטאלית שירים מסורתים ושפה הולכת ונעלמת.

האלבום הוקלט בבקתת דייגים על החוף האוקיאנוס האטלנטי שהוסבה לאולפן הקלטות ומצליח לשמר את אוירת הים, המלח, אפריקה והאיים הקאריביים.

אחד אחד אספו אנדי ואיואן מוסיקאים בני דורות שונים על מנת שיקליטו את שירי הגריפונה המלווים אותם שנים בטקסים, הילולות, לויות ועל המרפסת בלילות ירח מלא. הפרויקט הינו מסמך אנתרופולוגי נוגע ללב המשקף את חייה של קהילה שלמה דרך מוזיקה. זמן קצר לאחר הקלטת האלבום נפטר אנדי מהתקף לב.

 

חדש ל"לוס ואן ואן"

לא יכולתי לבקש פתיחה טובה מזאת לשנת 2009. אלבום חדש ל"רכבת" של חואן פורמל שממשיכה לדהור עם אלבום חדש - Arrasando.

ניתן לשמוע את כל שירי האלבום בקישור הזה.

עדין לא הספקתי להתרשם אבל אני מבטיח סקירה מקיפה בקרוב....

 

 

Habana D'primera

אחרי שנה מאכזבת במקצת שלא כלל הברקות מיוחדות, מצאתי שביב של תקווה בדמותאלבום הבכורה של Alexander Abreu ולהקתו - Habana D'primera. אלכסנדר עצמו הוא אחד מנגני החצוצרה הותיקים והמוערכים ביותר בקובה. אני זוכר לו במיוחד סולו חצוצרה קורע מדואט של הילה מומפיה ומאיטו ריורה (Me voy contigo)  אבל הוא עבד בין השאר עם פאוליטו פ.ג., איזאק דלגאדו ואירקרה הגדולים.

לפני כשנתים החליט אלכסנדר אבראו לעבור לקידמת הבמה ולשיר את הקטעים שהוא עצמו חיבר ועיבד. הוא עשה זאת בתחילה עם Grupo Danson וכעת כבר למעלה משנה הוא מופיע עם Habana D'primera איתה הוא עתיד לשחרר תקליט בכורה אשר קטעים ממנו ניתן לשמוע בדף ה-MSN של הלהקה. מקפיץ ואיכותי, במיוחד Historia Verdadera בו ניתן לצפות גם בקליפ המצורף :

זמרת סמבה מבטיחה

אל מריאן דה קסטרו הגעתי באמצעות אלבום ההופעה המופלא של בת' קראווילו. למלכת הסמבה של באהיה הצטרפת זמרת חיננית ומעודנת ששבתה את ליבי. לאחר חיפוש קצר הינחתי את ידי על אלבום הבכורה שלה - Abre Caminho שהוכיח לי שמדובר בזמרת מבטיחה ביותר. הקול של מריאן שובה לב והופך את הביצועים שלה לשירי סמבה דה רודה קלאסיים לעדכניים  ומרעננים. יש לי תחושה שהיא עוד תגיע רחוק. מומלץ מאוד!

אם אין לחם תאכלו בריוש - המאפיות הטובות בפאריס

אמנות האפייה הצרפתית נחשבת למפותחת ביותר בעולם. באופן מפתיע, דווקא המאפה המזוהה יותר מכל עם המאפים הצרפתיים – הקרואסון - אינו המצאה צרפתית. במאה ה-17 צר הצבא הטורקי על בודפשט, בירת הונגריה, ואיים לכבשה. על  מנת לחדור את המצור חפרו הטורקים באישון ליל מנהרה סודית מתחת לחומות העיר. על פי האגדה, אודות לאופים החרוצים שהשכימו קום לעבודתם, התגלתה המזימה והמגנים הצליחו למנוע את המתקפה. לרגל ההצלחה, החליטה אגודת האופים ההונגרית לאפות מאפה בצורת חצי סהר - סמלה של האימפריה הטורקית. המאפה שנקרא  "Cressent - Moon" (חצי ירח) הובא לפריס על ידי מרי אנטואנט, אישתו של לואי ה-16, שהיתה ממוצא אוסטרו-הונגרי. וזכה לכינו Croissant – שיבוש צרפתי לשמו המקורי של המאפה. לאותה מארי אנטואנט מיוחס בטעות הציטוט "אם אין לחם תאכלו עוגות" תרגום חלש למשפט המקורי

 בצרפתית  - S'ils n'ont pas le pain alors qu'ils mangent de la brioche אשר היה שגור בפי האצולה הצרפתית הרבה לפני שמארי אנטואנט ידעה טעמו של בריוש מה הוא.

הבולונז'רי הצרפתי נולד במאה ה-15 כאשר מוכרי הלחם בפאריס אופים לחמים בצורת עיגול ( Boules בצרפתית ) ומכאן קצרה היתה הדרך ל-Boulangery .

עד היום נחשב הבולונז'רי לעסק משפחתי קטן העובר מדור לדור. הצרפתים השכילו למנוע את כניסת הרשתות הגדולות לתחום האפייה באמצעות חוק שחוקק בשנות ה-90 אשר מעניק לאופים מעמד מיוחד. על פי החוק, רק בתי עסק אשר בעליהם מעורבים באופן אישי בתהליך האפייה ואשר בשום שלב בתהליך לא הוקפא הבצק רשאים להקרא בולונז'רי.

וכך, שיטוט מקרי בפאריס, דומה להליכה בין שמורות טבע נדירות בהם נשמרו במשך מאות בשנים סודות אפיה נדירים המדיפים ניחוחות חמאה מתוקה למרחוק. איך מזהים? לפי התור כמובן....

במהלך השיטוטים שלי בפאריס אספתי רשימה נכבדת של בתי מאפה אשר איני מסוגל לחלוף על פניהם מבלי לעצור.

להלן כמה מהמומלצים ביותר:

• Au Pain Retrouvé  -  81, rue de Rennes, 75006
  

• Eric Kayser - http://www.maison-kayser.com/

• Le gaychoc - 45, rue Ste Croix de la Bretonnerie, 75004 

• Polaine - 8 rue du Cherche-Midi, 75006  / 49 bld de Grenelle,  75015

 

אמנות ברזילאית

אני אוהב אמנות לטינית. אוהב את הצבעים החמים, ההומור ובעיקר את הערצה העיוורת בה היא מתיחסת לנשים.Ideafixa הוא מגזין אלקטרוני המציג את מיטב האמנים הברזילאים בגליונות נושא מוקפדים אשר תענוג ל"קלק" בהם. היצירות, מתחומי הצילום, הציור וגרפיקה הינן ברובן של אמנים צעירים אשר טרם בצעו את הפריצה לבמה הבינלאומית.

מומלץ ב-calor רב

הקולות של הואנה...

את הנגן החמוד מצד שמאל מצאתי באתר Timbaporsiempre. הוא מכיל טעימה מאוד מאוד עדכנית מהמתרחש בסצינת הטימבה הקובנית.

עדין לא החלטתי עם הוא מעצבן או תורם...דעתכם?

Seu Jorge - America Brasil O Disco

סאו גו'רג' הוא בדיוק האדם הנכון להעביר איתו סבב מועדונים בפריס לונדון או ריו דה ז'אנירו. הוא מהרחוב ומהאוניברסיטה הוא סמבה ודיסקו, אפריקה וארופה ובעיקר הוא ה-"cool" הכי חם בשכונה.

האלבום החדש America Brasil מנסה להתכתב מוסיקלית עם מוזיקת הבלוז הקאנטרי והג'אז האמריקאית כשסאו ג'ורג, משלב מפוחית פה וכינור בלחני סמבה מקפיצים. התוצאה, מרעננת כמו קפיריניה על החוף, וממשיכה את דרכם של אלבומיו הקודמים של ג'ורג' - pure fun .

אלבום חדש לאיזאק דלגאדו - Asi Soy

ב-28 באוקטובר אמור לצאת אלבום חדש לאיזאק דלגאדו. השמועות אומרות שAsi Soy יכלול דואט עם מנולין וביצוע מחדש ל-Bola de bili שיר שאיזאק תרם לאלבום של פופי - Mi Timba Cerra

Ariba pupi tumba - pa' que baila cuba

לוקח זמן עד שמתרגלים לאלבום החדש של סזאר "פופי" פדרוסו - Tranquilo que yo controlo. למרות שהיה ברור לי מהשמיעה הראשונה שלא מדובר בסטיית תקן משאר האלבומים שהוציא פופי מאז שפרש מ"הרכבת" (Los Van Van) הדוהרת של פורמל לנסיעת סולו, לא הצלחתי לשים את האצבע על שנים או שלושה להיטים שיהפכו לקלאסיקות על רחבת הריקודים.

האזנות חוזרות ונישנות לאלבום לא הוכיחו אותי לגמרי על טעותי אולם גרמו לי לגלות רבדים אחרים שהופכים את האלבום למענייו, מרתק לשמיעה ולדעת רבים לאלבום הטימבה הטוב ביותר של שנת 2008. 

האלבום נפתח בפזמון החוזר (coro)של קטע גואואנקון-טימבה (Si me qiueres conocer) שכתב אנג'ל בונה ומבצע מנדי קנטרו. הקורו בסגנון סנטריה על רקע השירה העוצמתית של קנטרו מקנה לשיר עוצמה ויחודיות ומוכיח לנו עוד פעם כי "פופי" היה שותף מלא של חואן פורמל לחדשנות  שאיפינה את הלוס ואן ואן. 

ברצועה השניה עוטה  "פפיטו" גומז רוח קרב ויוצא חוצץ ב- Se parece aquel כנגד להקות הטימבה החדשות תוך שליחת רמזים עבים לעברו של Maikel Blanco y su Salsa Mayor . השיר הוא אחד הטובים באלבום וכמובן שהטקסט הפרובוקטיבי מספק חומר אינסופי להתנצחויות בפורומים השונים ברחבי האינטרנט.

לאחר מחווה קצרה לקהל האיטלקי בדמות A La Italiana מגיע השיר הטוב ביותר באלבום  - Un poquito al reves שמספק טקסט אופטימי וקרקע פוריה לפפיטו להפגין את כשרון השירה האדיר שלו. על מנת שלא לקפח אף אחד ולחדוות המאזינים,  מנדי קנטרו לא נשאר חייב וקורע את הרחבה עם Bailalo hasta fuera  העצבני. בכדי להרגע ,מזמן לנו האלבום דואט מרענן של פפיטו ומנדי ביחד עם הדיוה הגדולה של מוזיקת הסון - עומארה פורטונאדו. השלושה מבצעים מחווה לארסניו רודריגז ושרים את  Vecina Presteme el cubo . 

מכאן ואילך מתקשה האלבום להתרומם.למרות ביצוע אינסטרומנטלי בסגנון דאנסון ל Como los anos passan של 

אורסטה לופז (אחיו של קאצ'או) השיר היחידי שראוי להשמעות נוספות הינו va bajando שמבוצע על ידי פפיטו.

אין ספק ש Tranquilo que yo controlo  הוא עוד אלבום טוב מבית היוצר של מאסטרו פופי, יחד עם זאת מענייו יהיה לעקוב אחר ההקכב הנוכחי של הלוס סון סון אשר צרפו לשורותיהם את מיקל פרז וזמרת צעירה בשם לילי במקום פפיטו הכל יכול שעזב לארה"ב.

הנה מיקל פרז מנסה להתמודד עם Se parece aquel :

הטרילוגיה המלוכלכת של הבאנה

על מנת לנסות ולדמין את המציאות הקובנית היומיומית, לא זאת הנשקפת מבעד לעלוני התירות המהודרים וסרטי המוסיקה הארופאים, אני ממליץ בחום לקרוא את ה"טרילוגיה המלוכלכת של הבאנה"  מאת פדרו חואן גוטיירס שתורגם לעברית על ידי משה רון.

גוטיירס, לא מרחם על הקורא ומטיח בו את המציאות הקשה שהיתה מנת חלקם של מרבית הקובנים לאחר קריסת הגוש הסוביטי בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת. מציאות זו הורכבה בעיקר מרעב כרוני, חיפוש חסר תכלית אחר אלכוהול,פרנסה מכובדת ומין (לא בהכרח על פי הסדר הזה). המין של גוטיירס, המעיד על עצמו שהיה עד כה עם למעלה מ-2000 נשים שונות,הינו מיוזע, מלוכלך ובוגדני על פי מיטב המסורת הקאריבית. במהלך הספר הוא לא נרתע מתיאורים מופרטים של מעשי האהבאהבים שלו.

איור מאת גוטירס

למרות שכיום מרבית האוכלוסיה בקובה אינם סובלים מרעב, רבים עדין נושאים עמם את צלקות העבר. אולי משום כך צונזר ספרו של גוטיירס בקובה מולדתו.

למי שחווה את החוויה הקובנית לעומק, אני בטוח שהספר יעלה לא מעט ריחות מוכרים (נסו רום זול בכוס פלסטיק, זיעה של אשה או גבר כהי עור, מלח נישא באויר המלקון, מרחץ זעה ב"גואגואה") ומי שחווה את קובה התירותית והרומנטית ומעונין להריח את האמת של גוטיירס אז שיקח שאיפה עמוקה כי היא מסריחה מאוד!!

צ'אנגוי

והפעם אלבום חדש של ה-Soneros all stars ואלבום מצוין ל-Orquesta Reve :

Elio Reve y su Charnagon - Fresquecito

אלבום מצוין של ה-Reve שחוזרת ומבססת את מעמדה כאחת הלהקות המשפיעות ביותר בזירת המוסיקה הפופולארית הקובנית.
מרבית העיבודים כמו גם הלהיטים הגדולים של האלבום - "La viuda" ו-"sancochar bonaito "A, נכתבו על ידי הבסיסט איסאר הרננדז.
ארבעת הזמרים Dagoberto Eric Broche, Lázaro Cuesta, ו- El Sinsonte, מפגינים מנעד קולי מרשים והם ללא ספק להקת הchoros הטובה באי. באחת הרצועות - "El jonrón"- מצטרף רוברטון מהלוס ואן ואן ומוסיף עוד קצת צבע לאלבום שופע מקצבים ומשפטים מוסיקאליים שתופסים את האוזן. זה הוא ללא ספק האלבום הטוב ביותר שיצא בשנת 2007 . מומלץ ביותר.

La Timba Soy Yo - Soneros All Stars

La timba soy yo הוא תקליטו השני של נגן הטרס השוודי Janne Bodgan והפרויקט הקובני שלו ה- Soneros all stars. לאחר הצלחתו המסחררת של תקליטו הראשון, בודגן מפקיד את מלאכת הההפקה והעיבוד המוזיקאלי בידיהם של שנים מהמפיקים המובילים באי - סמואל פורמל וסזאר "פופי" פדרוסו. לרוע המזל, למרות שהשנים נעזרים בזמרים מהשורה הראשונה דוגמת מנדי קנטרו ו"פפיטו" – שניהם מהרכב של "פופי", האלבום אינו מצליח לייצר אמירה מרגשת. היחיד שמצליח להציל את המצב הוא sinsonsete (La Orquesta de Elito Reve) שמוכיח ב-El Congo Francisco שהוא זמר הצ'נגוי הטוב ביותר כיום בקובה. לסיכום, כגודל הציפיות כך גודל האכזבה.

ולסייום, אחד הקטעים הנחמדים שמצאתי בyoutube ובו מגיע זמר הצ'אנגוי הטוב ביותר בקובה - Sinsonte אשר גם נוטל חלק בשתי התקליטים שסקרתי, אל באר מקומי ונגרר שם לתחרות אלתור מול זמר הבית.

סלסה קלטיקה מגיעה לארץ

להקת Salsa Celtica מסקוטלנד מגיעה לארץ ל2 הופעות במסגרת פסטיבל ישראל.
הראשונה צפויה להערך ב6 ביוני בתאטרון חולון והשניה ב7 ליוני בתאטרון שרובר בירושליים.
מחיר הכרטיס עומד על 180 שקל.
בעיני, וכבר כתבתי זאת בעבר, Salsa Celtica היא אחת מלהקות הסלסה הטובות ביותר אשר פועלת מחוץ למשולש הקדוש (ניו יורק, קובה, פורטריקו) והיא ללא ספק יכולה להתגאות ביצירה מקורית ומרעננת.
אני מקווה שהמקומות בהם תופיעה הלהקה יתאימו להופעת סלסה מכיוון כל דבר מלבד הופעה בעמידה יפספס את המטרה..
ואולי מישהו מהקוראים ראה הופעה במקומות הללו ויכול להגיב....
בכלל תגובות יתקבלו בברכה, מכיון שאני יודע שיש כמות בלתי מבוטלת של קוראים ואשמח להכיר חלק מהאנשים..

קובניות - חדשנות מעולם המוסיקה בקובה

• El indio הסולן המצוין של והותיק ביותר של Manolito y su trabuko עזב את הלהקה והקים להקה משלו - El indio y su trubu . אני עוקב תקופה ארוכה אחרי האיש ואין לי ספק שהוא אחד המבצעים הטובים ביותר של קטעי הטימבה הרכים ביותר. את מקומו של El Indio תפס El Norro שמשתתף באלבום החדש של הטרבוקו -La Habana me llama לו ניתן להאזין באתר Musica-Cubana .
• Klimax של ג'ירלדו פילוטו חוגגים 13 שנים עם דיסק חדש שיצא בקרוב.
• מיקל בלנקו וסלסה מיור נכנסו לאולפן על מנת להקליט את דיסק האולפן השני של הלהקה.
• ניתן להאזין לאלבום החדש והמצופה של ה-soneros all stars באתר הבית שלהם. בקרוב הביקורת.
• Pupi y los que son son צירפו זמרת חדשה העונה לשם Lili . אני מחכה בקוצר רוח לאלבום החדש שאמור לצאת בקרוב.

לילות בהיה

והפעם על דיסק חדש שהפך את פקקי הבוקר של השבועות האחרונים לחוויה מענגת.
אני מתכוון לדיסק/DVD החדש של Beth Carvalho שנקרא "Canta o Samba da Bahia".
הדיסק מתעד שני ערבים של הופעות חיות שנערכו בשנת 2007 בסלואדור דה בהיה.
Carvalho ידועה בברזיל כסנדקית של הסמבה ( madrinha do smaba) בעיקר בשל היכולת שלה לזהות אמנים מוכשרים בתחילת דרכם והעניק להם במה ראשונה להציג את כשרונם.לקראת המחווה המצולמת הם גומלים לה ומתייצבים אחד אחד על הבמה ומשתפים איתה פעולה בשלל ביצועים מרהיבים.
מלבד אומנים אותם "ליותה" Carvalho בתחילת דרכן כמו, זקה פגודיניו,קרליניוס בראון, דניאלה מרקיורי ואיוטה סינגלו, מגיעים לחלוק כבוד גם אנשי הדור הישן, חברים מתנועת הטרופיקליה - קאיטנו ולוסו, מריה בטניה וג'ילברטו ג'יל.
התוצאה המתקבלת היא דיסק כפול מצוין שבו להיטי סמבה ופגודה למכביר.


הנה אחד הביצועים המקסימים ביותר מתוך הדיסק בו משתפת פעולה Carvalho עם זמרת יפהפיה שהוציאה את אלבו הבכורה שלה לפני שנה בלבד - Mariene de Casto:



מומלץ ביותר!!!!

איזה כיף - בלוגר בעברית

סיבה טובה לחזור לכתוב...

יסמין לוי

כיף להתבשר שהאלבום החדש של יסמין לוי יצא זה מכבר בארופה ועתיד לצאת בסוף נובמבר גם בישראל. האלבום Mano Suave (יד ענוגה) הינו הרביעי במספר ויוצא לחנויות כ5 שנים לאחר צאתו של אלבומה השני והמצוין La juderia. לאחר הצלחתו של התקליט La Juderia עשתה יסמין לוי את הצעד המתבקש ועברה להתגורר בלונדון, שם גם ניהלה את הקרירה המוזיקאלית שלה, קרוב למרכז ההתרחשות העולמית וליד קובעי הדעה, המבקרים וכמובן הקהל.

יסמין לוי לא נועדה להשכח במרתפי סוזאן דלאל או תאטרון תמנע. הקהל הישראלי עוד יגלה אותה, אבל רק לאחר שתראה קבלות מחו"ל וכאלו היא התחילה לנפק בשורה של הופעות בלונדון פאריס ושאר הבירות הארופאיות.

הרבה פרטים על האלבום החדש אין בידי, למעט העובדה כי הוא הופק בידי לוסי דוראן אחת האושיות הבולטות ברדיו 3 המצוין של הBBC והוא מקבץ מוזיקאים מכל רחבי העולם.

מי שרוצה להאזין לקטעים מתוכו מוזמן לדף הבית של יסמין לוי. למיטב ידיעתי לא ניתן לרכוש את האלבום באופן דיגיטאלי דרך האינטרנט ולכן נאלץ להמתין עוד קצת. יסמין עצמה תפנה לנו קצת זמן ב3 בדצמבר בירושליים וב15 בינואר בתלאביב. עד אז נעשה מאמץ ללמוד את המילים.

שיווק עצמי

אני מודה, שבשיטוטי הארוכים בין רחובות האינטרנט אני נמשךבמיוחד לחלונות הראווה (אתרים) של אמני עיצוב גרפי צעירים אשר טרם פריצתם לתודעה מראים את מרכולתם לכל דורש.

לאחרונה, נתקלתי באתר של סטפן וואט , אשר התמודד בצורה מקורית ומעוררת התפעלות עם נושא מכתב ההמלצה (Cover Letter) אשר פחות נהוג במחוזותינו, אולם בחו"ל הוא נדרש מכל מועמד למקום עבודה.

המקום לשלוח מכתב המלצה החליט סטפן לצאת בקמפיין למען עצמו והנה התוצאה המדליקה.

הזמר

כששואלים אותי מי הוא הקטור לבוא (Hector Lavoe) אני נעזר בעולם המושגים הישראלי ועונה כי מדובר בזהר ארגוב הפורטו ריקני - זמר מצוין שפעל בזמן הנכון ובמקום בנכון בשביל כולם, למעט הוא עצמו. כמו זהר ארגוב, הקטור לבוא פרץ את גבולות הגטו המוזיקאלי בו הוא פעל, נחשב לעילוי מוזיקאלי ונתן לגיטימציה לסלסה שסבלה בתחילת שנות השבעים ממשבר זהות חמור. כמו זהר הוא נפל קורבן להצלחה מטאורית ולסמים.

סרטם החדש של מרק אנטוני וג'ניפר לופז הינו ניסיון ראשון של הוליווד לספר את סיפור עלייתו ונפילתו של "הזמר של הזמרים", האיש שמאז מותו הפך לגיבור הלאומי של פורטו ריקו - Hector Lavoe .

ניתן לתאר את חייו של הקטור לבוא תוך שימוש בפראפרזה מ ספרו של גרסיה מרקס - "כרוניקה של מוות ידוע מראש".

חייו היו רווים בטרגדיות אישיות, חלקם כמו מות בנו בתאונת אקדח ומות אחיו כתוצאה משימוש בסמים, הוזכרו בסרט. וחלקם כמו מות אימו כאשר היה בן 10, וניסיונה של אימו החורגת להתאבד הושארו מחוץ לתסריט.
אני מצטמרר כל פעם כאשר אני מקשיב ל El Dia de mi suerte שהוקלט בשיא הקרירה של הקטור לאלבום Lo Mato. בשיר מבכה הקטור את מר גורלו ותוהה מתי הוא ישתנה.

התסריט ההוליוודי נותר נאמן במידה רבה למקור ועושה שימוש נפלא בשירים של הקטור שמרביתם מתארים את דמותו של האיש כפי שהשתקפה לכותבי השירים המוכשרים איתם עבד : וילי קולון, ג'וני פאצ'קו ושאר חברי הליבל Fania Records האגדיים .

יחד עם זאת, עם קיימת ביקורת סמויה בסרט היא דווקא כלפי "פוצ'י" אישתו של הקטור אשר מוצגת בסרט בצורה שאינה תמיד מחמיאה. פוצ'י נפטרה מעט אחרי מותו של בעלה והיא אולי משמשת מטרה קלה.

במציאות הייתה לחברת התקליטים ולעומדים בראשה – ג'וני פאצ'קו וג'רי מצאקוטי השפעה רבה אורח חייו הפרוע של הקטור והם, יחד עם וילי קולון, שותפו לעשיה המוזיקאלית, עודדו אותו לפתח את תדמית ה-bad boy הלטיני. בין השאר קיימות שמועות על כך שהליבל השתמש בהקטור על מנת להעביר סמים מקולומביה לארה"ב .כאשר החל מצבו הבריאותי של הקטור להדרדר היה וילי קולון הראשון לנטוש את הקטור לטובת רובן בלדס שאף מופיע בסרט על מנת להנציח את הרגע בו העניק להקטור את השיר הידוע ביותר שלו – El Cantante .

אני מניח שחלק זה לא הובלט בסרט בין השאר מכיוון שרוב האנשים עדין חיים וחלקם כמו וילי קולון נותרו דמויות משפיעות בתעשיית המוזיקה הלטינית בארה"ב – כר פעולתם של כוכבי הסרט מרק אנטוני וג'ניפר לופז.

חבל שהסרט לא מסופר מנקודת ראותו של וילי קולון, פאצ'קו או מישהוא מהמוסיקיאים שסבבו את לבוא, כך היינו זוכים להכיר את המהלכים שהביאו לכתיבת מרבית הלהיטים של הצמד קולון-לבוא. יחד עם זאת, נדמה כי אז גם היתה נשללת יכולתו של הסרט להצליח כהפקה הוליוודית בינלאומית ויכולתו להגיע לקהל מגוון שאינו בהכרח חובב סלסה.

הליהוק של מרק אנטוני לתפקיד הקטור הצליחה להפתיע אותי לטובה וניכר היה שאנטוני צפה בעשרות קטעי וידאו מהופעותיו של הקטור. ג'י לו כמו ג'י לו מוסיפה לסרט בעיקר צבע וחושניות אבל הניסיון שלה לעשות תפקיד דרמטי שיקפיץ את הקרירה ההוליוודית הכושלת שלה אינו צולח בעיני.
העיבודים המוזיקליים מעולים ופס הקול שמלווה את הסרט לוקח את מיטב השירים של הקטור ומעניק להם חיים רעננים בפיו של מרק אנטוני שמצליח היכן שרבים לפניו נכשלו.
כל מי שקורא את הבלוג הזה יהנה מהסרט ואני ממליץ לראות אותו בקולנוע עם מערכת סאונד משובחת דוגמאת הסינימה סיטי.
ממליץ לראות אותו בקולנוע עם מערכת סאונד משובחת דוגמאת הסינימה סיטי.

דניאלה מרקורי - ההופעה בפארק

ההופעה הראשונה של דניאלה מרקורי בישראל (קיץ 2003) הותירה בי רושם עצום. הקהל העצום שגדש את הפארק רגש והתרגש וניכר היה שאהבה הרבה שהורעפה על הזמרת, שכה מורגלת בהופעות אצטדיונים, הצליחה להפתיע אותה ולהוציא ממנה מהמיטב.

ביום שלישי האחרון, הניסיון לשחזר את הרגעים המופלאים הללו כשל...משהו אבד בדרך וכל ניסיונתי לאמוד ולפרש עלו בתוהו.

אולי זה הפארק ברעננה שלא היה מלא עד תומו, אולי זו דניאלה שנראתה לאורך כל ההופעה עייפה ואולי זו בחירת השירים והעיבודים המערביים היו אלו שהוציאו את העוקץ מ"פליי- ליסט" שהוא חובה בכל קרנבל ברזילאי.

דניאלה אוהבת את הקהל הישראלי והקהל הישראלי אוהב את ברזיל - אבל באהבה, יש עליות ומורדות - יום שלישי האחרון לא יזכר כשיאו של הרומן המתמשך...

En primera plana-Issac Delgado

En primera plana

חייו האישים של איזאק דלגאדו משקפים את האנדרלומוסיה המוזיקאלית שמאפיינת את יצירתו החל מתחילת המילניום.
בתום תקופת "תור הזהב" של הטימבה הקובנית (סוף שנות ה-90), החל דלגאדו לנדוד בעולם, השתקע לפרק זמן קצר בספרד ולאחר מכן חזר להוואנה על מנת לשחרר ב 2005 את האלבום המצוין Prohibido. דווקא כשנדמה היה שדלגאדו מצא את מקומו, הוא קם ועזב בתחילת 2007 לארה"ב ושיחרר החודש אלבום ראשון שהוקלט כולו בארה"ב.
אם Prohibido ייזכר בעיני כאלבום של "יורד" החוזר למקורות, מחפש טוב טוב ומוצא את הניצוץ שהאיר את נעוריו, אזי En primera plana מסתמן כמו תקליט שהוקלט ע"י "יורד" אשר מנסה לכוון לכיוון זר ואחר, שברור שהוא אינו שולט בו.
השוק המסחרי של ארה"ב מכתיב תנאים מוזיקאלים אחרים לגמרי מהחממה הקובנית נטולת השיקולים המסחריים, בה יכולים אמנים להתנסות מבלי לחשוש כי כשלון מסחרי ימית עליהם אסון כלכלי ("גם ככה נאכל קונגרי לארוחת צהרים ופיצה מגעילה בערב...").
על מנת להצליח, השכיר דלגאדו את שירותיו של המפיק סרגיו חורחה שסוחב את דלגאדו לרחבות הריקודים של מיאמי וניו יורק ובדרך מאכזב את אלו שזוכרים לו את הימים בהם היה פורץ דרך אמיתי.
שלא ישתמע אחרת, גם בוורסיה האמריקאית שלו, דלגאדו מוציא אלבום מצוין שאין לי ספק שיתברג במקום טוב בסיכומי סוף השנה. שורת החברים מהוואנה שהוא מצעיד לאולפן כוללת את
אלין פרז שמפליא כתמיד לנגן על הבס, ישראל "קאצ'או" לופז והפסנתרן, חברו ל-ng la banda, גונזלו רובלקבה.
אבל דווקא מי שפותח את האלבום הוא ויקטור מנואל, זמר סלסה מינטסרימי, שמסמן את הכיוון הכללי אליו צועד דלגאדו.
כמעט כל רצועה באלבום הינה להיט בפוטנציה אולם דווקא הרצועות הטובות באמת הם Sone/La Campana ו Paquito va שמזכירות את היכולות של דלגאדו מתקופת הטימבה.
הרצועה שמסיימת את האלבום היא רצועת צ'אנגווי (מוזיקה מסורתית שמקורה במזרח קובה) מקסימה, שכמו נועדה להזכיר לכולם מאיפה דלגאדו הגיע. הרצועה מסתיימת בסולו קונגס מאלף של ג'יובני הידאלגו הפורטוריקני,מה שמעיד יותר מכל על לאן דלגאדו הולך...

קולות מן העולם...המסחרי

Rhythms del Mundo הוא אוסף מבית היוצר של חברת APE . הרעיון שעומד בסיס התקליט היה להקליט גרסאות כיסוי לטיניות לשירי רוק מערבים. הייצוג הינו מכובד ביותר - Coldplay,Sting U2 ועוד.. למרות זאת התוצאה מאכזבת ביותר והעיבודים הם שבלונים להפליא. נדמה שזה עוד אחד מאותם תקליטים שחברת התקליטים מוציאה על מנת לגרוף רווחים נוספים על גבן של זכויות לשירים שנמצאים ברשותם. דוחפים כמה אמנים מערבים מוכרים, זורקים את המותג הלטיני - buena vista, מבטיחים שחלק מההכנסות יגיעו לקרבן כלשהוא על פני כדור הארץ והרי לכם רב מכר. גם הביצוע של ללה רוזלס מהלוס ואן ואן לא מצליח להרים את האוסף הזה מאשפתות.גרוע!

web 2.0

ווב 2.0 היא כינוי לטרנד חדש בו התוכן שצורכים הגולשים מסופק להם ע"י גולשים אחרים. ע"י כך למעשה מאבדות ספקיות התוכן הגדולות (חברות עיתון, קולנוע וטלויזיה) את הבלעדיות שלהם כספקיות התוכן הגדולות.
בלוג זה, המשמש אותי - "גולש מין המינין", להעביר לכם אינפורמציה הוא הוב 2.0 בהתגלמותו.
התופעה הזאת לאט לאט מחלחלת לעולם הטימבה וכבר היום מי שיקיש את המילה timba באתר youtube ימצא עשרות קליפים שצולמו בהופעות חיות או שהוקלטו מערוצי הטלויזיה בעולם כולו. לחובבי מוזיקה קובנית שכמותי זה עולם ומלואו והזדמנות לחבר את הקול לפנים.
עוד תופעה מתרחבת והולכת היא שימוש של אמנים בmyspace על מנת לקדם את עצמם ולתקשר עם קהל המעריצים. למרות שבמרבית המקרים מדובר בקידום מכירות שסביר להניח נעשה באמצעות מנהל הלהקה או איש השיווק, אבל עדין זה ערוץ שמתעדכן בצורה תכופה יותר מאתר הלהקה.
הנה דוגמאות למספר דפי myspace שכאלו:
מנוליטו סימונט - קליפים, שירים של הלהקה ועדכון על האלבום החדש של אמארי
לוס ואן ואן - קצת תמונות של חברי הלהקה...לא ממש מרגש.
קלימקס - אתר שמציג בעיקר את האיש שמאחורי הלהקה - ג'יראלדו פילוטו.
צ'ארנגה הבנרה - עיצוב נוראי!! ובכל זאת למי שרוצה להקשיב לשירי הלהקה...

כמובטח סקירה קצרה על פועלה של ה-Spanish Harlem Orchestra (SHO), אחת מלהקות הסלסה הטובות ביותר בניו יורק, שתבוא להופעה חד פעמית בקונגרס הסלסה ה-6 שיערך ב-28 לאפריל באילת.

SHO הינו הרכב שכולל נכון להיום 13 נגנים אותו מוביל מאז הקמתו לפני כ-6 שנים הפסנתרן אוסקר הרננדז. למרות גילו הצעיר של ההרכב, הוא מונה כמה מהנגנים היותר מנוסים ומשופשפים (ג'ימי בוש, צ'ינו נונז ועוד) בסצינת מוזיקת הריקודים הלטינית בניו יורק.

במוזיקת הסלסה קשה לדבר במונחים של הרכב קבוע וSHO הם לא יוצאים מהכלל. אוסקר הרננדז משכיל לשלב בכל תקליט מוזיקאים שונים שמביאים עימם רעיונות מוזיקאלים חדשים ומפיחים משב רוח רענן בחדר ההקלטות.

ההרכב הראשון שהקליט את התקליט Un Gran Dia en el Bario בשנת 2000 זכה מייד להתעניינות הן מצד הקהל והן מצד המבקרים.

האלבום שרובו כלל גרסאות כיסוי לשירי סלסה משנות ה-70 השמחות, החזיר לניו יורק את הצבע שאבד לה מאז שנות ה-80, עת החל סגנון הסלסה הרומנטית להרוס כל חלקה טובה של טעם מוזיקאלי.

התקליט של SHO היה בעל אופי מובהק ומבקרי המוזיקה הדביקו לסגנון הנגינה של SHO בין לילה t; הכינוי salsa dura – כלומר סלסה קשה לעיכול (בניגוד לסלסה רומנטית שהיא יותר קליטה, דביקה וכיו"ב). במילים אחרות SHO שמו את הדגש על איכות העיבודים והנגינה ופחות על המראה החיצוני של הזמרים והמלודיה.

האלבום Un Gran Dia en el Bario פרץ דרך לאלבומי סולו מעולים של נגן הטרומבון ג'ימי בוש ונגן כלי ההקשה צ'ינו נונז ועוד, שהמשיכו את קו הנגינה הבלתי מתפשר והחזירו לניו יורק את היוקרה שאבדה לה כמרכז הסלסה השלישי בעולם (שני הערים האחרות הם הוואנה וסאן חואן).

האלבום השני שייצא בשנת 2005 - Across 110th Street, המשיך היכן שעצר Un Gran Dia en el Bario (זה הוא שמה של רצועת הפתיחה באלבום) וגם הוא מכיל קטעי מוזיקה מצוינים ומארח בין השאר את רובן בלאדס, מי שעבד שנים רבות עם אוסקר הרננדז.

לפני כשבוע בדיוק ייצא האלבום השלישי United we Swing וסביר להניח שבהופעה שבוע הבא יבוצעו קטעים רבים מתוכו, לצערי לא ייצא לי לשמוע את האלבום אבל כולי תקווה שהוא יעמוד ברף הגבוה שהעמיד שני האלבומים הקודמים.

איכות ההופעה תקבע לפי הנגנים שיגיעו. לפי השמועות נגן הטרומבון ג'ימי בוש בכבודו ועצמו יכבד אותנו בנוכחותו. ג'ימי נחשב, בצדק לדעתי, ליורש של וילי קולון ולמי שיראה אותו נושף בטרומבון מובטחת חוויה מרוממת חושים.

כל הכבוד לאמרגנים שהצליחו להביא להקה בסדר גודל, יחד עם זאת חבל שלאחר מאמץ שכזה לא מנסים להשאיר את הלהקה לעוד הופעות במרכז. אני משוכנע שיש קהל מספיק גדול אשר מעוניין לראות את הלהקה קרוב לבית וללא הצורך לשלם עבור קונגרס ריקודים.

חדשות ועידכונים

* נתחיל בבשורה משמחת. לפי שמועה שהגיעה לאוזני אנחנו עומדים להתכבד באורחים רמי מעלה מחו"ל - Spanish Harlem Orquestra. מדובר באחד ההרכבים הטובים ביותר שפועלים כיום בניו יורק. הלהקה תגיע להופעה אחת בקונגרס הסלסה שיערך באילת 26-28 לאפריל. אני מבטיח לספק פרטים נוספים בהמשך.
* לפני שבועים פרסמתי ש"פפה" הזמר המוביל של Los que son son פורש לקרירה עצמאית, בינתיים מסתבר שיושרו ההדורים ופפיטו יחזור לשיר עם הלהקה, מה שיבטיח את המשך האיכויות הקוליות שסיפק לנו עד כה ההרכב המעולה הזה.
* ועם מדברים על "פופי" וה-Los que son son אזי הם עומדים לשחרר בספטמבר אלבום חדש שיכלול בין השאר קטעים שכתב Anjel Bone
* פופי עצמו משתף פעולה עם יאנה בודגן בפרויקט המשך לאלבום הראשון של ה-Sonores All Stars אחד האלבומים הטובים ביותר שיצאו בשנת 2005. אני מחכה לכך בקוצר רוח..
* הנה פרומו לסרט תיעודי שעומד לצאת בקרוב. הסרט עוסק ב"רואדה קזינו" סגנון הריקוד הקובני המסורתי שבארץ הצליחו להמאיס עד אימה.
http://www.youtube. com/watch? v=xJVe0rrMFKY

בית הספר לסמבה Beija Flor זוכה במצעד המנצחות

במצעד המנצחות שהסתיים אתמול בריו זכה בית הספר לסמבה Beija Flor בפעם העשירית בתולדותיו. זו היא הזכיה הרביעית במספר בעשור הזה ובית הספר Beija Flor שקיים כ 60 שנה מבסס את מעמדו כאחד מבתי הספר המובילים לסמבה בריו דה ז'אנירו. הנושא שהציג Beija Flor הוא אפריקה.

להלן לינק לתמונות מתוך מצעד המנצחות של Beija Flor

מהנעשה בעולם הטימבה

* איזאק דלגאדו עזב את קובה ועבר להתגורר בטמפה, ארה"ב שם הוא מקליט את תקליטו החדש.
זה אותו איזאק שבתקליטו האחרון "Prohibido" הוא הקניט את מנולין, מוזיקאי שעזב גם הוא לארה"ב ושר לו : ""que tu te creiste cuando tu te fuiste, hayas tu, te estas haciendo el yuma, y si no viniste salsa que te perdiste".

* פופי נפרד לשלום מהזמר Pepecito "Pepe" Gómez , הזמר הטוב ביותר לדעתי בהרכב ומי ששר את La borrachera המצוין באלבום האחרון. במקביל ניתן לשמוע שיר חדש ומצוין מתוך אלבומו הבא של פופי שעדין לא ברור מתי ייצא לאור. השיר חדש קרוי Calla Calla (שתוק, שתוק ) וניתן לשמוע באתר http://www.salsa2salsa.com/. את השיר אגב, שר פפה והוא ככל הנראה הוקלט לפני הפרידה.

פפה שר את La borrachera

* שמועות על האלבום בכורה לרוברטו גויאקאן (רוברטון) מהלוס ואן ואן החלו זולגות לרשת ולפורומים השונים. לפי אנשים ששמעו את האלבום ניתן לצפות לאלבום רך ולא אגרסיבי שיכלול שירי בולרו לצד רצועות טימבה.

* ולסיום, לחיצה על הקישור , תוביל אתכם לצפייה בזוג רקדנים קובנים שמפגינים ביצועים יוצאים מהכלל.
http://www.youtube.com/watch?v=M9yugsVjfnc

קרנבל 2007 - היום השלישי

זה הולך ומשתפר..

היום אנחנו בסימן היום השלישי ולכן 3 תמונות מזוית אחורית.

קרנבל 2007 - היום השני

כמובטח - תמונת היום

קרנבל 2007

זה מתחיל היום ...

האורגיה הכי גדולה בעולם.

למי שרוצה לצפות בשידור חי :

http://www.carnaval.salvador.ba.gov.br/carnavalAoVivo.asp

פאריסון ינסה להביא בכל יום תמונה אחרת מהקרנבל של בראזיל.

אלבומי הטימבה הטובים של 2006

אמנם קצת באיחור אבל גם לשנת 2006 מגיע את הסיכום שלה.
לאחר היבול המוצלח בשנת 2005, בה מרבית ההרכבים המובילים הוציאו תקליטים מופלאים, היה זה אך טבעי שהשנה החולפת תתאפיין בבינוניות מרגיזה. ובכל זאת הצלחתי לשלוף שלושה אלבומים שבלטו לטובה.

Manolito simonet y Su Trabuco – Hablando en Serio

למרות שסינגלים מתוכו יצאו כבר בתחילת 2005, Hablando en serio יצא באופן רשמי בשנת 2006. מבחינת האיכויות המוזיקאליות הוא יכול בקלות להתברג לחמישיה הפותחת של 2005 ולמרות זאת כיוון שלא סקרנו אותו שנה שעברה אני בקלות רבה מכתיר אותו לאלבום השנה של פאריסון.
למרות שלא מדובר בהרכב הפרונט לין (זמרים) הטוב ביותר של הטרבוקו, נדמה שמנוליטו סימונט, האיש והחיוך, הצליח לכבוש פסגות מוזיקאליות חדשות והוציא תחת ידיו אלבום מופת שכל שיר בוא הוא יצירה מורכבת שמספקת למאזין הסקרן אין ספור בריקים וטומבאוים מבריקים ולרקדנים שלל להיטים שליחם אינו נס גם לאחר שנה של השמעות רצופות ברחבות הריקודים.
זה הוא התקליט הטוב ביותר של הטרבוקו מאז החלו לעבוד תחת שרביטו של מנוליטו בשנת 1996מה שהפך אותם לאחת הלהקות המבוקשות ביותר להופעות בקובה ובעולם (מישהוא אמר ישראל?).

Mamborama - directamente al mambo

ממבורמה ההרכב של ביל וולפר ממשיך לעמוד בסטנדרד הגבוה שהציב האלבום הראשון (Entre La Habana y el Yuma ) שיצא בשנת 2003.
וולפר, מוזיקאי אמריקאי, כבר מזמן חדל להיות ה "Wana be Cubano" והפך למוזיקאי מבוקש, שטובי הנגנים הקובנים מוכנים להקליט בשבילו. בין אילו שהתייצבו הפעם ניתן למנות את סזאר "פופי" פדרוסו , ג'יראלדו פילוטו מקלימקס,מנוליטו סימונט, רוברטון מהלוס ואן ואן, Cubanito 20.02 ואל טוסקו מ NG La Banda שהפליא לנגן על חליל הצד ברצועה "Pajarita" וגם מביא עימו את זמר הבית שלו - טוני קאלה. אבל כל אלו לא משתווים לאיכויות שמביא עימו קרלוס קלונגה, שמידי פעם מבליח בכל מיני פרויקטים ומספק לנו רצועות מופלאות כמו "La Bailarina " שהיא ללא צל של ספק הרצועה הכי טובה בדיסק.

Calle Real – Con Fuerza

לא ממש קובנים אבל המוזיקה שמיצרים החברה של Calle Real היא טימבה טהורה ואני מוכן להתווכח על כך עם כל מי שטוען אחרת. ממקום מושבם בשוודיה הקרה, יוצא לו אלבום בכורה מבטיח שמגיע עם הרבה כוח (con fuerza) ואנרגיה גבוהה. האזנה לתקליט מגלה 12 רצועות מקוריות הבנויות כהלכה ונשענות על שירה מצוינת של תומאס סבסטיאן אבי (Thomas sebatian eby) , עיבודים נהדרים ולא פחות חשוב, הפקה וסאונד מהוקצעים שנשענים על עשרות שנות ניסיון וקידמה טכנולוגית שהצטברו בשוודיה, לכל הדעות מעצמת פופ בקנה מידה בינלאומי.

צ'ה גווארה – בשירות הקפטילזים

האיקון של ארנסטו "צ'ה" גווארה מגלגל מיליונים. מיד שנה נמכרים אלפי חולצות, הדפסים ותמונות הנושאות את דיוקנו של מנהיג המהפכה הקומוניסטית בקובה.
מי שיבקר בקובה יבחין מייד כי הפרסומת היחידה הקיימת ברחובות היא פרסומת בשבחה של המהפכה. והטאלנט הנבחר – מי אם לא מיודעינו צ'ה.
"התיירים מעריצים אותו, קונים חולצות והדפסים בעשרות דולרים ומשאירים אותנו כאן לחיות אם התוצאות העגומות של מעשיו" כך מתאר בפני חואן, בעל החדר בו התאכסנתי בהוואנה, את יחסם של מרבית הקובנים לארגנטינאי הכי קובני בעולם.

פרסום ראשון בקובה
התמונה המפורסמת של ארנסטו צ'ה גווארה צולמה ע"י צלם אופנה בשם אלברטו "קורדה" דיאז בשנת 1960. התמונה שזכתה לכינוי "el guerrillero heroico" היא תוצאה של שני לחיצות כפתור אשר הנציחו את המנהיג בהתהוות, כשהוא יורד מעל לבימת הנואמים. העיתון בו עבד קורדה סירב לפרסם את התמונה ולכן היא נותרה תלויה בסטודיו שלו שנה עד שנלקחה על מנת לעטר מודעת פרסומת לכינוס שנערך בהוואנה .

התמונה המקורית כפי שצולמה על ידי קורדה

לראשונה בארופה
את התמונה הביא לאירופה מוציא לאור אטלקי בשם ג'יאקומו פלטרינלי. פלטירנלי שביקר בבוליביה הבין שגווארה נרדף על ידי הצבא הבוליביאני בסיוע נמרץ של האמריקאים ושימיו ספורים. הוא הגיע לקובה נפגש עם קורדה וקיבל ממנו במתנה את ההדפס.
כאשר חזר לאיטליה הוא הדפיס מאות עותקים וחילק אותם לידידים על מנת לעורר את המודעות בקשר למצב הקשה בו נתון גווארה.
מותו של גווארה ב1967 הוביל לפרסומה הראשון של התמונה ברבים בקובה ובשאר העולם.
פלטירנאלי שהבין את הערך הכלכלי העצום שטמון בתמונה דאג להוסיף לה סמן קטן בתחתית אשר מגן עליה בזכויות יוצרים.
בתחילה היה גווארה אהוד על קבוצות מחתרתיות של מהפכנים ברחבי העולם ופלטרינאלי מחר רק עותקים ספורים מהתמונה.אם השנים הפך גווארה לסמל של כל מורד מתחיל קרי עשרות בני נוער והיפים מתבגרים. התמונה שצילם קורדה הכניסה מיליונים לכיסו של פלטרינלי והשאירה את צלם התמונה – קורדה, חסר כל בקובה.וכך באופן אירוני למדי הפך פרצופו של גווארה לאחד הסמלים הקפיטליסטים הנמכרים ביותר בעולם לצד איקונים כמו נייקי ופומה.

תקליט חדש לאפריקאנדו

להקת אפריקאנדו הוקמה בתחילת שנות ה90 על ידי צמד מפיקים מסנגאל, אברהים סילה ( Ibrahim Sylla) ובונסנה מאיגה (Boncana Maiga).
השניים החליטו להפיק פרויקט ייחודי אשר בו ייטלו חלק שורה של זמרים מוכשרים מאפריקה ביחד עם נגני אולפן לטיניים מניו יורק ומיאמי.
התוצאה הייתה אלבום סלסה (Trovador) שהופק על פי כל כללי הז'אנר הלטיני ובלט לטובה בשל השפה והשירה האפריקאית שהתלבשו מצוין על הלחנים והעיבודים הלטיניים.
מאז הפיקו השנים עוד שישה תקליטים שהניבו שלל להיטים שהושרו בשפות רבות ומגוונות כמו וולוף,ספרדית וצרפתית.

Ketukuba – שפירושו "במקור מקובה" ( באחד הניבים המדוברים בבנין), הוא התקליט השביעי של צמד המפיקים הסנגאלי.
מבחינת העיבודים והלחנים, התקליט אינו מספק הפתעות מיוחדות. שתי הרצועות הטובות בתקליט הן עיבודים לשירים מוכרים:
השיר "מריו", אשר מגולל את תלאותיו של ג'יגולו לטיני שנעזב פעם אחר פעם ע"י הנשים הרבות אותן הוא מנסה לפתות, הושר במקור ע"י פרנקו לקצב הרומבה . ואילו השיר "נינה נינה" שמבוצע באלבום ע"י ג'ו קינג, הוא ביצוע מצוין שעולה על המקור של ה"פאניה אל סטראס".
כמו בתקליטים הקודמים של סילה ומאיגה, את העניין מספקים בעיקר הזמרים אשר מצליחים לרגש ולחבור לסלסה בטבעיות למרות שהשירה אינה בספרדית.
חבל במקצת לגלות שסילה ומאיגה אינם מתפתחים עם השנים מבחינת הלחנים והעיבודים, למרות שהסטנדארטים של ההפקה הם גבוהים מאוד.
לסיכום, מי שמכיר את אפריקאנדו לא יפול מהכסא ולאלו שלא Ketukuba יכול בהחלט להוות את הצהר לעולמה של אחת הלהקות המעניינות ביותר שפועלות בזירת הסלסה העולמית.

פאבלו אסקובר - המאפיונר העשיר ביותר בעולם

גם היום, 13 שנים אחרי מותו, עלה שמו של פאבלו אסוקבר כמעט בכל שיחה חולין שניהלתי במהלך ביקורי. נבירה בפרטי הביוגרפיה האישית שלו מגלה פרטים מדהימים על השנים בהם הייתה מדינה שלמה נתונה כבת ערובה לגחמותיו האישיות של איש שמן ואכזרי שלימים נזכר מעל דפי ההיסטוריה כברון הסמים המפורסם ביותר בעולם.

פאבלו אסקובר החל את קריירת הפשע שלו בתחילת שנות השבעים כשודד שהתמחה בעיקר בשוד מזוין של כלי רכב. השיטה האהובה עליו הייתה שוד משאיות תוך כדי רכיבה על אופנוע.
מהר מאוד הבין אסקובר שהכסף הגדול מצוי בסמים והחל מבריח בעצמו סמים מאקוודור לקולומביה. לאחר שנתפס ב1976 וכמעט הוצא להורג על ידי השוטרים, למד אסוקבר שיעור חשוב ביותר. מעתה והלאה הוא לא השתתף מעולם באופן פיזי בשום הברחה אלא הקפיד לנהל את הללו מרחוק.

באמצע שנות השבעים עיקר הקוקאין יוצר בפרו ובוליביה. קולומביה שימשה כארץ מעבר בלבד בה יוצר קוקאין בכמויות קטנות ובאיכות נמוכה.
מהפכת הדיסקו והסקס החופשי, הפכה את האבקה הלבנה ללהיט התורן בקרב הבליינים אנשי עולם הזוהר וכל מי שנהג להתחכך בו.
הביקוש הצומח לסם החדש גבר על ההיצע ואסקובר החל לגדל ולייצר בעצמו את הקוקאין בקולומביה. לאט לאט עבר הקוקאין הקולומביאני טרנספורמציה והפך מזן נחות לאחד האיכותיים ביותר בעולם.

על מנת להבריח את הכמויות הגדלות והולכות של קוקאין נעזר אסקובר בספינות מרוץ ובצי מטוסים פרטי שכלל גם הליקפוטר. הוא שיחד עשרות פקידי ממשל ומי שהפנה לו עורף חוסל.
שיטת החיסול האהובה עליו נותרה באמצעות מתנקשים, אנשי אמונו שנשלחו לבצע את המשימה על אופנוע. עד היום אוסר החוק בקולומביה על שני גברים לרכב על אופנוע יחדיו, שריד לתקופת החיסולים הידועה לשמצה.
בנוסף, נודע אסקובר כאיש אשר המציא את "העניבה הקולומביאנית", שיטת הריגה אכזרית במיוחד לפיה לאחר שיסוף הצוואר מוציאים את לשונו של הקרבן דרך החור וקושרים אותה סביב צווארו.

ההון הגדול הקנה לאסקובר מעמד של כל יכול בקולומביה. רשת ההברחות שטווה חלשה על 80 משוק הקוקאין העולמי!!! לפי הערכות שונות הקרטל גלגל כ30 מיליארד דולאר בשנה. הוא עצמו, נחשב לאיש השביעי הכי עשיר בעולם.

על מנת לרכך במעט את המוניטין שיצא לו כרוצח חסר עכבות, הוא החל בונה שיכוני מגורים, בתי חולים, בתי ספר ואצטדיוני כדורגל שנתרמו לשימושם של מעוטי יכולת. הכריזמה הטבעית בה ניחן, הפכה אותו בין לילה ליקיר האוכלוסייה המקומית הענייה שראו בו מעין רובין הוד מודרני.

אולם ככל שהתרחבה האימפריה של אסקובר, כך גם גבר הלחץ האמריקאי על ממשלת קולומביה
לעצור את אסקובר ולהסגירו לידיה.
עם התגברות הקריאות למעצרו החליט אסקובר להסיר את הכפפות ולהכריז מלחמה על ממשלת קולומביה. בתוך פחות משנה נרצחו 3 מועמדים שונים לנשיאות וחוסלו עשרות שופטים ועיתונאים. כולם מחו בצורה כזאת או אחרת כנגד התנהלותו של אסקובר והקרטל של מדיין.
ממשלת קולומביה החלה נושאת ונותנת עם אסקובר שבשלב מסוים אף הציע לשלם את החוב הבינלאומי של קולומביה (שעמד על 8 מיליארד דולאר), בתמורה לאי הסגרתו לארה"ב.
בהסכם פשרה שהושג עמו לאחר משא ומתן ארוך נקבע, שהוא יכלא ל 5 שנים אבל יהיה רשאי לרצות את עונשו באחוזתו הפרטית השוכנת סמוך למדלין.

אחוזת נאפולי (Hacienda Napoles) שהייתה מצוידת בגן חיות, שדה תעופה ודמתה יותר לקאנטרי קלאב אקסלוסיבי מאשר בית כלא, אפשרה לאסקובר להמשיך לנהל את אורח חייו הראוותני שכלל מסיבות ואורגיות פרועות שהתקיימו מידי לילה. בכניסה לאחוזה הוא הציב את המטוס הראשון איתו העביר סמים לארה"ב למבקריו הוא נהג להראות בגאווה את המכונית של זוג השודדים המפורסם בוני וקלייד מנוקבת מיריות של תת מקלע.
אסקובר שהמשיך לנהל את הקרטל מבין כותלי האחוזה, אף נצפה פעמים רבות מחוץ לאחוזתו, במרכזי קניות, אירועים חשובים ומשחקי כדור רגל.

ב1992 לאחר שפורסם בעיתונות שאסקובר רצח באחוזתו מספר מבקרים שבאו לפגישה עסקית, גבר שוב הלחץ הציבורי על ממשלת קולומביה ובשלו התנאים למעצרו של אסקובר והסגרתו לארה"ב. אסקובר ירד למחתרת אולם התשתית האדירה שבנה במהלך השנים סייעה לו להחליף זהויות ולשנות דירות מסתור. ארה"ב מצידה העמידה לראשות ממשלת קולומביה ציוד האזנה מתוחכם וכוחות מיוחדים שניהלו את ציד האדם בהיקף הגדול ביותר שנראה בדרום אמריקה. הפרס על מסירת פרטים שיביאו ללכידתו עמד על 8.7 מיליון דולאר, העובדה שאיש לא נידב פרטים מעידה יותר מכל על כוחו והשפעתו של אסקובר.

ב1993 לאחר 15 חודשים, הצליחו לבסוף סוכני היחידה המיוחדת שהוקמה לטובת המרדף – Search Block , לאתר שיחת טלפון שביצע אסקובר מאחת השכונות בעיר מדיין. עד מהרה אותר הבית ובו אסקובר. בתום קרב יריות קצר הופצה הידיעה על מותו של אחד המאפיונרים המבוקשים ביותר בעולם.

מותו של פאבלו - ציור מאת פרננדו בוטרו

מותו של אסקובר הביא לחיסולו של קרטל מדיין אולם לא שינה את היקפי הסחר וצריכת הקוקאין בעולם. למרות מיליוני הדולרים שמושקעים מידי שנה בניסיון להלחם בסחר בסמים קולומביה עדין משמשת כמרכז ענק לגידול והברחת סמים.